סלע המחלוקת
הרבה שנים לקח, עד שבינואר 2016 אישרה הממשלה את 'מתווה הכותל', שיאפשר גם למתפללים שאינם אורתודוקסים לקיים תפילות ליד הכותל הדרומי, לא בחלק המרכזי בו כולנו מתפללים. אפילו רבנים ונציגי הסיעות החרדיות סמכו אז את ידיהם על הסיכום, אף שבהסכמה בשתיקה, ונראה היה כי בא לציון גואל, ולפחות 'מלחמת היהודים' הזו מאחורינו.
אלא שהסכמה זו החזיקה מעמד שבועות ספורים בלבד. בעקבות לחץ של חרדים קיצוניים, בחלוף כחודשיים בלבד, במרץ 2016, המפלגות החרדיות איימו לפרוש מהקואליציה אם אותו מתווה ייושם. בתגובה הוקמה ועדה לבחון את העניין, וביוני 2017 הוחלט על הקפאת המתווה. מאז, בשטח דבר לא השתנה, וכשזה קורה, מה עושים? הולכים לבג"ץ.
בשבוע שעבר קבע בג"ץ שעל המדינה להפסיק לגרור רגליים, כהגדרתו, ולפעול במהירות לחיבור 'עזרת ישראל', שתשמש את מי שרוצה להתפלל שלא בדרך האורתודוקסית. הרכב של שבעה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, נתן לממשלה ולעיריית ירושלים 3 חודשים לדווח על ההתקדמות.
קבלו דוגמית מהתגובות בקואליציה להחלטת בג"ץ:
סגן ראש הממשלה ושר המשפטים ולשירותי דת, יריב לוין: "החבורה הקיצונית שיושבת בבג"ץ חצתה היום את אחרון הקווים האדומים, בהחלטתה להרים יד על קודש הקודשים של העם היהודי – הכותל המערבי. זוהי החלטה לא לגיטימית, שלא ניתן להשלים עמה ואשר עומדת בסתירה לערכי היסוד של מדינת ישראל, בהם מאמינים הרוב המוחלט של אזרחיה". השר לוין הוסיף: "הממשלה והכנסת חייבות לפעול בעניין זה ללא דיחוי. אני תומך בחקיקה מיידית, שתקבע כי ניהול הכותל המערבי ייעשה אך ורק על ידי הרבנות הראשית, או גורם המקובל עליה". אותו לוין, רק בכובעים אחרים שחבש אז, ב-2016, תמך באותו 'מתווה הכותל'. אז, נראה שהוא לא חשב שזו 'הרמת יד על קודש הקודשים של העם היהודי'. מה קרה, הוא התחזק בדת?
ראה ח"כ אבי מעוז, יו"ר סיעת נועם, את הדברים, ומייד הגיש הצעת חוק הקובעת כי כל שטחי הכותל, כולל הרחבה הדרומית, יהיו כפופים למדיניות הרבנים הראשיים לישראל ותונהג בהם תפילה על פי מנהג אורתודוקסי בלבד.
ועדת השרים לחקיקה אמורה הייתה לדון ביום ראשון השבוע בהצעתו של ח"כ מעוז, אלא שאז הגיעה הנחיה מראש הממשלה: חדל. ככל הנראה הוא קיבל שיחות טלפון מכמה ידידים יהודים החשובים לו בארה"ב, שהביעו מורת רוחם מהמשך הדרת הרפורמים מהכותל המערבי. זה הדבר האחרון לו זקוק נתניהו, להסתכסך גם עם יהדות ארה"ב, שרובם רפורמים, ערב כינוס ועידת איפא"ק בוושינגטון, השבוע, אליו שולח נתניהו ברכה מוקלטת.
אבל מעוז לא פראייר, והצעת החוק שלו אמורה הייתה להגיע להצבעה טרומית בכנסת ביום רביעי. תלוי בנשיאות הכנסת. השר לוין, שמכוון גבוה לפריימריז הקרובים, הכריז כי יתמוך בהצעת החוק. נתניהו ייאלץ להסביר לחבריו האמריקנים כי ההחלטה עברה כהצעת חוק פרטית ולא כהחלטת ממשלה. אולי הם לא יבינו שאין משמעות להבדל, אם בסוף החוק יתקבל. אם יתקבל.
בעיניים שלי, 10 שנים של מריבות וברברת, בדבר שאין סיבה שלא ניתן יהיה להגיע אליו להסכמה. עובדה שב-2016 כבר הסכימו, כולל החרדים. כמה עצוב שגם סביב שאלת מקום תפילה (גם אם מעורבת) ליד שריד בית המקדש, במגבלות שאפשר להסכים עליהן, יהודים לא מסוגלים להגיע להבנות. "כל ישראל חברים"? על הנייר בלבד.
כשבוחנים את כלל נושאי דת-מדינה השנויים במחלוקת חריפה במדינת היהודים, ונתקלים בעקשנות גם במקומות שניתן למצוא בהם גמישות הלכתית כדי לאפשר גם ליהודים שמקפידים קצת פחות על תרי"ג להרגיש חלק מהעם הזה – בעיניי זה נורא. להבנתי, זה גם מרחיק רבים וטובים מהדת. חבל.
לוחץ להם?
עפ"י המסתמן, חוק הגיוס שגובש בוועדה בראשות ביסמוט, יובא בימים הקרובים לאישור הכנסת, כנראה גם בלא שהייעוץ המשפטי של הכנסת יברך על המוגמר. והפלא ופלא, או אולי לא מפתיע, דווקא הסיעות החרדיות הן שלוחצות, ככה בשושו, לסיים את העניין הזה, לפי שעה. הזמן דוחק והמלאכה רבה.
הזמן דוחק משתי סיבות. האחת, איך שלא נסתכל על זה, נשמעה שריקת הפתיחה למערכת הבחירות הבאה לכנסת. ותמיד כדאי להגיע ליום הבוחר כשאתה שולט על משרדים, וכמה שיותר. נכון להיום, נציגי הסיעות החרדיות לכאורה מחוץ למשרדים מכוח החלטתם לפני מספר חודשים להשתחרר מהתפקידים, 'עונש' או איום על נתניהו. כנראה הם חשבו שהחיזור אחריהם יחזיר אותם למשרות הרמות בתוך ימים או שבועות, אבל זה לא קרה. כעת, הם מרגישים שנכון להם לחזור לשלוט במשרדים על כל הכרוך בכך: חלוקת תפקידים, ג'ובים, התוויית מדיניות וכדומה. בשביל זה שווה להם להעביר אפילו את חוק הגיוס/ההשתמטות, שבעבר היו דוחים אותו מכל וכל. נראה שגם הפעם הסיעות החרדיות סומכות על בג"ץ שיפסול את החוק, אבל בינתיים, עד שזה יקרה, לא רק מים רבים יזרמו בירדן, גם כספים רבים מהמשרדים אליהם הם יחזרו יזרמו ל'מקומות הנכונים', תקנים יאוישו באנ"ש, הכל טוב, וככה מגיעים ליום הבחירות מוכנים יותר.
אבל הפעם, זה לא רק 'עשה טוב', אלא גם הרבה 'סור מרע'. בצנרת, מספר לא קטן של גזרות המאיימות לחתוך בבשר החי של חשבון הבנק של משפחות חרדיות. העברת חוק הגיוס/ההשתמטות, תנטרל כמה מהסנקציות שבצנרת לתקופה מסוימת. שהרי החוק התקבל, אז למה להעניש? (לפחות עד שיתברר כי לא עמדו במכסות).
הדעת נותנת, שאם הסיעות החרדיות יהיו חלק מהקואליציה, יהיה קל יותר למצוא דרכים לדחות חלק מהגזרות, בדרכים פרלמנטריות ובדרכים אחרות בגיבוי הקואליציה. ברשת חברתית חרדית נכתב השבוע כי גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, דרש ממזכיר הממשלה לדחוק במשרדי הממשלה לגבש התייחסות על הגברת הסנקציות נגד החרדים. זאת ועוד. היועמ״שית אמרה השבוע לבג״ץ – הממשלה לא גיבשה תוכנית לשלילת הטבות כלכליות אישיות מעריקים חרדים, למרות שהסנקציות נתגלו כיעילות.
ברשימת הסנקציות: ביטול ההנחות בארנונה, שלילת סבסוד לצהרונים, ביטול הנחות בתחבורה ציבורית, שלילת סיוע בשכר דירה, שלילת השתתפות בהגרלות דירה בהנחה, שלילת הטבות במשכנתאות לרוכשי דירה.
העברת חוק גיוס/השתמטות בנוסח שמביא ביסמוט, תאפשר (חוקית) דחייה בהפעלת לפחות חלק מהסנקציות האלה בשנה וחצי לפחות. סיבה מספיק חשובה כדי שהחוק יזכה בתמיכת הסיעות החרדיות.
אבל בזה לא מסתיימות המכות שבצנרת.
בג"ץ הוציא השבוע צו על תנאי המחייב את המדינה לנמק מדוע לא תנכה מתקציבי הרשתות החרדיות המפלגתיות – החינוך העצמאי של אגודת ישראל ובני יוסף של ש"ס – תקציב (מיליונים רבים) בשל אי עמידתן בדרישות תוכנית הליבה. כן הם נדרשים לנמק מדוע אין פיקוח משמעותי על המוסדות, ומדוע לא מוציאים מהרשתות מוסדות שלא עומדים בדרישות תוכנית לימודי הליבה.
עפ"י העיתונאי שחר אילן בעיתון ה'ארץ', הרשתות המפלגתיות מקבלות על פי סעיף חריג מאוד בחוק יסודות התקציב הקצבה לתלמיד ששווה לזו של תלמיד בממלכתי. תלמידים במוסדות פרטיים אחרים, שאינם 'מפלגתיים', לא מקבלים זאת. במשך שנים אמרו נציגי החרדים שוב ושוב שברשתות לומדים ליבה מלאה, מה שנכון לגבי מוסדות לבנות. אלא שב-15 השנים האחרונות הצטרפו יותר ממאה תלמודי תורה לבנים לרשתות, וחלק גדול מהם אינם מלמדים ליבה כלל.
בנוסף, עפ"י שחר אילן, במסגרת הכספים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית היו הרשתות אמורות לקבל מתחילת שנת הלימודים תשפ"ד (2023/4) תוספת של 600 מיליון שקלים למשכורות המורים, שהוגדרה כהחלת רפורמת אופק חדש. אלא שעתירה לבג"ץ של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, מנעה את ההעברת הכספים.
עתה נדרשת המדינה להשיב עד 15.4 מדוע התקצוב של הרשתות אינו מותנה בלימודי ליבה מלאים (עפ"י אגף התקציבים אין ברשתות אלה ולו בי"ס אחד לבנים בו יש לימודי ליבה מלאים) ובהעסקת מורים כשירים, כמו גם השתתפות מוסדות החינוך במבחני מיצ"ב – כמקובל בחינוך הרשמי, מדוע אין פיקוח משמעותי על המוסדות, ומשרד החינוך מסתפק לגביהם בדיווח עצמי ומתאם מראש ביקורים אצלם. כן יידרש משרד החינוך להשיב מדוע לא מוציאים מהרשתות מוסדות שלא עומדים בתנאים. סביר שאומני הניסוח ילהטטו במילים. השאלה עד כמה בג"ץ יציב גבול באמת.
