ספיר שפרברשעתיים לפני ליל הסדר. בתים מדיפים ניחוחות של מרק ושאר תבשילים. משפחות מתיישבות סביב שולחנות עמוסים. ילדים מתרגלים "מה נשתנה". וכולם ממהרים. ובמקביל, בשקט, יש מי שיושב לבד ותוהה איפה הוא יהיה הלילה – הקשיש שילדיו רחוקים. העולה החדש שעוד לא בנה לו בית כאן. הגרוש שילדיו חוגגים הלילה בבית אחר. כולם יודעים בעל פה את המשפט מתחילת ההגדה – "כל דכפין ייתי וייכול: כל מי שרעב יבוא ויאכל" – אבל הדלת, ברוב הבתים, כבר סגורה.
מה קורה כשפותחים אותה בכל זאת? שוחחנו עם אנשים שמארחים את מי שאין להם עם מי לחגוג את החג המשפחתי בשנה; ועם אורחים, שהעזו להגיע לשולחן מלא באנשים שלא הכירו – ויצאו משם עם הרבה יותר ממה שציפו
הרב אמיר הלוי, משלוחי הרבי מליובאוויטש בעפולה ומנהל מוסדות חב"ד אתחלתא, מקיים בכל שנה ליל סדר ציבורי גדול שבו משתתפים כ־120 אנשים, רבים מהם כאלה שאין להם היכן לחגוג את החג. לדבריו, הרעיון נולד מתוך הוראתו של הרבי מליובאוויטש לערוך סדרים ציבוריים ללא עלות עבור המשתתפים. את המימון לכך הם מגייסים מציבור תושבי עפולה בשבועות שלפני פסח. הרבי, הוא מסביר, דיבר על "הבן החמישי", מי שאפילו לא מגיע לשולחן הסדר, משום שאינו יודע עליו או שאין לו היכן להיות.
"השליחות היא למצוא את אותם אנשים שעלולים להישאר לבד ולפתוח בפניהם דלת ולב. בעיניי, אין מדובר רק במעשה חסד, אלא בשליחות לחבר את כל חלקי העם. כאשר יותר מ-120 יהודים יושבים יחד סביב שולחן אחד, נוצרת תחושת אחדות מיוחדת", הוא קובע בסיפוק.
ההכנות לליל הסדר הגדול דורשות מבצע לוגיסטי משמעותי. בלב ההיערכות עומד מטבח קהילתי שבו מבשלים את כל האוכל בכשרות מהודרת, ללא פשרות על איכות חומרי הגלם ועל ההידור ההלכתי. גם בני משפחתו של הרב הלוי שותפים מלאים למאמץ. ששת ילדיו לוקחים חלק בהכנות, בבישולים ובעריכת השולחנות. לדבריו, כאשר המשפחה כולה מגויסת לשליחות משותפת, גם ההכנות הרבות הופכות לעשייה שמחה ומלאת משמעות.
איזה סוג של קהל מגיע אליך לסדר?
"הקהל שמגיע לסדר מגוון מאוד, אך במיוחד מגיעים אליו קשישים, אנשים בודדים ומשפחות שאין להן עם מי לחגוג את החג. חלקם שומעים על הסדר דרך הפעילות של מרכז חב"ד אתחלתא, דרך פרסומים שונים או מפה לאוזן. המטרה היא שאף אחד בעיר לא ירגיש לבד בליל הסדר. הילדים מקבלים את פני האורחים בחיוך ומסייעים להם להרגיש בנוח, כך שגם מי שמגיע לבדו חש במהרה חלק ממשפחה".
חיבורים של אור
למרות מספר המשתתפים הגדול, נעשה מאמץ לשמור על אווירה חמה ואישית. במהלך הסדר משולבים ניגונים והסברים, ואשתו ניצה דואגת לפרטים הקטנים שיוצרים תחושה של בית. הילדים עוברים בין האורחים, מוודאים שלכולם יש הגדה ומסייעים לקשישים לעקוב אחר הסדר. האוכל, שמוכן במטבח הקהילתי בחום ובאהבה, מעביר מסר ברור של השקעה וכבוד לכל אורח.
"אחד הרגעים העוצמתיים ביותר במהלך הערב מגיע בפתיחת הדלת לאליהו הנביא, באמירת 'שפוך חמתך'", מתאר הרב הלוי. "לפי מנהג חב"ד, יוצאים עם פמוטות ובהם נרות דולקים אל פתח הדלת, ומבקשים בקשות מתוך תחושת עת רצון. לעמוד יחד עם אשתי וילדיי ועם יותר מ-120 יהודים, ביניהם ניצולי שואה, חיילים בודדים ומשפחות, מול הנרות הדולקים כאשר כל אחד מבקש את שעל ליבו – זה רגע שמבטא בעיניי את תחושת האחדות והתקווה".
עם השנים נוצרו סביב הסדר סיפורים רבים. אנשים מגיעים לעיתים כזרים ויוצאים עם קשר עמוק לקהילה ולמסורת. היו קשישים שהגיעו בודדים ועצובים, ובמהלך הערב נוצר בינם לבין הילדים קשר חם במיוחד. אחד מהם סיפר בדמעות כי זהו הסדר הראשון זה שנים שבו לא בכה מבדידות אלא מהתרגשות. יש גם צעירים שבזכות הסדר התחילו להתחבר מחדש למסורת ולהשתתף בפעילות הקהילה במהלך השנה.
"הכוח להמשיך במפעל הזה שנה אחר שנה מגיע מתחושת השליחות ומהתמיכה המשפחתית. כאשר ילדיי עצמם מבקשים לעזור בהכנות ולתרום לאירוח, אני רואה בכך מקור כוח גדול. מבחינתי, השליחות היא לדאוג שכל יהודי יוכל לחגוג את ליל הסדר בכשרות מהודרת, באווירה חגיגית ובשמחה אמיתית, ולהרגיש שהוא רצוי ואהוב", הוא מסכם.
מי שרוצה לתרום למיזם, מוזמן ליצור קשר במספר 03-7794810
"הקהל שמגיע לסדר מגוון מאוד, אך במיוחד מגיעים אליו קשישים, אנשים בודדים ומשפחות שאין להן עם מי לחגוג את החג. המטרה היא שאף אחד בעיר לא ירגיש לבד בליל הסדר"
מחפשת אורחים בפייסבוק
נתניה כרמי, בת 45 מירושלים, עלתה לארץ מארצות הברית לפני 24 שנה. כיום היא כותבת כתבות חיוביות על ישראל. בארץ אין לה משפחה קרובה, והמציאות הזו הפכה עם השנים למקור לרעיון מיוחד.
הרעיון לארח אנשים שאינה מכירה ולחגוג איתם את ליל הסדר, נולד מתוך חוויה אישית. לפני שעלתה ארצה, למדה נתניה שנה אחת באוניברסיטת בר-אילן. באותה תקופה כמעט שלא הכירה אנשים בארץ, ובכל שבת וחג נאלצה לבקש מאנשים זרים מקום להתארח בו. מתוך אותה חוויה הבטיחה לעצמה שיום אחד, כאשר תבנה כאן את חייה, כל מי שאין לו היכן להיות בשבת או בחג יהיה מוזמן לביתה.
איך את מוצאת אורחים לליל הסדר?
"את האורחים אני מוצאת בדרך כלל דרך קבוצות בפייסבוק, שם אני מפרסמת שאני מחפשת אנשים שאין להם היכן להיות בליל הסדר. השנה, לעומת זאת, כלל לא הייתי צריכה לפרסם. ראיתי פוסטים של כמה אנשים שמגיעים מחו"ל לפסח וחיפשו מקום להתארח בו, והזמנתי אותם אליי. בליל הסדר הזה צפויה להגיע אליי משפחה בת חמישה אנשים שפגשתי דרך פייסבוק, לצד בני משפחתי והוריי שאמורים להגיע בעזרת ה' מחו"ל לחג".
בדרך כלל אין לנתניה חששות מהאירוח. אמנם לעיתים נוצרים פערים קטנים של שפה – יש מי שמדבר עברית ואינו מבין אנגלית, ויש מי שמדבר אנגלית ואינו מבין עברית, כמו אביה – אך בסופו של דבר, הכל מסתדר.
"בני המשפחה שלי כבר התרגלו לכך שבבית מתארחים אנשים שאינם מכירים", היא מספרת בחיוך. "כאשר בני החורג סיים תיכון ונשאל במפגש עם ההורים מה למד מהבית, הוא השיב שלמד מהוריו על מצוות הכנסת אורחים. בתי הודיה בת השבע אומרת שהרגע הכי מרגש עבורה הוא לפתוח את הדלת ולהכיר את האורחים בפעם הראשונה".
רגעים מרגשים נוספים חלים גם במהלך הסדר עצמו. בעלה של נתניה נוהג לחלק ממתקים למי שעונה על שאלה או למי שואל שאלה טובה במהלך הערב. פעם אחת התארחו אצלם אם חד הורית ובנה הקטן, והוא חילק ממתק גם לאם – רגע קטן אך מרגש במיוחד.
בפעם אחרת חל ליל הסדר בצמוד לשבת, ולכן אחד האורחים נשאר אצלם לשני לילות. באותו זמן נשמעו גם אזעקות, והבית היה מלא אנשים וקצת בלאגן, אך כמו שבעלה אומר "כשיש הרבה אנשים בבית – שמח".
מה המשמעות של אירוח בליל הסדר עבורך?
"המשמעות היא פשוטה וברורה. בהגדה אומרים 'כל דכפין ייתי וייכול', ולכן צריך גם להוציא את הדברים לפועל. מבחינתי, זו כבר אינה יוזמה חד פעמית אלא מסורת שנמשכת שנה אחר שנה".
"בני המשפחה שלי כבר התרגלו לכך שבבית מתארחים אנשים שאינם מכירים. בתי הודיה בת השבע אומרת שהרגע הכי מרגש עבורה הוא לפתוח את הדלת ולהכיר את האורחים בפעם הראשונה"
"כולם היו ידידותיים מהרגע הראשון"
אלכסנדר רבין, בן 31, שנולד בסימפרופול שבחצי האי קרים ומעדיף להשתמש בשמו היהודי יהודה, זוכר היטב את ליל הסדר שבו התארח לפני כמה שנים אצל משפחת כרמי בירושלים – משפחה שלא הכיר קודם לכן. באותם ימים היה בעיצומו של תהליך גיור והחל להשתלב בקהילה "מזמור לדוד" בשכונת תלפיות.
בקהילה נהוג במהלך השנה לחבר בין משפחות שרוצות לארח, לבין אנשים שמחפשים מקום להתארח, בדרך כלל לסעודות שבת. לקראת פסח מתקיימת יוזמה דומה גם לליל הסדר. הרבנית שליוותה את יהודה בתהליך הגיור הציעה לו להצטרף לאירוח אצל משפחת כרמי, וכך מצא את עצמו מגיע לליל הסדר בביתם של נתניה ואופיר כרמי.
"אופיר ונתניה היו מאוד חמים וחמודים", נזכר יהודה. "האנשים סביב השולחן נתפסו בעיניי ידידותיים מהרגע הראשון, ולכן לא היה לי רגע שבו הרגשתי זר".
אחת החוויות המעניינות מבחינתו הייתה דווקא פערי השפה. "הרגשתי שהאנגלית שלי עדיין לא מספיק טובה כדי להשתתף בדיונים ובוויכוחים שהתנהלו סביב השולחן. מצד שני, חשבתי לעצמי למה למדתי עברית בישראל אם בסוף כולם מדברים באנגלית בשכונה", הוא אומר בחיוך.
גם כמה מנהגים סביב שולחן הסדר הפתיעו אותו. "למשל הרגע שבו אופיר קפץ על הכיסא כדי להתחיל את 'מה נשתנה' והילדים שאלו את השאלות. לא הכרתי גם את המנהג שבו שוטפים ידיים זה לזה כאילו כולם בני אצולה. בפסח הבא כבר הפתעתי את המשפחה שאימצה אותי, כשהבאתי איתי את המנהג הזה ולימדתי אותם".
פרט למנהג הזה, הוא גם אימץ מאותו לילה כמה תובנות לחיים. "בראש ובראשונה למדתי שהכנסת אורחים היא דבר נעים וחשוב. שנית, הבנתי שטוב אם יש לאנשים שפה משותפת, אבל אפשר גם בלעדיה. ושלישית, למדתי שוב שהשכלה כללית לא תמיד שווה לחוכמה ובינה".
"אופיר ונתניה היו מאוד חמים וחמודים. האנשים סביב השולחן היו ידידותיים מהרגע הראשון, ולכן לא היה לי רגע שבו הרגשתי זר"
"הזרות חיברה בינינו"
כרמל ביבס, בת 32 מכפר אלדד שבגוש עציון, דוברת של חבר כנסת, גרושה ואם לשלושה ילדים, מצאה את עצמה לפני כמה שנים חוגגת את ליל הסדר בדרך לא שגרתית. באותה שנה ילדיה היו אצל אביהם בחג, והיא חיפשה מקום שבו תוכל להיות בליל הסדר. חיפוש בפייסבוק הוביל אותה אל "בית יהודי" של משפחת שמידוב באילת, שהסכימה מייד לפתוח בפניה את הבית ואת השולחן.
לדבריה, כבר מהרגע הראשון שבו נכנסה לבית, הרגישה רצויה. "החוויה הייתה מדהימה. הם היו מאירי פנים ונתנו לי להרגיש הכי בנוח. הכנסת האורחים הייתה כל כך טבעית להם. זה לא הרגיש מאולץ בכלל", היא נזכרת.
דווקא העובדה שרבים מהיושבים סביב השולחן לא הכירו זה את זה מראש, יצרה תחושת חיבור מיוחדת. "זה קרה ממש מהר. כל האנשים היו זרים אחד לשני, ודווקא זה חיבר בינינו".
האירוח לא הסתיים עם החג עצמו. "נשארתי בקשר עם ענת שמידוב, האמא במשפחה שאירחה אותי. במהלך השנים אפילו יצא לי לפגוש במקרה את הבת שלה, וככה הקשר נשאר. למי שמתלבט אם להתארח אצל אנשים שאינו מכיר בליל הסדר – אין מה לחשוש. חד משמעית, כדאי לקפוץ למים. מגלים אנשים חדשים ומתחברים לעם ישראל".
"החוויה הייתה מדהימה. למי שמתלבט אם להתארח אצל אנשים שאינו מכיר בליל הסדר – אין מה לחשוש. חד משמעית, כדאי לקפוץ למים. מגלים אנשים חדשים ומתחברים לעם ישראל"
***
יהודה הגיע לחג בעיצומו של הליך גיור, ויצא עם תובנות ומנהגים לחיים. כרמל חיפשה שולחן לסעוד בו, ויצאה עם חברה לחיים. ויותר מ-120 איש הסבו בעפולה סביב שולחן אחד והרגישו, ולו לרגע, כמו משפחה אחת גדולה.
אבל הסיפורים האלה הם רק טיפה בים. הנתונים מצביעים על תמונה קשה בהרבה. על פי דוח העוני של ארגון "לתת" לשנת 2024, בישראל חיות בעוני כ־2.75 מיליון נפשות, מתוכן כ־1.24 מיליון ילדים. עבור רבים מהם שולחן הסדר אינו דבר מובן מאליו – אין כסף למצות, אין כסף ליין, ולעיתים אין אפילו בית שבו אפשר לחגוג.
ולצד העוני, יש גם בדידות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 42% מהישראלים בני 75 ומעלה מדווחים על תחושת בדידות, ובקרב בני 65 עד 74 עומד השיעור על כ־32%.
יש גם את ההורים שילדיהם חוגגים הלילה בבית אחר: בשנת 2024 התגרשו בישראל 11,542 זוגות. ויש את הגרים והעולים החדשים – בישראל חיים כיום למעלה מחצי מיליון איש שאינם יהודים על פי ההלכה, ובשנים האחרונות מתגיירים בישראל כ־3,000 איש בשנה. ובל נשכח את החיילים הבודדים – כ־6,654 צעירים שעלו ארצה והניחו מאחוריהם משפחה, שפה ובית, ובלילות החג, כשכל חייל אחר חוזר הביתה, הם נשארים.
עבור כולם, ליל הסדר הוא הלילה המיוחד והקדוש ביותר בשנה. הלילה שבו כל הבתים מלאים אנשים ושירה, ורק הבית שלהם נשאר שקט. "כל דכפין ייתי וייכול" – כולם מכירים את המשפט הזה בעל פה. השאלה היחידה היא מי הוא זה שבוחר לקיים אותו באמת.
