אם אאסוף את כלל דברי הביקורת שכתבתי בטור זה על ראש הממשלה בנימין נתניהו לאורך השנים, סביר שהם היו ממלאים את הגיליון הזה. לא חסרו נושאים, לא חסרו סיבות. בעיניים שלי מוצדקות.
אבל, מלחמת 'שאגת הארי' מוכיחה, ביבי נתניהו הוא באמת בעל יכולות וכישרונות יוצאי דופן. נכון, לא הוא תכנן את כל האופרציה המורכבת של בנק מטרות אין ספור בטהראן, מדויקות להפליא, לא הוא הביא את המודיעין הכל כך מדויק על הנעשה בחדרי חדרים במקומות אפלים בטהרן, לא הוא הפעיל את מאות מטוסי חיל האוויר וכדומה, אבל בנימין נתניהו הוא האיש, ואם תרצו האישיות, שמשך שנים דיבר ופעל ולחץ כנגד איראן שבתפיסתו זה שנים מהווה את ראש הנחש. בזכות קשריו האמיצים עם הנשיא טראמפ הצליח ביבי להעביר לצד שלו (בהיבט האיראני) את נשיא המעצמה הגדולה בעולם, שהפעם לא רק שלא ישבה מהצד, אלא נטלה חלק פעיל במתקפות על יעדים באיראן, ועבדה בתיאום מלא ובשיתוף צמוד עם חיל האוויר של ישראל.
כשהטור נכתב (יום שני בערב, מוקדם מהרגיל, בגלל אילוצי לו"ז דפוס והפצה בגלל פורים), נראה שהלחימה תתרחב. איראן שלחה טילים וכתב"מים לעבר מדינות המפרץ, לא רק לעבר בסיסים אמריקניים שם, מתוך מחשבה שאלה ילחצו על וושינגטון להתקפל מהר ולסיים לאלתר את המלחמה. בפועל, התגובה הפוכה. מדינות המפרץ, אלה שעד שבת שעברה לחצו על טראמפ שלא לצאת למלחמה נגד איראן, הבינו, סוף סוף, שאיראן היא הסכנה הגדולה והמוחשית לערעור היציבות באזורם, יציבות שהיא תנאי הכרחי להמשך שגשוגן הכלכלי, ושווקי האנרגיה שלהן, בעיקר. עפ"י פרסומים, לפחות חלק מהמדינות האלה שוקלות להחזיר לחימה לאיראן.
ואולם, גם אם מדינות המפרץ לא יחזירו לאיראן במלחמת נגד (וכאמור, הטור נכתב ביום שני), העיתוי הנוכחי הוא הזדמנות יוצאת דופן, אולי חד-פעמית, לישראל בהובלת ארה"ב לקדם מהלכים מדינים חכמים בהנהגת ארה"ב ובראשם להחיות את הסכמי אברהם שסעודיה קיבלה בשנתיים האחרונות רגליים קרות מהן וזה הזמן ליצוק בהם תוכן מעשי, שגם יבטיח את היציבות האזורית וגם אמור לתת למדינת ישראל פוש כלכלי ומדיני אדיר ונדיר. זה אמור וחייב להיות אחד התוצרים של מלחמת 'שאגת הארי'.
בצפון, החיזבאללה הכניס עצמו לזירת ההתגוששות, והחזית הצפונית נכנסה למעגל הלחימה. נראה שהפעם ישראל נחושה לגבות מחיר עצום מהחיזבאללה. גם כניסה רגלית של חיילינו נשקלת.
חיל האוויר הישראלי הוכיח גם הפעם תושייה ואומץ בלתי רגילים. על המלאכה המורכבת הזו מנצח בידי אומן אלוף תומר בר, שממש כמו ביבי נתניהו, גם הוא ספג ביקורות חריפות על המחדל היכן היה חיל האוויר ב-7 באוקטובר. השאלות והדרישות בכל הקשור למחדל ההוא, ולגבי שניהם (ואחרים), נותרו פתוחות ועוד יידרשו להם.
אבל, בעיניים שלי, נוכח הביצועים והתכנון שקדם להם בכל הקשור למה שקורה באיראן, ראוי וצריך להודות ולפרגן לכל מי שידם בכך, הטייסים, צוותי הקרקע, הרמטכ"ל, שר הביטחון, אמ"ן, המתכננים למיניהם, המוסד והאחרים, ובהערכה רבה גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שלתחושתי (ועם כל הביקורות בעבר), טוב ואולי גם מזל שהוא זה שעומד בימים מורכבים אלה ביטחונית בראש הפרמידה והוא שמקבל אחרון את ההחלטות. ומפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, גם הוא זכור לטוב.
ואיך זה עשוי להשפיע על הבחירות הקרובות – נשאיר לפעם אחרת.
