כשמגיע, מגיע
לא לפתוח פה, אתם יודעים למה, נכון לעכשיו (יום שלישי), אירועי יום ירושלים עברו טפו טפו. לא טילים, לא מהומות רציניות בערים המעורבות. למי תודה, למי ברכה? קודם כל למשטרה ולכוחות הביטחון, שהפעם 'היו גדולים'. נוכחות עצומה שלהם, נחישות בשטח, קריאה נכונה של המפה, גאווה. אבל, (עם כל הקושי לפרגן) שאפו גדול מגיע גם לראש הממשלה נפתלי בנט ולשר הביטחון בני גנץ. בואו נחזור רגע לימים שלפני יום ירושלים. החמאס מזהיר, השטח נפיץ, אדי דלק באוויר. לבנט הכי קל שבעולם היה להחליט- מצעד הדגלים יתקיים, אבל בדיוק כמו בשנה שעברה תחת הנהגתו של נתניהו. המצעד יצעד אבל לא בשער שכם, וממנו דרך הרובע המוסלמי לכותל. בשביל מה להרגיז את בני הדודים. מבחינתו של בנט, הוא יכול היה להסתמך על התקדים של נתניהו, ואף אדם רציני לא יכול היה לבוא אליו בטענות. אבל בנט, בעצה עם מערכת הביטחון, החליט לקחת את הסיכון. המערכת ידעה להזהיר את מי שצריך מה יקרה אם הם יבעירו את השטח, המערכת ידעה לשמור כמו שצריך, המערכת אפשרה ליהודים לעלות להר הבית גם ביום ירושלים (ועלו מספר שיא ביום אחד) חרף אזהרות מפורשות של החמאס בעזה, המערכת אפשרה למצעד לצעוד כפי שהיה בעשרות השנים האחרונות. בנט הבין כי הגיעה השעה להראות נחישות, ואם תרצו- אקט שמצביע על החזרת הריבונות בירושלים לידי ישראל, וקיבל את ההחלטות שאפשרו זאת. אז זה בנט בראש ובראשונה, אך גם גנץ ואפילו השר עמר בר לב שהסביר כי החלטתו שהמצעד יתקיים כסדרו ובמסלול הקבוע, "הייתה החלטה נכונה ובלתי נמנעת. אם ניכנע לאיומי הטרור שלא להניף את דגלי ישראל בבירתנו לא נדע יום אחד של שקט, ונמצא את עצמנו מתקפלים גם בעתיד. לכך לא הסכמתי, ולכן הייתי נחוש שהמצעד יתקיים כסדרו. גם אם ארגוני הטרור ינסו לאתגר אותנו בשעות ובימים הקרובים, ברור לחלוטין שכניעה לאיומיהם תוביל אותנו למצבים קשים בהרבה, שיפגעו הן בהרתעה והן בריבונות שלנו". בעיניים שלי, שאפו גדול מגיע גם לחבר הכנסת שמחה רוטמן ממפלגת 'הציונות הדתית' שבאופוזיציה, שבד"כ יודע לתקוף את בנט וחבורתו בכל הכוח, וכאן יצא גדול, כשצייץ: "שאפו לממשלת ישראל, לשר הביטחון פנים, לראש הממשלה ולראש הממשלה החליפי, למפכ"ל, ולכל מי שהייתה לו יד ורגל בהחלטה לא להתקפל אל מול האיומים, ולאפשר את ריקוד הדגלים, שחיבר את שני חלקי העיר שחוברה לה יחדיו. וכמובן, כל הכבוד לשוטרים, למג"בניקים, לרוקדים ולחוגגים". ומן הצד השני, קצת ריחמתי על כמה חברי כנסת ממפלגה אופוזיציונית אחרת, שהתפתלו להסביר למה לא מגיע לבנט 'יישר כח'. כפי שהם נראו ונשמעו, אפילו הם לא האמינו לעצמם.
כיוונתי לדעת גדולים
בשבת האחרונה 'חטפתי' מכמה חברים על שכתבתי שלדעתי 'ישיבת מרכז' היתה צריכה להזמין לאירוע המרכזי השנתי שם (גם) את רה"מ בנט, כי בין אם נאהב את זה או לא, ראש ממשלה הוא ראש ממשלה, של כולם. שמחתי לשמוע ביום שני ברשת ב' את הרב חיים דרוקמן מתייחס לעניין ואומר: "אני לא אחראי, אבל עמדתי היא שהיה צריך להזמין גם את רה"מ. מה השאלה בכלל?" ומסביר: "אולי חששו שיהיו בין המשתתפים מי שלא ינהגו בו בכבוד …(לטעמי, הסבר דחוק, אני סומך על המארגנים שהיו יודעים להשתלט עליהם. מ.ז.) חרמות זה לא טוב", אמר הרב דרוקמן והוסיף: "הכינוי תומכי טרור לחברי הממשלה הוא לא ראוי". אהבתי. ולתשומת לב כל מכבדיו של הרב דרוקמן ומוקיריו. (בהערת אגב, אני מעריך שלו היה מתקשר הרב דרוקמן לראש ישיבת 'מרכז' קודם לאירוע ומסביר לו זאת, סביר שההחלטה היתה משתנה. ואולי לא. אגב, רה"מ בנט זומן לאירוע יום ירושלים של מדרשת לינדנבאום ונתקבל שם באהדה רבה).
הנחייה מגבוה
בשעה שרבים מאתנו השתתפו בתפילת ערבית חגיגית של ערב יום ירושלים, התכנסו חברי הכנסת של 'דגל התורה' בביתו של ראש הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, הסמכות הרבנית הבכירה שם, ודנו גם ובעיקר בנושאים הפוליטיים שעל הפרק. עפ"י דיווחים בעיתונות החרדית, הרב אדלשטיין קרא לעשות הכל כדי לא ללכת לבחירות, אלא להקים ממשלה בכנסת הנוכחית. המסר הועבר גם ללשכת ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. השמועות שם מדברות שהם בונים על גדעון סער, קצת תמוה נוכח מצבו העגום בסקרים והעובדה שרבים מחברי הכנסת המכהנים של הליכוד לא מוכנים לסלוח לו על שקם מול נתניהו (ומבחינתם לא חשוב מה נתניהו עולל לו) והקים את 'תקווה חדשה'. כך או כך, יותר ויותר חברי כנסת מיהדות התורה מתחילים להפנים שאסור להמשיך ללכת אחרי נתניהו בעיניים עצומות.
אקרובטיקה בבג"צ
שאלת פינוי הישיבה במאחז (הבלתי חוקי?) בחומש עשויה להיות המכרעת באשר להישרדות הקואליציה. ח"כ ניר אורבך הבהיר לרה"מ בנט שפינוי חומש הוא עבורו 'קו אדום', אבל ברצינות. אלא, שכן חומש או היתה חומש, הוא לכאורה בידיים של שר הביטחון בני גנץ, שגם לו יש את האג'נדה שלו. מצד שלישי, בג"צ ממתין לתשובת משרד הביטחון בעתירה של 'שלום עכשיו' ואחרים שדורשים את פינוי חומש, כאן ועכשיו. איך מתירים את הפלונטר? ביצירתיות ו/או לוליינות. תבחרו אתם. בתשובת המדינה לבג"צ הבהירה המדינה כי 'דין המאחז להיות מפונה' (פעם, מתישהוא), אבל 'אין מקום להתערבות בית המשפט לעת הזו'. תרגום רש"י- העניין מורכב, עדין מדי ואל לך לבג"צ להכניס את הרגליים פנימה, כלומר- דחו את העתירה. למה? כי "המדינה שוקדת על אכיפת החוק והסדר במקום. בשים לב לרגישות והמורכבות הנלווית לכל פעולה בשטח הנדון, ובשים לב לעמדתנו לפיה דין המקום להיות מפונה, וכי יבוצעו המשך פעולות האכיפה, אנו סבורים כי אין מקום להתערבות בית המשפט בעת הזו". בשעת כתיבת הטור עוד לא ידוע כיצד יגיב בג"צ לתשובת המדינה, אבל בעיניים שלי זה שיעור טוב איך להחזיק במקל בשני קצותיו, והפעם דווקא בצורה פוזיטיבית. מצד אחד אין בתשובת המדינה משום הכרה במאחז בלתי חוקי (צריך להשאיר משהו לממשלת ימין-ימין שתוקם בהמשך), ומצד שני גם לא משנים את הסטאטוס ומפנים ברגל גסה (גם אם בכאב) ישיבה שהוקמה לפני שנים רבות מקום אסטרטגי. מה שנקרא- פוליטיקה היא אומנות האפשר. וכעת בג"צ יחליט אם ללכת בדרך של 'יקוב הדין את ההר', או שגם לו מותר ללכת בין הטיפות, ברגישות.
הפה הגדול
"הם יושבים בכוללים, מגיעים בבוקר, אנשים אוכלים שם סנדוויץ', שותים קפה ומדברים פוליטיקה, מדפדפים בכמה ספרים והולכים הביתה. לימודי קודש זה לימודי בטלה זה לא לימודי קודש. אין שום סיבה לממן אותם", כך שר האוצר שלנו, אביגדור ליברמן. לטעמי, לו כך היה מתבטא שר אוצר באיזו מדינה מערבית, היה משרד החוץ מורה לקונסול שלנו שם למחות וחזק. כי לדברים האלה יש צליל, ואולי יותר מזה, של שנאה ליהדות. וליהודים. אני רחוק מלהיות פסיכולוג, אבל לטעמי הבן אדם בהחלט ראוי לאבחון בעניין. הסבר כמו 'ריח בחירות באוויר' ודרך זה הוא מתכוון ללקט קולות, חלש בעיניי. זה משהו מעבר. בסיעת 'יהדות התורה' הורו לחברי הכנסת שלא להגיב לדברים של ליברמן כדי "לא לשחק לידיים שלו" וההערכה היא שבש"ס תצא הוראה דומה. במדינה נורמלית ניתן היה לצפות מראשי הסיעות השותפות עימו בקואליציה שיבקשו ממנו להירגע. אבל, אביגדור ליברמן ישאג- מי (בקואליציה) לא ירא? מסתבר, ששר המשפטים גדעון סער לא ירא, וצייץ בטוויטר: "אני ממש לא מקבל את הדברים. הלימודים בישיבות הם חלק ממה שאפיין את העם היהודי במשך כל הדורות. הם דבר שיש לו חשיבות, ומצטער שדברים כאלו נאמרו. אני מסתייג מזה". גם אני. ח"כ אבי מעוז, יו"ר מפלגת נעם הגיב: "דבריו של השר ליברמן הם דברי הסתה אנטישמיים בנוסח 'הכה את החרדים והצל את ליברמן'. ניר, איך אתה יכול לשבת איתו באותה ממשלה?". יש לי הרגשה, שבממשלה הבאה, לא נמנע שגם מעוז יישב אתו. אם רק תהא זו ממשלת ימין-ימין.
לא חבל?
כמו תפוח רקוב אחד בארגז מלא תפוחים עסיסיים ואיכותיים, כך היו בעיניי כמה פרחחים בודדים, מבין עשרות אלפי הצועדים במצעד הדגלים בירושלים. כמה חבל שאותם הכל כך מעטים שהתפרעו, קראו קריאות גנאי ("מוות לערבים", "שיישרף לכם הכפר") כלפיי ערבים תמימים לכאורה, תקפו מכוניות של ערבים, התעמתו עם שוטרים וגרמו לכך שבשידורים החיים ברשתות השונות סיקרו אותם, את המעטים האלה, ובכך פגמו משהו בסיקור החוגגים השמחים והטהורים לרבבותיהם. וכמו שלכל שבת יש מוצאי שבת, בישיבת 'כחול לבן', אמר שר הביטחון בני גנץ "שמעתי קריאות מחליאות של קומץ מסיתים ומוסתים גם מקרב הציבור היהודי. אנחנו נמשיך לרדוף את המסיתים ומחוללי האלימות בכל מקום. כשר ביטחון אני סבור שהגיעה העת לחזור ולבחון את ההגדרה של ארגונים כמו לה פמיליה ולהב"ה כארגוני טרור. אני יודע שהנושא ניצב לפתחם של ארגוני הביטחון וסומך על ראשי הארגונים שיעשו את הבחינה באופן הנקי והטוב ביותר", הוסיף. גם ראש הממשלה נפתלי בנט הבטיח "למצות את הדין" עם המתפרעים ושר החוץ לפיד טען ש"קיצונים הכתימו" את הצעדה: "לא כך צריך להיראות מצעד הדגלים ביום ירושלים. לא הקללות והאלימות של 'לה פמיליה', לא הגזענות הבוטה והמכוערת של ארגון להב"ה". ולפיד הוסיף: "במקום יום של שמחה, הם מנסים להפוך את זה ליום של שנאה. לירושלים מגיע יותר. לחברה הישראלית מגיע יותר. דגל ישראל לא שלהם. לא ניתן להם לגזול מאתנו את הציונות ואהבת הארץ. האנשים האלה הם לא פטריוטים. הם בריונים עלובים שמבזים את הרעיון הציוני… הרוב הישראלי צריך להחזיר לידיו את מצעד הדגלים, ואת ירושלים, ואת מדינת ישראל. אנחנו הרוב, הם המיעוט הקיצוני, הגיע הזמן להעמיד אותם במקום. זה בידיים שלנו. הישראלים אוהבים את ירושלים. יום ירושלים עבורם הוא תמונת הצנחנים בכותל המערבי, והאוניברסיטה העברית, ועיר דוד וחיים משותפים וטוב משותף. אנחנו הרוב, רק ביחד ננצח". בנצי גופשטיין, מארגון להב"ה, הגיב על דברי גנץ: "שר 'הבטחון' גנץ מארח בביתו את מכחיש השואה ומעודד הטרור אבו מאזן ולא עושה דבר נגד הערבים שמסיתים יום יום בהר הבית. אבל הוא מנסה להילחם בארגון להב"ה הפועל למען עם ישראל. כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים. עברנו את פרעה נעבור גם את גנץ".
לתת או לקחת?
שר האוצר, ליברמן, אוהב להפריח בלוני ניסוי או להכריז דברים שהוא יודע כי אין סיכוי שיקרו. הרושם הוא שבעיניים שלו, מה זה משנה, די שדבריו יעשו איזה באזז בתקשורת יום-יומיים. כך היה עם 48 השעות שהוא נתן ליחיא סינוואר (שכידוע חי ונושם עד היום), כך עם הצהרות מרתיחות שונות שהוא משחרר נגד החרדים, וכך גם ברפורמות שהוא חותר להכניס לחוק ההסדרים, שאמור להגיע לממשלה עוד כשבועיים ואח"כ לאישור הכנסת. מה יש שם? למשל, רפורמה שתביא לסגירת המועצות הדתיות ברחבי הארץ והעברת השליטה בתחום הדת לאחריות המועצה המקומית. לא נשמע דבר מופרך הגיון, אלא שאין סיכוי שזה יעבור ללא הסכמה קואליציונית רחבה. ואת זה- אין (לא תואם אפילו עם המשרד לשירותי דת) ונראה (שמשיקולים פוליטיים, מינויים, ג'ובים) גם לא יהיה. מה שמצטייר בעיניי כגרוע הרבה יותר היא הכוונה לפגוע, אבל ממש, במוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים ליבה. אלה עלולים לאבד רבע מהתקציב, סכום המוערך לפי האוצר במיליארדי שקלים. זה לא שאני חושב שלא צריך לימודי ליבה. צריך גם צריך, ולו לטובת התלמידים ועתידם. אבל בעיניים שלי, קיצוץ ועוד קיצוץ – לא זו הדרך. בשנים האחרונות יותר ויותר מוסדות החינוך העצמאי וכן בכל רשת מעיין החינוך התורני לומדים 100% לימודי ליב"ה. את זה צריך לעודד ולחזק. בדרך של לתת, לא בדרך של לגרוע. מה אשמים הזאטוטים?
מודה ועוזב
חלק מזמני הפנוי אני מקדיש לפתרון תשבצים. אמרו לי שזה טוב לתרגל כך את המוח כדי לצמצם, או לפחות לעכב, את התנוונותו. אחת ההגדרות שחוזרת על עצמה פעמים רבות בתשבצים היא: גדול בתורה (2 אותיות). התשובה המתבקשת- רב. טוב, אז נגיד שההגדרה הזו אכן קולעת לכל מי שמחזיק בתואר רב. אבל, זהו? זה מספיק? מודה, כמה וכמה רבנים הביאו אותי להכרה שהתואר לא בהחלט מצביע הרבה. אתה יכול להיות גדול, אפילו ענק בתורה, אבל, אפעס, זה לא זה. כך הרגשתי (שוב) במוצ"ש שעבר, כאשר ראש ישיבת 'כסא רחמים', הרב מאיר מאזוז, בשיעורו השבועי אמר: "יש המון אנשים רעים. אנחנו מחכים שיום אחד הם יחלפו מן העולם. מי שרוצה יחבור לליברמן, ללפיד. זה ראש ממשלה חליפי, חליפי זה חלוף – בערבית חלוף זה חזיר. לחנוק את האברכים ולתת כמה שיותר לערבים". הרב מאזוז הוסיף כי הם "בוגדים בעמם, שונאים את עמם, גרועים מנאצים. הנאצים אוהבים את עמם, אלה שונאים את עמם שלהם. רוצים להרוס ילדים, זקנים, תלמודי תורה, שבזכות התורה חייתם אלפיים שנה." שונאים את עמם? גרועים מנאצים? כצפוי, דבריו עוררו סערה, וגם ראש הממשלה נדרש לדברים. עד כאן החלק המעצבן. אבל, בחלוף יומיים, הוציא הרב מאזוז סרטון חדש בו הבהיר: "לקחו דברים והוציאו מהקשרם, לא הבינו אותי ועשו מזה מטעמים. …עושים לנו כמו הנאצים? לא עושים כמו הנאצים. מלחמת ששת הימים מעידה שצריכים את עם ישראל מאוחד. שונאים את המעשה, לא את האדם. האדם הוא מסכן, אומלל, צריך לכבד כל בן אדם". אז בעיניים שלי, לא הוצאו דברים מהקשרם ולא נעליים כך נשמע (ונראה, והוקלט) הרב מאזוז בקולו שלו. יותר מתקבל על הדעת, שנוכח הסערה (היו כמובן גם כאלה שקראו למדינה לחדול לתקצב את הישיבה שבראשותו), החליט הרב לחזור מדבריו. בעיניים שלי, רב חשוב כמו הרב מאזוז שחוזר בו, מבהיר 'לא התכוונתי', ואף קורא לכבד כל בן אדם, במעשה זה מכפר על דברי הלהג החמורים שהשמיע יומיים קודם לכן, אבל המבחן האמתי יהיה בהזדמנויות קרובות שממש יעמוד לו על קצה הלשון "להיכנס" באיש או גוף כזה או אחר. לבקר? סבבה. אבל גם לאיך – יש משקל. ואם הלקח מההתבטאות דלעיל יעמוד לנגד עיניו- היה שווה.
בקצרה
אקשן: בג"צ עומד לתת החלטתו בעתירה של כמה צעירות שביקשו לפתוח את כל היחידות הקרביות לנשים. הרב דרוקמן הודיע לבג"ץ ולרמטכ"ל כוכבי: אם חלילה תהיינה יחידות קרביות מעורבות לא נוכל לחנך את תלמידינו לשרת בהן. דבר כזה ימנע חלילה מחיילים דתיים לשמור על אורחות חייהם ויפגע בביטחון המדינה. יו"ר סיעת 'ימינה' חה"כ ניר אורבך הודיע כי באם בג"צ יפסוק בעד שילוב נשים בצורה גורפת, הוא יקדם חקיקה לשינוי הפסיקה, כך "שהשוויון באמת יתקיים בצבא ההגנה לישראל." נוכח המצב ב'ימינה', השאלה היא האם ח"כ אורבך יספיק לעשות זאת כל עוד הוא מכהן בכנסת. אבל אין ספק כי עניין זה חשוב מאוד במיוחד בקרב רבני ישיבות ההסדר והמכינות, שמהן יוצאים אלפי חיילים ומפקדים קרביים. כידוע, עד כה חסם צה"ל מעט מאוד יחידות בפני נשים ועתה המגמה הרווחת בצבא היא לפתוח את הכל. בזמנו סוכם שלא יכפו על קצין דתי לשרת ביחידה מעורבת.
חלוקת תארים: במגזר החרדי יש, כידוע, משמעות לתארים. בעיתון 'יתד נאמן' הוענק השבוע התואר 'רבן של כל בני הגולה' או בראשי התיבות 'רשכבה"ג' למרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין ונשיא מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה'. גם התואר של זקני חברי ה'מועצת' שודרג מ'הגאון הגדול' למרן, בהם הגרב"מ אזרחי (94) הגרמ"צ ברגמן (92), הגר"ד לנדו (92) והגרב"ד פוברסקי (91), עד 120 לכ"א מהם. שאר חברי ה'מועצת' של 'דגל התורה' נותרו בתואר 'הגאון הגדול'. מן הסתם, בעתיד גם הם ישודרגו.
(נשא תשפ"ב)