עו"ד פרופ' אבי וינרוטהכתוב אומר (שמות כ"ז, כ'): "ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". די היה לומר למשה "צווה את בני ישראל". מדוע נאמר "ואתה"?
רבי לוי יצחק מברדיטשב משיב תוך הסתמכות על שאלת האר"י (ליקוטי תורה שמות, ד"ה ועתה לכה) על הציווי של הקב"ה למשה להביא את עשר המכות. שם נאמר (שמות ג', י'): "לכה ואשלחך אל פרעה". די היה לומר "אשלחך אל פרעה"? או "לכה אל פרעה". מה פשר הכפילות "לכה" ו"אשלחך"? האר"י מיישב בהתאם לעיקרון המכונה "מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג, ל"ח).
הרמח"ל בספרו "דרך ה'" (חלק א', פרק ה') מסביר כי מקור כל הטוב שבעולם הוא הארת פנים מאת ה', אבל הרע לא נשלח מאת ה', אלא האדם הוא הגורם את הרעה לעצמו, ובמעשיו מביא להסתר טובו של ה'.
את מכות מצרים הביא פרעה על עצמו בעקשנותו שלא לשמוע לקול ה'. אכן, ה' הקשה את ליבו. אך כפי שמבאר הרמב"ם ב"שמונה פרקים" בפרק ח', הדבר בא כעונש לאחר שהוא עצמו הקשה את ליבו בתחילה ובחר שלא לשמוע לדבר ה'.
בדומה לכך מבאר רבי לוי יצחק כי גם במעשי המשכן יש הסתר פנים, בכך שאת הקרבה לה' ועבודתו חווים רק הכוהנים. במקור נאמר (שמות י"ט, ה'): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ודרשו חז"ל במכילתא כי "ראויים היו כל ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו העגל". הציווי לעבודת הכוהנים מבטא הסתר פנים שגרם חטא העגל. לכן אמר ה' למשה: "ואתה תצווה" – ציווי זה נובע מידי אדם ולא מידי הקב"ה.
מה פשר האמירה כי הקב"ה אינו מביא על האדם את הרעה, אלא הוא מביא אותה על עצמו? הן הקב"ה דן את האדם, וגוזר עליו שכר או חלילה עונש?
כוונת הדברים היא כי אחר שברא ה' את עולמנו וטבע הנהגה של שכר ועונש, האדם במעשיו בוחר את הגמול המגיע לו, כנאמר "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם, והקללה אם לא תשמעו".
הרב חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" (שער א' פרקים א'-ד') מבאר באופן זה את הכתוב (בראשית א', כ"ז) "ויברא א-לוהים את האדם בצלמו, בצלם א-לוהים ברא אותו". לכאורה, איך ייתכן להשוות אדם לאלוקים ולומר כי הוא בצלמו? יתרה מכך, רש"י שם מבאר כי המונח צלם מבטא "דפוס" ותבנית. הדברים פלא, שהרי הקב"ה "אין לו דמות הגוף ואינו גוף".
רבי חיים מוולוז'ין מבאר שהמונח "א-לוהים" פירושו "בעל הכוחות כולם". בידי האדם ניתנה הבחירה וביכולתו להיטיב או להרע.
מלמדנו אפוא רבי לוי יצחק, כי כל רע הוא תוצאה מבחירה של האדם שבוחר להתרחק מן האור, ובכך מביא על עצמו חושך.
חז"ל אמרו (קהלת רבה, ז') "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם. וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".
בכך טמון מסר אופטימי, שהרי אם הרע אינו בא מעם ה' אלא מן האדם המתרחק מה', הרי שהאדם יכול לחזור אל ה"חדר המואר" ואל ההשפעה המופלאה של האור האלוקי וכל הטוב הנובע ממנו. האדם יכול אפוא לתקן את הרע שבעולם ולהפכו לטוב, כמאמר המכתם שטבע רבי נחמן מברסלב (לקוטי תורה קי"ב): "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל – תאמין שאפשר גם לתקן! אם אתה מאמין שאפשר לפגוע – תאמין שאפשר גם לרפא".
