וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ

הרב צחי הרשקוביץ
בפרשתנו אנו קוראים את פרשות הברכה והקללה, המלאות בתאורים בצבעים עזים של עתידנו בארץ, אם נלך אחרי ה', ואם ח"ו נחדל מלעשות כן. בתוך התיאורים הללו מופיעה הבטחה מרתקת, המתייחסת למעמדם של ישראל וליציבותם באזור (דברים כח,ט-י): "יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".
על פניו, משמעות ההבטחה היא שכח ההרתעה של עם ישראל יפעל כראוי, בזכות הקשר האמיץ שיווצר בין ישראל לאביהם שבשמים. כתוצאה מקשר זה, שיתבטא בשגשוג, פריחה ועוצמה, יבינו עמי האזור כי שם ה' נקרא על ישראל, ומכאן שלא מומלץ להתגרות בהם. אולם, חז"ל ביקשו להעניק לפסוק זה נופך שונה, המדגיש את אחת המצוות הבולטות ביותר מבחינה פיסית ופומבית (מנחות לה,ב): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. תניא, ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש". מבאר רש"י כי שם ה' ניכר בתפילין של ראש לפחות בשתיים משלוש אותיותיו. שכן מהתפילין בולטת האות ש', ומנהג ישראל לקושרם מאחורי הראש בדומה לאות ד'. הרי שמרבית שם ה' מעטרת את ראשו של היהודי בעת הנחת התפילין (ראה תוספות שם, החולקים עליו). לר' אליעזר די בהנחת התפילין בכדי לספק לישראל הגנה מפני האויבים.
אמנם, נראה שניתן לומר עוד, על דרך הביאור הפסיכולוגי. בתפילין ארבע פרשיות, המבטאות בתוכנן את הקשר הבלתי ניתן לפירוד בין הקב"ה לישראל. כאשר אדם מישראל מניח את תפיליו על ראשו בגאון, הרי הוא מכריז כלפי העולם כולו שהוא גאה בברית ובקשר שנכרתו פעמים מספר בינו לבין א-להיו. העוז הנפשי המוקרן מאדם איתן ויציב בתפיסת עולמו בהחלט מרתיע את האויבים. הללו מחפשים את החלשים ודלי הכוחות הרוחנית באומה (כפי שקראנו על עמלק בסופה של פרשת תצא). משלא ימצאו אותם, הם עשויים לחדול ממאמציהם הזדוניים, ולהתמקד בעשיית טוב וצדק.
מכל מקום, ביחס לחיצוניותה של מצוות תפילין של ראש, זכינו לתשובה מרתקת ותקדימית מאת הרדב"ז. ר' דוד אבן זמרה היה מגולי ספרד, שעלו לארץ ישראל. אמנם, בשל אילוצים כלכליים ירד לתקופה של כעשרים שנה למצרים, שם כיהן ביד רמה כמנהיגם של יהודי הארץ, אך חזר לעיר צפת, והיה ראש הרבנים בה. זכה גם לאריכות ימים מופלגת במושגי הימים ההם. מפעלו הספרותי החשוב ביותר הוא הכמות האדירה של תשובותיו, כולן סולת מנופה ונקיה. באחת התשובות מתייחס רדב"ז לענין הנחת התפילין של ראש בפומבי (חלק ד סימן לו). בתשובתו נשאל רדב"ז על מקורותיו של מנהג ישראל שרווח בימיהם (יש מקומות שנוהגים כן אף בימינו), להניח את התפילין בבית, ולבוא לבית הכנסת בעודו עטור בטלית ותפילין.
רדב"ז מבאר שמקור מנהג זה הוא בתורת הסוד, והוא עולה משילוב שני הפסוקים: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", המדגיש את היראה, ופסוקנו, המלמד שהיראה האמיתית מצויה בהנחת התפילין. מנהג זה נעוץ בדברי קדשו של ר' שמעון בר יוחאי, שמופיעים בזוהר הקדוש.
מכאן מגיע רדב"ז לקביעה עקרונית בעל משקל עצום בעולם הפסיקה: "ובכל מקום שתמצא ספרי הקבלה חולקים על פסק הגמרא הלך אחר הגמרא והפוסקים, ובכל מקום שאינו חולק כגון בכי האי גוונא שלא נזכר בגמרא וגם בפוסקים אני ראיתי לסמוך על דברי הקבלה". לרדב"ז ברור שבמקום של קונפליקט הלכתי בין הנגלה לנסתר הולכים אחר מקורות הפסיקה הרגילים והידועים, אולם, כאשר להלכה אין אמירה ברורה בשאלה מצויינת, מן הראוי לנהוג כמנהג המקובלים.
באופן דומה למסורת פסיקה זו קבע ר' יעקב עמדין, בן העיר אלטונה שבגרמניה, שהיה מגדולי המשיבים והחכמים בדורו (שאילת יעב"ץ א,מז). הלה התפרסם בזכות קנאותו החריפה לדבר ה', עת ניהל מאבק חריף ברב שלוש הערים אה"ו (אלטונה, המבורג, ונדסבק), הלא הוא ר' יהונתן אייבשיץ. הרב עמדין האשימו בהליכה אחר שבתי צבי שר"י, ובדבקות ברעיונותיו. לבד מזאת היה גם מחבר פורה, שחתר תמיד לבסס את משפטי התורה על נוסחאות מדויקות והגיון לוגי חריף. הוא מביא מסורת משמו של אביו, חכם מפורסם לא פחות בשם ר' צבי הירש אשכנזי, החכם צבי, שמסכימה שכל עוד אין מחלוקת בפסיקה ניתן להכריע כמקובלים וכספר הזוהר. אולם, הוא מביא כמה דוגמאות לכך שתורת המקובלים עוררה את גדולי ישראל לחפש ראיות הלכתיות לשיטתם, ועל ידי כך לדחוק את מסורת הפסיקה המקובלת, ומכאן שהעניק למנהגי הסוד מקום רחב יותר. למעשה, ניתן לקבוע שלשיטתו, אפילו במקום מחלוקת בין הפוסקים, ניתן להכריע כשיטת הסוד אם זו הולכת לחומרא, או ממניע אחר. הוא לא מוכן לפסוק כמקובלים נגד הפוסקים, אך מוכן להשתמש בדבריהם כאמצעי הכרעה לענין המנהג וההלכה.
הדוגמה המפורסמת ביותר היא שאלת הנחת תפילין בימי חול המועד. כידוע מנהג ארץ ישראל, שמקורו בספר הזוהר, הוא להמנע מהנחת תפילין בימים אלה. כך פסק גם מרן השלחן ערוך (אורח חיים סימן לא סעיף ב). אולם, המעיין שם יראה שרמ"א, הפוסק הראשי של גלילות אשכנז, הולך בעקבות הרא"ש ומחייב הנחת תפילין. על כך ראה הערת ר' דוד הלוי בספרו טורי זהב (ט"ז) על אתר, שבעקבותיה, ובעקבות הוראת הגר"א, פוסקים כל האשכנזים בארץ ישראל. לעומת זאת, מנהגם של בני חו"ל ממוצא אשכנזי להניח תפילין, כי לא קיבלו מסורת זו.
בגישה זו דרכו מרבית הפוסקים, מראשוני האחרונים ועד אחרוניהם, כדוגמת המהרש"ל (סימן צח), החכם צבי עצמו (סימן לו), ועוד רבים עד ימינו אנו. אולם, מן הראוי לציין שקיימים מנהגים שונים ומיוחדים בישראל, ומומלץ להתייעץ עם מורה הוראה הבקי במסורת המשפחתית של כל אחד ואחד, וכך לא ניטוש, ח"ו, תורת אמנו.
נחתום בנושא בו פתחנו, ונתפלל להשבת כח ההרתעה של עם ישראל עליו יועדנו בפרשתנו, וייראו מאיתנו כל גויי הארץ. ובזכות מצוות התפילין ואימתה על הגויים ישובו אלינו בריאים ושלמים אחינו הנתונים בשבי האויב. שבת שלום.

תשס"ו