בצל כנפיך תסתירני

בצל כנפיך תסתירני
הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון

צילה של הסוכה הוא אולי הדבר המרכזי ביותר בה – ראשית, הסוכה עצמה נקראת כך על שם שהיא סוככת על האדם ויוצרת מעליו תקרה, כדברי הפסוק (שמוזכר גם בפתיחת מסכת סוכה) "וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיה ד, ו), וכפי שלומדת הגמרא שאדם צריך לדעת שהוא יושב בצל סוכה; אנחנו יודעים שכמובן אחד התנאים לכשרותה של הסוכה הוא שצילתה מרובה מחמתה; כך גם אומרת הגמרא בדף ח. – "סוכה מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה", ומבארת הגמרא את דבריה – "מאי כהלכתה? אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל", היינו גם סוכה שלא נעשית לשם מצוות החג כשרה, ובלבד שעשאה לשם צל, כי הצל הוא העיקר בסוכה. אף בזהר הקדוש נקראת הסוכה כולה על שם הצל – 'צילא דמהימנותא', צל האמונה.
מאידך, אנו מגלים שכאשר יש יותר מדי צל, גם זה איננו טוב: אמנם סוכה שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה, אך משפט זה נאמר בלשון דיעבד, ומשמע שלכתחילה כן צריכים להראות הכוכבים מתוכה. יש מן הראשונים שלמדו גם שסוכה שלא רואים דרך הסכך את אור השמש, או שהגשמים לא חודרים דרך גגה, הרי היא פסולה! אנו למדים שמעט מדי צל פוסל את הסוכה, אך גם יותר מדי צל אינו טוב. מהו, אם כן, עניינו של צל הסוכה?
נראה לבאר את הדברים על פי המדרש בשיר השירים רבה, על הפסוק "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, בצילו חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי":
"כתפוח בעצי היער: ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא – מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב, ולמה כן – לפי שאין לו צל לישב בצלו; כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה, ביום מתן תורה. יכול אף ישראל כן? ת"ל בצלו חמדתי וישבתי – חמדתי אותו וישבתי, אני הוא שחמדתי אותו ולא האומות".
דברי המדרש מדהימים: הקב"ה נמשל דווקא לתפוח – דווקא מפני שלתפוח אין צל והכל בורחים ממנו! משל זה לכאורה איננו שבח לצל כנפי השכינה, שאינן מגינות מפני השרב, ובאמת מובן מדוע כל האומות אינן חפצות לחסות בצילו של הקב"ה… ואדרבה – לא מובן מדוע באמת ישראל חמדו לשבת בצל התפוח, האם להם לא חם בשרב? האם לא היו מעדיפים אילן בעל ענפים עבותים יותר שצילו מגן יותר מהשמש?
נראה שזהו החידוש של המדרש: השמש היא המשל לאורו של הקב"ה; השמש אינה רק מכה ושורפת, אלא גם מחממת, מאירה ומרפאת – "שמש צדקה ומרפא בכנפיה". אכן, לא ניתן לעמוד בפני האור האלוקי בצורה גלויה, "לא יראני האדם וחי", השפע האלוקי לעולם יופיע עלינו רק דרך מסכים ולבושים – הקב"ה הוא "אל מסתתר" ואינו מתגלה עלינו במלוא עוצמתו האינסופית. על כן זהו חסד שעושה עימנו הקב"ה, שהוא מצמצם שכינתו כביכול, ומתגלה אלינו באופן חלקי, באופן שאנחנו מסוגלים לקלוט. משל למה הדבר דומה – לאדם שמתבונן באורו של פרוז'קטור רב עוצמה, ומרוב עוצמת האור אין הוא יכול לראות דבר, שכן האור מסנוור ומעוור אותו; אין לו ברירה אלא להציב איזושהי מחיצה חלקית בין האור ובינו, ואז יוכל להשתמש באור שיופיע דרך המחיצה.
לכן מצד אחד אין אפשרות לקבל את האור האלוקי ללא צל. מאידך, מחיצה עבה מדי ואטומה מדי עלולה למנוע את האור מלעבור, כפי שאומרים חז"ל בברכות לב: "מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים". אנו משתוקקים לקבל אור רב כמה שיותר, ככל שנוכל לקבל ולקלוט; לכן עם ישראל משתוקקים דווקא לצל התפוח, שמצד אחד יש לו צל, ומצד שני צילו איננו עבות ואטום, כך שניתנת אפשרות לאור רב לחדור דרך הענפים ולהגיע עד אלינו.
זהו גם סודו של צל הסוכה, צילא דמהימנותא: אנו חוסים תחת כנפי השכינה, ואנו מבקשים שהמחיצה שבינינו לבין אבינו שבשמים תהיה דקה ככל שניתן; שהאור האלוקי יחדור ויופיע אלינו ויאיר את חיינו באורו.

תשס"ז