הדרך לפתרון מחלוקות

שמואל א' פרק כ"ג

בפרק כ"ג בשמואל א' אנחנו ממשיכים לקרוא על התחנות שעובר דוד בבריחתו משאול. תוך כדי, הכתוב מקדיש שלושה פסוקים לביקור מיוחד:

" וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּא-לֹהִים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן. וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה, וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתו."

במפגש האחרון ביניהם תיארנו כמה יהונתן לוקח סיכון. כאן, כאשר דוד הוא נמלט רשמי מהמלכות והביקור של יהונתן מסוכן אף יותר. כדי להבין מדוע שיחת ההרגעה הזאת הייתה חשובה כל כך ליהונתן, צריך להיכנס לעומק הדברים.

עד כה התקיימו שתי בריתות בין דוד ליהונתן אך הפעם הברית נראית משמעותית יותר, הסיבה הראשונה היא שיהונתן מבטיח לדוד כי ביום שאחרי שאול, לא רק שיורש העצר הנוכחי לא יהיה היריב שלו, אלא ייכנס להיות המשנה שלו. הסיבה השנייה היא שלעומת הבריתות הקודמות בהן מוזכר שיהונתן כורת ברית עם דוד, כאן נראה שהברית היא הדדית- "ויכרתו שניהם ברית".

באופן מסורתי, כאשר יש חילופי שלטון ומלוכה בעולם העתיק, המלך החדש דואג לכך שבני משפחת המלך ומקורביו מוצאים את מותם ונעלמים מהזירה. כך גם שארי הנאמנים לשלטון הקודם לא יוכלו לאיים על המנהיגות החדשה. יהונתן מנסה כאן ליצור מציאות חסרת תקדים בו יורש העצר עצמו נהיה המשנה למלך החדש.

יהונתן יודע את ייסוריו של דוד, שבעת בריחתו מתרחש משבר גדול בעם. תומכי דוד אל מול תומכי שאול, בנימין מול יהודה. יהונתן הגיע עד אליו כדי להסביר שלהיפך, מעשיו של דוד יובילו בסופו של דבר לפיוס ולאחדות. בימים של קיטוב פוליטי הולך וגובר, אפשר לתהות מה יכול להוביל לגשר בין מחנות שהולכים ומתרחקים- איך המודל של יהונתן יכול לעבוד?

התשובה לכך נמצאת באותם שלושה פסוקים קצרים- "ויחזק את ידו בא-לוהים", "ויכרתו שניהם ברית לפני ה'". כאשר המנהיגים זוכרים שהכבוד, היוקרה והמעמד הם לא שלהם אלא ניתנו למען שליחות לצרכי ציבור הניתנה להם מאת ה'- אין מקום לגאווה ולתחרות. כמאמר מורי הרב ישראל בן שלום זצ"ל- הם הופכים את ה"אני" ל"אין".

אמנם, תמיד יהיו מחלוקות עקרוניות שיביאו להבדלים בין מחנות שונים, אך כאשר הדברים נעשים בענווה ובהבנה שהשלטון לא נמצא אצל אף אחד, וששני הצדדים נמצאים כדי לשרת את הציבור, נפתחת האפשרות לדיון כן ואמיתי שיוביל בעז"ה למקומות טובים.