איתנות כלכלית – סכנה

זכות האדם לצבור לעצמו רכוש. תיאוריות קנייניות עומדות על חשיבות הקניין לחירותו של האדם, אחרות קושרות בין הקניין למימד האישי של האדם, עד שהקניין הופך לחלק מ'האני' של האדם. תפיסות אלו מושרשות היטב בדברי חז"ל. כך למשל קובעים חז"ל, ש'עני' משול למת. העני הוא אדם חסר כל יציבות כלכלית, חייו תלויים בחסדי הזולת, והוא אינו מסוגל לממש עצמו. חיים נעדרי חופש כלכלי, בתפיסת חז"ל, אינם חיים. כדרכן של זכויות, גם זכותו של האדם לקניין אינה מוחלטת ואל מול תפיסות המבקשות להבטיח את זכותו של האדם לקניין אנו מוצאים תיאוריות שרואות בקניין אמצעי דרכו יש לקדם אחריות חברתית וערכים קהילתיים.
החשש שהבטחת זכות הקניינית ובטחון ביציבות כלכלית תגרור את האדם למקומות פסולים, מלווה את ספר דברים.
ניתן להראות דרך פרשיית 'והיה אם שמוע', אחת מפרשיות 'שמע ישראל' שבפרשתנו. הפרשה מתארת את הסכנה הטמונה ברווחה כלכלית: "ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". בפשטות הכתוב מתאר תקופה של רווחה כלכלית, לאדם לא חסר כלום, הוא נהנה מתנובת הארץ. היינו מצפים שמצב זה יגרום לאדם לעלות מוסרית, להתפתח רוחנית. אולם המשך הפסוקים מדבר על מצב אחר "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים".
מסביר המדרש כי החשש מפני מצב בו אדם כופר בטובה נובע ממצב של 'שובע' ובלשון המדרש: "היזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע". רש"י בעקבות המדרש מחדד ומלמדנו: "כיון שתהיו אוכלים ושבעים, השמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה". ר' יוסף בכור שור, מבעלי התוספות מרחיב את החשש וקובע: "שמא תפתה ביצרך מתוך המאכל והמשתה, וסרתם מן הדרך הישר".
השגשוג, כפי שמסביר הרש"ר הירש, מותנה "בהתנהגות המוסרית של אישיותכם". את משמעות האזהרה "פן יפתה לבבכם" מסביר הרש"ר הירש "לבל יהיה לבבכם פתוח להשפעות זרות, לבל יתן מקום לפיתויים פנימיים וחיצוניים".
החשש הגדול עליו מזהיר משה רבינו הינו מפני מצב בו רווחה כלכלית תביא לנזק. כאשר המרדף אחרי הקניין, אחר כסף ואחר רכוש, יכול לפגוע באדם פעמיים. פעם אחת בעצם המרדף המייגע והקשה אחר הפרנסה, ופעם שניה לאחר השגת הרכוש אז יכול אדם במקום לממש את חירותו, להוקיר תודה ולברך לאבד את המוסר הפנימי לבעוט ולאבד את הזכות.
(עקב תש"פ)