אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)כשהייתי מחנך של כיתה ט' שמעתי על ר"מ אחד שהיה לו מנהג מקסים:
בכל יום הוא היה שולח להורים מחמאות ונקודות טובות על ילדם והמנהג הזה היה פשוט ממיס אותם.
אמר לי פעם הורה שפניתי אליו כמה פעמים בשבוע בגלל שהבן שלו היה מופרע ואתגר את כל המערכת שלנו:
"תגיד, יש גם דברים טובים שאתה רואה בילד שלי או שהכול תמיד רע?".
חשבתי על השאלה שלו. וואלה, הבן אדם צודק. שהילד שלו מתנהג בסדר, אני לא באמת אומר לו כלום. כי למה, בעצם, שאגיד? מה, הוא רוצה פרס על זה? 'תודה רבה' באמת שהילד שלו לא הופך את בית הספר.
ואז ניסיתי להיכנס לנעליים של ההורה ולהבין מה הוא באמת מרגיש כאשר המחנך של הבן שלו לא מפסיק לפמפם לו כמה שההתנהגות של הילד שלו גרועה וכמה שהוא חייב תיקון.
איזה הורה מסוגל לשמוע כל היום תוכחות על הבן שלו?
אז החלטתי לעצור רגע ולחשוב על הדברים והתחלתי לחפש נקודות טובות על הילד שלו. אפילו אחת. אפילו קטנה.
רק תפרגן ותן להורה איזה קצה חבל שהוא יוכל להיאחז בו. שהוא יידע, ויותר מזה- ירגיש, שהמחנך של הבן שלו מצליח לראות גם את התכונות הטובות שלו ולא רק לעדכן אותו כל היום במה צריך שיפור.
יום אחד עשינו ערב כיתה וכמו בכל ערב כיתה תמיד צריך בסוף לנקות את הכיתה. לפני שניגשתי ואמרתי לאחד מהתלמידים, כמו שאני אומר תמיד, לקחת מטאטא, הבחנתי בתלמיד הזה מטאטא את הכיתה במרץ.
הסתכלתי עליו: הוא היה שקוע כולו בפעולת הניקוי. בלי יח"צ, בלי קולות וברקים, פשוט ניקה.
הייתי חייב לצלם את התמונה ולשלוח להורים שלו תוך כדי כך שכתבתי להם: "תראו את הילד המדהים שלכם! הראשון שהחליט לנקות את הכיתה מבלי שאמרתי לו כלום".
לאחר מכן ראיתי וי כחול וחיכיתי לתגובה שהתמהמה.
רק בלילה אמא שלו התקשרה ואמרה לי שהם כל כך התרגשו מהווטסאפ ששלחתי להם.
"הווטסאפ שלך המתיק לנו את כל היום…".
**
אמא של תלמיד כיתה ב' מתקשרת למחנכת בבית ספר יסודי של החמ"ד בירושלים ושואלת אותה אם היא הבחינה במשהו מוזר בשבועיים האחרונים.
המחנכת אמרה שלא ושאלה מה היא הייתה צריכה להבחין?
האם סיפרה לה שבעקבות גירושיה הצפויים עם אבא של התלמיד היא ישנה מחוץ לבית ולא יצא לה תמיד להקפיד ולשלוח סנדוויצ'ים לבן שלה.
המחנכת ענתה לה שהיא תמיד מסתכלת בהפסקות על האוכל של התלמידים שלה בכדי לוודא שלכולם יש וגם לבן שלה יש תמיד סנדוויץ'.
"אבל לא שלחתי לו…", התעקשה האם.
מבירור שעשו מסתבר שהשכן של הילד לשולחן, תלמיד מקסים ושקט, נותן לו כבר במשך שבועיים חצי מהסנדוויץ' שלו וככה התלמיד שאמא שלו לא הכינה לו כלום לא נשאר רעב.
המחנכת מתשאלת את התלמיד שחילק מהסנדוויץ' שלו ושואלת אותו:
"אבל אם אתה נותן חצי מהסנדוויץ' שלך איך אתה לא רעב?"
עונה לה:
"אחרי יום אחד שראיתי שחסר לחבר שלי סנדוויץ' אמרתי לאמא שתוסיף לי עוד סנדוויץ' וככה היה מספיק לכולם".
בערב המחנכת מקבלת טלפון מאמא של התלמיד שחילק את הסנדוויץ' ששאלה אותה:
"תגידי, הכול בסדר עם הבן שלי? משום מה הוא אוכל לאחרונה שלוש לחמניות. אני לא רגילה לתיאבון כזה, הכול טוב איתו?".
אז היא הסבירה לה שהתיאבון של הילד שלה בסדר גמור. זה רק שהוא כזה מקסים וצדיק…
אמו של התלמיד הצדיק שלחה לי הערב שוב את הסיפור לכבוד פתיחת שנת הלימודים.
