הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)נביאי ישראל כבר קבעו כי יסוד המשבר השלטוני הוא השחיתות. שחיתות משמעה קבלת הכרעות והחלטות לא ענייניות, שעיקרן משרת את המנהיג ולא את המונהג. משעה שהמנהיג תופס את מנהיגותו ככלי להשגת טובות ההנאה שלו ושל קבוצת ההשתייכות שלו, אנו נמצאים במדרון חלקלק. הנזקים של עמדה זו רבים – מקביעת המדיניות השגויה ועד לאיבוד האמון של העם במנהיגות העומדת בראשו. כשהאמון במנהיגות קורס, אנו נמצאים בפני סכנה עצומה. נושאים אלו עלו לאחרונה, וגם בדברינו בפרשת שופטים על מינוי מלך ועל מצוותיו התייחסנו לכך.
כיצד נאבקים בשחיתות? הדבר הקל ביותר לעשות הוא לתבוע את היושרה ואת נקיות הכפיים מה"אחר". קל מאוד להטיח בשלטון את ההאשמות החריפות ואת הנורמות הפסולות של ההתנהגות. בשעה שאדם עושה כך הוא מרגיש טהור משתי סיבות: הוא גם חש כי מילא את חובתו למחות על עוולות השלטון, וגם מדגיש את העובדה שהוא עצמו אינו חוטא באותם חטאים והוא אינו נופל במפלה הגדולה שהשחיתות עלולה לזמן.
אולם דרכה של ההלכה במלחמה בשחיתות אינה עוברת רק דרך הטחת הדברים באחרים, ואינה עוברת רק במישור הנושאים הגדולים. ההלכה היא מאוד פרטנית ודקדקנית, ודווקא בדרך זו היא נאבקת בשחיתות. מאבקה מתחיל מהדברים הקטנים ומאלה שאינם נמצאים ברשויות הנהגה.
שכן, שחיתות והתנהלות לא עניינית עלולה להתרחש בכל רמה ובכל מקום. היא מתרחשת במקומות עבודה, בין כאשר העובדים מנצלים את רכוש מקומות העבודה לצרכים פרטיים ובין אם הם מקדמים אנשים לא ראויים לתפקידים טובים יותר מסיבות לא ענייניות; היא מתרחשת במערכת החינוך אם מעדיפים להעסיק בהעסקה פוגענית מורים שאינם מנוסים וטובים כדי להשתמש בכספים להטיב את תנאים של המקורבים; היא מתרחשת כאשר מנצלים רכב שניתן לצרכי עבודה לצרכים פרטיים ללא היתר וללא שמירה על כללי הכספים; היא מתרחשת כאשר קבוצה הקרובה לשלטון מנצלת את מעמדה ומקבלת הרבה יותר מהמגיע לה מהעוגה הציבורית ועוד ועוד. המשנה במסכת ברכות מלמדת כי האומנין קורין בראש האילן כדי למנוע הפסד מבעל הבית, ובכך היא מתווה את הדרך להתייחסות ההלכתית לזמנו של המעביד.
עולה אפוא כי בד בבד עם המאבק הבלתי מתפשר כנגד שחיתות השלטון חייבת להיות עשייה עקבית ושיטתית, קטנה ופרטנית, המטפחת את עקרונות היושר והצדק. עשייה זו הכרחית מסיבות שונות: ישנו כלל יסודי של "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"; העשייה הפרטנית מחוללת אווירה ציבורית של אחריות ליושרה ולשמירה על רכוש האחר, ואווירה זו משפיעה יותר מאשר כל קמפיין פרסומי אחר; ועיקר העיקרים – היא מבטיחה כי בשעה שיגיע המוחה והמבקר נגד שחיתות השלטון לעמדה שלטונית, והוא עצמו יהיה מופקד על כספי הציבור ועל חלוקת טובות ההנאה של השלטון – הוא ינהג אחרת, ולא יהיה כאלה אשר שכחו את תביעתם ליושר וצדק בשעה שהם עצמם הגיעו לעמדה בו הכל היה תלוי בהם.
אנו נמצאים כעת בשעת חרום, וסכנת איבוד האמון בשלטון קרובה. טעויות של השלטון הן חלק בלתי נפרד ממנו, והמבקש שלא תעשנה טעויות תובע למעשה כי לא תהיה יוזמה וניסיון של התמודדות עם מציאות משתנה. ברם, שחיתות של השלטון אינה יכולה להתקבל בשום דרך, כיוון שהיא מהווה למעשה את הסיבה העיקרית לאובדן הסולידריות הציבורית. את המאבק בשחיתות זו חובה עלינו לנהל בכל הרמות – מטיפול במערכת השלטונית ועד קבלת אחריות שלנו עצמנו, במערכת בה אנו חיים, לנסות ולקדם את היושרה בצעדים קטנים ומתמידים. לאור דברי נביאנו הרי זהו תהליך התשובה הבסיסי ביותר שצריך להיעשות בימי אלול אלה.
תשס"ו
