איזקסון מירון ח. (סופר ומשורר)לפני שנים, זכיתי יחד עם אבי מורי ז"ל להיות נוכח בדיון על מושג האין סוף. ביני לביני, ובלי מחויבות לדיוק המדעי, אני מתייחס לאין סוף "הגדול" במתמטיקה כדבר שאינו ניתן לנגיעה אנושית. הדבר קל לתחושה בכל מה שמתייחס למספרים, שהרי תמיד אפשר להוסיף מספר נוסף ללא גבול, למספר שלפנינו.
אבל באותה עֵת ישנוֹ מעין אין סוף "קטן" שבו עסקה הפילוסופית העתיקה: נניח ששני אנשים עומדים זה מול זה במרחק של מטר. מרגע זה, הם מצמצמים בכל שלב את המרחק שביניהם במחצית מערכוֹ. מובן שהם לעולם לא יבטלו לגמרי את הרווח שביניהם, ועם זאת המרחק בין השניים יהפוך למזערי ביותר ובלתי ניכר. כאן תחושתנו היא ש"הסוף" בלתי מושג, אבל הקרבה אליו ברורה ומוגדרת.
toby christopher unsplash
אני חש במידה מסוימת דמיון (בכל האמור לעיל) להבדל שבין השבת לשאר המועדים המפורטים בפרשת אמור. פרק כ"ג מונה רשימה מלאה וסגורה של חגי ישראל, "מקראי קודש". המועד הראשון המוזכר בהמשך הוא השבת! רש"י שואל במקום "מה עניין שבת אצל מועדות", ומשיב: "ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו מקיים את השבתות".
מייד לאחר אזכור השבת חוזרת התורה לומר "אלה מועדי ה'…", ומונה את החגים החל מפסח ואילך. הן מהמבנה המיוחד המופיע בתורה כפי שהדגשנו עתה, והן מהסברו של רש"י, משתמע לדעתי ששבת מתקבלת לא "רק" כתופעה עצמאית אלא גם ראשית ויסוד לכל שאר המועדים.
מבחינה מטפורית נוכל להציע את שבת כביטוי לאין סוֹף הרוחני שאליו אנו עורגים, והחגים הנובעים ממנה יכולים לדמות לכאורה לאין סוף "הקטן" שבו אנו "כמעט" נוגעים. אציע (ראו ספרי "הערת משורר", עיונים בפרשות השבוע, הוצאת רסלינג 2020) שיש בגישה זאת הבהרה נוספת לפסיקת חז"ל בנוגע לספירת העומר. המונח "ממחרת השבת" יכול גם להתכוון לכך שהיום הראשון של חג הפסח יונק את קדושת הזמן מהשבת בכלל ומשבת בראשית בפרט! לכן, אין חובה לפרשו רק כיום א' בשבוע שמגיע אחרי יום השבת, אלא כמי שנובע באופן רוחני ומחייב מהשבת.
במידה מסוימת הדבר מזכיר כלל נוסף בפרשתנו. הכהן הגדול מצווה "ומן המקדש לא יצא…" בהקשר להלכות אבלות. במובן העמוק של משימתו הרוחנית, הוא אינו מורשה "לצאת" אף פעם מדרגת המקדש העליונה.
מירון ח. איזקסון
