סודו של חג מתן תורה

בבסיס קיומו של חג השבועות, בפתחו אנו ניצבים, ישנן כמה שאלות יסודיות, שמעוררות מבוכה מתמשכת בקרב פרשנים וחוקרים לאורך הדורות. נתמצת ונסכם את השאלות והתהיות העיקריות, ולאחר מכן אבקש להציע נתיב חדש להתמודדות עימן. ובכן:

• במסגרת הפרשות השונות בתורה שבכתב שעוסקות בחג השבועות ובמועדים אנו לא מוצאים שום איזכור מפורש או ישיר לכך שחג השבועות קשור בכלל למעמד הר סיני ולמתן תורה. לעומת זאת, חז"ל ראו את חג השבועות בראש ובראשונה כחג מתן תורה. עובדה זו מעוררת שתי שאלות נפרדות: האחת- מה ראתה התורה שלא לייחד חג לזיכרון מעמד הר סיני, וזאת למרות חשיבותו ההיסטורית והרוחנית הגדולה? השאלה השנייה- כיצד יש להסביר את הפער בעניין זה בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל-פה?
• פער נוסף בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל-פה שדורש התמודדות הוא היחס והקשר בין פסח לשבועות. בפרשות השונות בתורה אין קשר ישיר בין שני החגים הללו. בפשט התורה נראה ששבועות תלוי אך ורק בספירת העומר ולא בלוח השנה הירחי, כאשר ספירת העומר עצמה מתחילה לאחר הבאת העומר למקדש (ליתר דיוק: לאחר השבת הראשונה שלאחר הבאת העומר), וכאמור ללא זיקה ישירה לחג הפסח. גם כאן חז"ל פירשו את המקראות באופן שיוצר זיקה הדוקה בין פסח לשבועות כאשר ספירת העומר תתחיל תמיד ביום שלאחר ראשון של פסח. גם כאן נשאל מה שורש הפער הזה בין פשטי המקראות לבין דברי חכמים.
• המילה עצרת. בתורה שבכתב המילה עצרת מופיעה אך ורק ביחס לשני חגים: היא מופיעה פעמיים ביחס ליום שמיני עצרת, ופעם אחת נוספת ביחס לשביעי של פסח. בשום מקום היא לא מופיעה ביחס לחג השבועות. והנה, בעולמם של חז"ל 'עצרת' הפך להיות שמו העיקרי של חג השבועות דווקא, ולא של אף חג אחר. במשנה, מופיעה המילה עצרת 23 פעמים. בכל הפעמים הללו הכוונה היא רק לחג השבועות ולא לשמיני עצרת או לשביעי של פסח. כיצד אפשר להסביר תופעה מופלאה זו?

לעניות דעתי, הבסיס להתמודדות עם כל השאלות הללו, טמון בשאלה הראשונה ששאלנו לעיל. שאלנו מדוע לא מייחדת התורה עצמה חג לזיכרון מעמד הר סיני. ובכן, בעוד שהתורה אכן לא קישרה בין חג השבועות לבין חג מתן תורה, היא כן יצרה מעמד שמהותו העיקרית היא זיכרון מעמד הר סיני, אך במועד אחר בשנה: בצאתו של חג הסוכות, בסמיכות לשמיני עצרת. כוונתי כמובן היא למעמד הקהל שישנן קווים מובהקים של קשר ודמיון לשוני וענייני בינו לבין חג השבועות. מדוע הרחיקה התורה את זיכרון מעמד הר סיני מתחילת סיוון לסופו של חג הסוכות?

הסיבה לכך נעוצה במענה שמציע הספורנו (ויקרא כ"ג, לו) לשאלה מדוע התורה לא מייחדת חג למעמד הר סיני. הספורנו כתב שהסיבה לכך היא העובדה שהתורה שהתקבלה במעמד הר סיני לא באמת הצליחה להתקבל ולהינתן לעם ישראל, שהרי היא נשברה מיד כשמשה ירד עם הלוחות מהר סיני ופגש את עם ישראל בעבדם לעגל. התורה התקבלה בפועל רק כאשר ירד משה עם הלוחות השניים ביום הכיפורים. זו הסיבה שמעמד הזיכרון לקבלת התורה מתקיים בצאת חג הסוכות, שכן מועד זה סמוך ונראה ליום הכיפורים שבו התקבלה התורה בפועל על ידי עם ישראל. עם ישראל במדבר קיבל רק את הלוחות השניים, שניתנו ביום הכיפורים, בעוד שהוביל לשבירתם של הלוחות הראשונים.

על רקע זה נוכל להבין את משמעות המהלך של התורה שבעל-פה לחדש את הקשר שבין חג השבועות לבין מתן תורה, ומדוע מהלך זה חייב היה לקרות דווקא על ידי חכמי ישראל בתורה שבעל-פה דווקא.

מצידו של הקב"ה, התורה הרי ניתנה בתחילת סיוון. אלא שעם ישראל לא זכה לקבל את התורה הזו מפאת חטא העגל. הקלקול אם כך היה בצד של עם ישראל, ולכן התיקון חייב גם להגיע דווקא מהצד של עם ישראל, כלומר: מצידם של חכמי ישראל בתורה שבעל-פה.

כשם שבחטא העגל עם ישראל מנע מהתורה שנתגלתה אליו בסיון להתקבל בפועל, כך חייב זה להיות עם ישראל עצמו, שיחשוף ויכונן את הקשר בין חג השבועות לחג מתן תורה דווקא בתאריך זה. במובן זה, עצם קיומו של חג השבועות כחג מתן תורה הוא דרך שבאמצעותה עם ישראל מכריז בכל שנה מחדש: אנו מבקשים לקבל את התורה, במהותה ובאופייה המקוריים כפי שניתנו בסיני, ולתקן בכך את חטאי אבותינו. אנו לא מסתפקים רק בלוחות השניים שניתנו ביום הכיפורים, ואנו מבקשים לחדש את הקשר והחיבור עם הלוחות הראשונים שנשברו. להמשיך ולנסות לאחות את מה שנשבר, ולכרות בכל שנה מחדש את ברית הנצח עם א-לוהי ישראל.