יעקב ספוקויניבצלאל ואהליאב ניצחו על מלאכת הקודש של המשכן. אליהם הצטרפו אנשים שהכתוב מכנה 'חכמי לב':
"וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאׇהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חׇכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה'" [לו' א']. מיהם אותם 'חכמי לב'? מסביר אברבנאל: "לפי שהם לא היו יודעים במלאכות האלה מפאת ההרגל, כי לא ניסו לעשותם במצרים אבל האיש שליבו נקפו ונפשו אומרת אליו שיוכל לעשותה, יבוא ותנדב לעשות אותה". כלומר, לא מדובר באנשי מקצוע, שהרי במצרים לא התנסו במקצועות כאלה, אלא מדובר בחבורת אנשים שהיו להם ידיים טובות וידעו לאלתר גם משימות שלא ביצעו בעבר. כל זאת עשו תחת עיניהם הפקוחות של בצלאל ואהליאב. בצלאל היה איש המחשבה ואהליאב האיש הטכני. יחד עם צוות המתנדבים הצליחו לבצע את מלאכת בניית המשכן.
בזמן בניית המשכן הלאומי, בתקופת המנדט, אי-אפשר היה להשיג אמצעי לחימה בדרך חוקית אז 'הראש היהודי המציא פטנטים', כמאמר השיר. בהגנה ובאצ"ל ערכו מספר אלתורים מתוחכמים. ארגון ההגנה היה בחלקו חוקי ובחלקו מחתרתי. הבריטים לא אפשרו לארגון להתחמש אלא ביחידות שתחת פיקודם. לפיכך הקימו בהגנה את 'תעש', שם כולל למפעלי תעשיית נשק ותחמושת. בין המאלתרים בלטו האחים אהרון ואפרים קצ'לסקי [קציר] ויוחנן רטנר. שלושתם הקימו אח"כ את 'חיל המדע' שהיה הבסיס לרפא"ל. בין הפיתוחים היו מרעומים שיצקו לרימונים מאלומיניום של שרידי מטוס חיל האויר הבריטי שהתרסק ליד קיבוץ שדות-ים. במפעל אחר העתיקו את ה'סטן' הבריטי וכינו אותו תמ"ת- תת-מקלע תעש. מפעלי תעש שכנו במקומות מסתור כמו 'מכון איילון' ליד רחובות, מכון תת-קרקעי שהוסווה כמכבסה.
באצ"ל, שהיה כולו ארגון מחתרת, היו האלתור וההסתרה לחם חוקו של הארגון. בלט במיוחד עמיחי 'גידי' פאגלין. "לגידי שלנו כשרון נדיר, משולב. הוא גם ממציא במוחו וגם מייצר בידיו. הוא גם מתכנן וגם מבצע", כתב מפקד האצ"ל מנחם בגין בספרו 'המרד' [עמודים 111-112] "מי ימנה את כל המצאותיו הטכניות והטקטיות?"
גדעון המציא את המרגמה הכבדה המופעלת בחשמל, שהבריטים קראו לה 3V ואשר ממנה יצאה אח"כ "הדוידקה" המפורסמת. [פיתוח של דוד ליבוביץ', שעבד בתעש והמרגמה קרויה על שמו]. גדעון המציא את מוקשי המגע (לעצירת) הרכבות, אשר נגדם לא הועילו כל אמצעי הזהירות של הבריטים. לפרק אותם, אי-אפשר היה. מי שניסה [והבריטים ניסו לפרקם] שילם על כך בחייו, "על שלא התחשב באזהרותינו". קרונית משמר עברה מעל הפסים בשלום. אם כן, הדרך פנויה? אבל הפסים בכל זאת היו ממוקשים. הרכבת שחלפה אח"כ הועפה באוויר. "כיוון שהייתה זו שאלה של משקל. המוקש היה מחושב למשא מסוים. משקל קל לא הפעילו. משא כבד נגע בו ונחרב כליל. גם את הזמן היה ניתן לחשב… פעם שיתקנו את כל תנועת הרכבות בארץ ע"י המיקוש המיוחד…מוחו של גידי הוסיף להמציא. מוקשים מיוחדים יורקי להבות, 'כדי החלב', [שפוצצו את מלון המלך דוד] ופצצת 'החבית'," התפאר בגין בפקודו הצעיר.
גידי הגיע לאצ"ל מההגנה. הוא שירת בהגנה יחד עם אחיו נריאל, שהיה בין 'כ"ג יורדי הסירה'. 23 מלחים שיצאו לפעולה בלבנון ולא שבו ממנה. גידי דרש פעולה נמרצת יותר נגד הכובש הבריטי וכשנענה בשלילה פרש מההגנה והצטרף לאצ"ל. לאחר מאסרו של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל, התמנה גידי למחליפו. בגין לא היה שלם עם ההחלפה כיוון שגידי היה צעיר מדי. עד מהרה הוכיח גידי כושר פיקוד מעולה ובגין אמר עליו: "את אשר עשה הצעיר המופלא הזה, שכשרונו הצבאי ללא ספק גובל בגאוניות, יזכרו הבריטים כל עוד תישא אותם האדמה". אלה ואחרים 'חכמי- לב' מעמנו תרמו תרומה נאצלת להקמת המשכן הלאומי בדורנו.
Yaakovspok1@gmail.com.
