בשעה שאנו מנגנים את מנגינת "ברכו" של ערבית של ראש השנה, או בשעה שקהילות אחרות אומרות "אחות קטנה" לפני כניסת החג, אנו מבטאים את מה שמעבר למילים. מנגינות אלה מבקשות לומר את מה שהמילים אינן מסוגלות לומר. שני כיוונים יש למנגינה. כיוון אחד הוא הכתרתו של ריבונו של עולם על המציאות. אנו מתנערים בעזרת מנגינה זו מהתפיסה לאורה אנו חיים במשך שלוש מאות חמישים וארבעה ימות השנה. בימים כתיקונם אנו פועלים בדרכו הטבעית של העולם, ומשוכנעים כי מה שיקבע את גורלנו הוא המעשים אותם נעשה ומי שיחליט לגבי עתידנו הוא מי שאנו תלויים בו בעולמנו. והנה בא ראש השנה ומכתיר את ריבונו על עולם – "מלך על כל הארץ", ומנער אותנו מטעותינו. כאן אנו מודיעים לעצמנו, ותוקעים בשופר כדי לפרסם זאת במציאות כולה כי "עלה א-לוהים בתרועה" וכי טעות גדולה מלווה את האדם לאורך השנה. יש מלך לעולם זה, והוא הקובע את תוצאות מעשינו. בכך אין אנו אומרים שלמעשינו אין משמעות, וכי כל אשר עלינו לעשות הוא לצפות במעשיו של ריבונו של עולם. הוא עצמו לימד אותנו כי העולם שהוא ברא מתנהל בדרך כלל בדרך הטבע, ולמעשיהם של בני אדם משמעות עמוקה. כבר בשעה שברא אותנו אמר "פרו ורבו ומלאו את ארץ וכבשוה. ורדו בדגת הים ובעוף השמיים…", ובכך קבע את חוקיו האלוקיים של העולם. ברם, אנו מזכירים לעצמו כי "אם ד' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו", וכי הכל תלוי במלך העולם ומנהיגו.
זו סיבה לחגיגה גדולה – "בכסה ליום חגנו". יש לזכור כי בראש ובראשונה ראש השנה הוא יום טוב, וזה גם מעמדו ההלכתי. הוא יום טוב כי בו אנו חוגגים יום המלכה והכתרה. על כן דנו הראשונים אם בכלל מותר לצום בו, ועל כן נוסחים מדויקים של התפילה אינם מזכירים וידוי ועוונות ומידות של רחמים. על כן חלים עליו דינים של יום טוב, ואף שהוא אסור בכל מלאכה מותר לעשות בו אוכל נפש. על כן נצטווינו לכבדו ולענגו בעונג יום טוב. אין אנו שוכחים כי הכתרה משמעה גם דין, שכן בשעה שריבונו של עולם מופיע בעולם מלווה אותו גם מידת הדין – "זכרונות" – אולם כותרת היום היא ההכתרה.
ברם, יש במנגינת געגועים מיוחדת זו גם צליל אחר – של בקשה, תקווה ואמונה. לא קלה הייתה השנה שעברה. עוד אנו נושאים על גופנו את צלקות ההתנתקות וחלק גדול מידי של תושבי הגוש לא מצאו מנוח לכף רגלם – נתרגשה עלינו מלחמה קשה; עוד אנו מבקשים לרפא את נפגעי המדיניות הכלכלית של השנים האחרונות נתרגשו ובאו עלינו הוצאות עצומות על ביטחון; עוד אנו מבקשים לאחד מחדש את העם על אף המשקע הקשה שנותר ממעשים שונים שנעשו כלפי קבוצות שונות, אנו מוצאים את עצמנו מעורבים בפרשיות קשות של שחיתות שלטונית, אלימות ונגעים חברתיים אחרים. על כן מנגינה זו שאנו מנגנים בפינו היא גם מנגינה מבקשת: שתהא השנה הנכנסת עתה שנה טובה יותר. שנה בה נבנה תשתית צודקת של חברה מתוקנת ישרה והוגנת, ונעסוק בתיקון מתמיד של חוליינו; שנה בה קול תרועת הצופרים יהיו קולות שמחה ולא עדות לתסבוכת ביטחונית קשה שאנו שוקעים לתוכה; שנה בה האומה הישראלית תמצא עוד ועוד דרכים להתחבר לזהותה היהודית והאמונית, ושהניגון היהודי ירטיט את נפשות ישראל כולם; שנה בה ימצא איש את רעהו מחייך ואוהב ומחפש את מעלת חבירו, ושאלה שלא מצאו את מקומם ימצאוהו; שנה בה המבקשים זאת יזכו לשמוע את תזמורת חתונתם בהקימם את ביתם, ועולמות של שמחה יציפו אותנו. את כל זה ועוד הרבה יותר אנו משקיעים במנגינה מיוחדת זו, ומתפללים יחד עימה שתהא זו שנה שמחה.
שע"
מעבר למילים
השארת תגובה