פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)האם רבנים צריכים להתבטא בעניינים פוליטיים? השאלה הזו כמובן לא באה בחלל ריק. ריח הבחירות כבר נישא באוויר. מפלגות ופעילים פוליטיים מצחצחים את החרבות, והשיח הציבורי, שבימי שגרה גם כך טעון בענייני הפוליטיקה, הופך לפוליטי עוד יותר. מה תפקידם של הרבנים בעולם הזה? האם כדאי/מותר/צריך שהם יתייחסו לעניינים פוליטיים?
כפתח לדיון אציין מחוויה אישית שאני מקבל תגובות הפוכות בשאלה הזו. את דעותיי האישיות בעניינים שקשורים לציבור ופוליטיקה אני מבטא ברשתות החברתיות. מצד אחד יש שמגיבים לי שם שעליי להימנע מעיסוק בנושאים השנויים במחלוקת. מצד שני יש שם שדורשים ממני להתערב יותר ולהביע עמדה לנוכח דברים שקורים. למרות הסתירה ביניהם, לבי אומר לי שלשני הצדדים מכנה משותף אחד – לשניהם היה נוח אם הייתי מתבטא באופן שתואם את השקפת עולמם. ברגע שאני מחזיק בעמדה הפוכה, שני הצדדים היו שמחים שאשתוק. הכל פוליטי, כבר אמרנו?
אז האם רבנים צריכים להתערב בעניינים הקשורים לפוליטיקה?
כדי לעשות סדר בשאלה הזו אני רוצה לחלק בין פוליטיקה נמוכה לפוליטיקה גבוהה. פוליטיקה נמוכה היא זירת ההתגוששות שבין המפלגות ונציגיהן. יש שם הרבה רפש, פופוליזם, צביעות וציניות. מטרת כל צד היא לשלול את הצד האחר כדי לחבר אליו כמה שיותר בוחרים. בפוליטיקה הזו נוטים לצייר אדם מסוים כמי שמסוגל להביא ישועה למצבנו הלאומי. השיח שנוצר בעקבות כך הוא פרסונלי ורדוד.
בפוליטיקה הזו לא ראוי לרבנים לעסוק. אני לא רוצה שרבנים יגידו לאיזה מפלגה להצביע, יזדהו עם דמות פוליטית מסוימת, וודאי לא לקשור בצורה כלשהי את דפוס ההצבעה של הבוחרים לתורה ולא-לוהים. זה לא לכבוד התורה ולא לכבוד שם שמים להתלכלך בזוהמה הזו.
אבל יש גם פוליטיקה גבוהה. הפוליטיקה הגבוהה איננה זו שמתמקדת באנשים אלא באידיאולוגיה ובערכים שאותם הם מקדמים. הנושאים הללו קשורים לעיצוב דמותה של החברה וקביעת דרכה וזהותה של מדינת ישראל. במצב הרגיש של היום, לסוגיות כאלו עשויות אף להיות השלכות מיידיות על חייהם של יהודים בארץ ובעולם. בתחומים הללו אני סבור שיש שלרבנים זכות וגם חובה להתבטא. כמובן שאין לייחס לדבריהם מעמד של דעת תורה. אבל כמו כל אדם שעוסק ברוח, אני מצפה שהם יתרמו את חלקם לשיח הציבורי בענייני השעה.
יש לזכור שמבחינה היסטורית, הרבנים הם יורשיהם של שני מוסדות שהתקיימו בעבר בעם ישראל – הכוהנים והנביאים. הכוהנים עסקו בפולחן הא-לוהים. הם התמחו בחוקי הדת ובביצוע נכון של הפרקטיקה הדתית. הנביאים, לעומתם, עסקו ברוח ובדמות הראויה של החברה. הם הובילו תנועות רוחניות וחתרו לקיום מוסרי נעלה. שני המוסדות הללו הותכו החל מתקופת חז"ל בדמות הרב. הרב מורה הלכה וקובע כללים בפרקטיקה הדתית, אך הרב גם הוא גם מורה רוחני ואישיות בעלת שאר רוח.
יש רבנים שמתמחים יותר בממד הכהונה ומהם לא נצפה לשמוע דעות מעמיקות על הנעשה בחברה. אבל יש רבנים שהם בעלי רוח נבואית, ומהם אנו מבקשים לקבל הנחייה רוחנית לעת הזו. מרבנים אלה ראוי שנשמע התייחסות לעניינים העומדים על סדר היום.
הבעיה היא שכיום ההפרדה בין הפוליטיקה הגבוהה לנמוכה לא תמיד ברורה. יש נושאים מורכבים שבהם האידיאולוגיה נכרכת בזהויות מפלגתיות. אך מעבר לכך – יש אינטרס לרבים מאד לזהות אידיאולוגיות וערכים מסוימים עם מפלגות מסוימות או פוליטיקאים מסוימים. ממירים דיון בערכי ימין או שמאל בתמיכה או התנגדות פרסונלית לדמויות פוליטיות, וכורכים את הזהות היהודית או המוסרית בצד מסוים של המפה הפוליטית. או אז, אם רבנים מתבטאים בעניינים שקשורים לאידיאולוגיה וערכים, ישר מקטלגים אותם בקטלוג פוליטי מאד מסוים.
כנגד התופעה הזו צריך להיאבק. מניסיון אישי אני יכול להעיד שבעקבות התבטאויותיי כבר קטלגו אותי בכל הצורות: ימין, שמאל, ביביסט, רל"ביסט, חרדי, אנטי-יהודי ועוד. אבל אני תמיד ניסיתי לשמור על קו עקבי: לדבר על ערכים, ועל מה שנכון וראוי וישר וצודק. להתבטא אידיאולוגית ולא פרסונלית. אם היה צריך בשל כך להעביר ביקורת על מהלך פוליטי כזה או אחר, עשיתי זאת. אבל זאת לא מתוך ניסיון לקבוע לאיזו מפלגה להצביע אלא כקריאה לעשות את מה שנכון וראוי.
הייתי רוצה שהשיח הציבורי יאפשר להתבטא באופן חופשי בסוגיות הללו, מבלי שנחשוש שבשל כך נשנא או נחרים זה את זה. הייתי רוצה שיהיה ויכוח על ערכים ועל אמונות בנושאים הנוגעים לפוליטיקה הגבוהה מבלי שרבנים "יישרפו". האם זה אפשרי? זה תלוי בעיקר בנו.
