אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)ספר מדבר, הרביעי מחמשת חומשי תורה, הוא במידה רבה ספר המעבר. אחרי ספר בראשית שעסק במשפחה שהפכה לעם, ספר שמות שעסק ביציאה מעבדות לחירות, וספר ויקרא שהתמקד בקדושה, פולחן וחוקים – מגיע ספר במדבר שעוסק בשאלה כיצד מנהלים עם; כיצד בונים חברה; כיצד מחזיקים מחנה לאומי בתוך מציאות של אי-ודאות, משברים, מחלוקות ואתגרים.
לא במקרה הוא נפתח במפקד "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, ב). לכאורה, נראה עניין טכני. סופרים אנשים, שבטים, מחנות. אבל למעשה, זהו אחד הרגעים המכוננים בתולדות עם ישראל, במסגרתו מתבצע המעבר מאוסף אנשים שיצאו מעבדות לחברה שמבקשת לבנות מדינה.
חשוב להדגיש כי אין עסקינן רק בלספור אנשים. יש בתהליך בכדי להכיר בכך שכל אדם הוא חלק ממערכת גדולה יותר. שלכל שבט יש מקום, לכל קבוצה יש זהות, ולכל אחד יש גם אחריות. כפי שכתוב: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר ב, ב). כן, יש שבטים. יש מחנות. יש תפיסות שונות. יש זהויות שונות. אבל כולם חונים סביב מרכז משותף. סביב המשכן. סביב האחריות הלאומית.
וזה אולי המסר החשוב ביותר לישראל של היום. אנחנו חיים בתקופה שבה כל קבוצה מניפה את דגלה גבוה יותר – פוליטית. מגזרית. אידיאולוגית. לעיתים נדמה שהדגל עצמו הפך לחשוב יותר מהמדינה שעליה הוא מונף. אבל פרשת במדבר אינה עוסקת רק בזכות לשאת דגל. היא עמוקה הרבה יותר. היא עוסקת בחובה לשאת בנטל, באחריות האישית ובאחריות הלאומית.
כל שבט נספר. כל שבט נדרש לתת את חלקו. גם הלוויים, שלא נמנו עם יוצאי הצבא, לא קיבלו פטור מהאחריות הלאומית. הם נשאו באחריות אחרת – לשמור, לשאת, לפרק ולהרכיב את המשכן, להגן על המרכז הערכי והרוחני של המחנה, וכפי שכתוב "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר א, נג).
אין בפרשה מודל של זכויות בלי חובות. אין קבוצות שנהנות מהמחנה, אך פטורות מהמאמץ לקיומו. והשאלה הזו מונחת היום בלב הוויכוח הישראלי. לא רק סביב גיוס אלא סביב עצם רעיון השותפות. מי נושא בנטל הביטחוני. מי נושא בנטל הכלכלי. מי עובד, משרת, משלם מיסים, עושה מילואים, מחזיק מערכת בריאות, חינוך ורווחה ומי בעיקר דורש עוד תקציבים, עוד כוח פוליטי ועוד פטורים. חברה לא מתפרקת ביום אחד. היא מתפרקת כאשר יותר ויותר קבוצות מפסיקות לראות עצמן חלק מהמחנה המשותף.
המדבר כגיאוגרפיה הוא מקום המאופיין באי-ודאות, סכנה וחוסר יציבות. בפרשה, בהתאמה, התורה מדברת על סדר, אחריות ומשילות. כי בלי סדר אין מחנה, בלי אחריות אין עם ומדינה, ובלי נשיאה משותפת בנטל, אין באמת עתיד משותף.
