"ויצא העגל הזה" – איך לפרש את מעשי אהרון בחטא העגל, את הדברים החמורים שנאמרו על ידי משה רבנו כלפיו ועליו ("וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא", דברים ט, כ), ואת העובדה שבסופו של דבר הוא זה שנבחר להיות הכהן הגדול לדורות? לא זו בלבד, אלא שהוא אחראי על הכפרה הגדולה של עם ישראל, כאשר גם מבואר שיש קשר בין קורבנות יום הכיפורים המוקרבים על ידו וצאצאיו, ובין חטא העגל עצמו. זו אחת השאלות הגדולות העולות מתוך פרשת השבוע, וכבר חז"ל עסקו בה, וכמובן – כל הפרשנים כולם.
מיוחד הוא פירוש רש"י, והרבה אנו יכולים ללמוד ממנו. הוא עצמו התכוון לשם שמיים: "חג לה' – בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה, ויעבדו את המקום"; הוא לא התכוון לכך שיצא עגל מסכה: "ואשלכהו באש – ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא", ועוד.
רש"י מבאר לאורך כל הסיפור כי אהרון הכהן נאלץ לעשות את העגל, ולא עשה אותו מרצונו: "וירא אהרן – שהיה בו רוח חיים, שנאמר 'בתבנית שור אוכל עשב', וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי"; "…דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו, שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן מזבח לפניו – ויבן מזבוח לפניו"; ואף המניע שלו היה להגן על עם ישראל: "… ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסירחון ולא בהם".
לא זו בלבד, אלא שהוא עשה כל שנראה בעיניו כדי להציב מכשולים רבים בפני מימוש בקשת העם לעשות עגל מסכה: "באזני נשיכם – אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן"; "ויבן מזבח – לדחותם"; "ויאמר חג לה' מחר – ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו"; "…ועוד ראה ואמר אם הם בונים אותו המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכתן נעשית בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא".
ואף על פי כן – משה רבינו תולה את האחריות בו: "ויאמר משה אל אהרן: מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה?"; "וירא משה את העם כי פרע הוא, כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם", וכאמור: "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא".
