ספוקויני יעקבנבואת זכריה המובאת בהפטרה נוגעת ברובד העמוק של הגאולה העתידית. במבט ראשוני, נראה שחזון זכריה נותן רק המחשה ויזואלית למעשה המנורה. התבוננות עמוקה יותר מוכיחה שזכריה ראה בחזונו כיצד צריכה להיות הגאולה בעתיד לבוא. בתיאור המנורה ניכר הבדל משמעותי לעומת התיאור בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ" [זכריה ד' ב-ג]. נתמקד בשלושה פרטים שונים, הגוּלָה, המוצקות והזיתים. הגולה, היא צלחת שמן והמוצקות הם צינורות. לכאורה, יש פה תיאור של מנורה הייטקיסטית המזינה את עצמה אוטומטית: עצי זית משקים בשמן את קני המנורה באמצעות הגולות. הנביא לכאורה, איננו מבין מה הוא רואה והמלאך מסביר לו: "לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר ה' צְבָאֽוֹת." מהו הקשר בין השאלה לתשובה? ההסבר ניתן עוד קודם, כאשר ה' מדבר אתו על השגחה 'בשבע עיניים'. ואפילו אם יעמוד בדרכו מכשול כמו 'הר גדול', כדאי שיידע עם-ישראל, כי אם ילך בדרך ה' שום מכשול לא יעמוד בדרכו והגאולה תגיע. לפי זה, המנורה מסמלת את המקדש, והזהב מסמל את הטוהר, ובתנאי שהוא משרת מטרה נעלה.
בשלהי מלחמת העולם השנייה היה ביקוש גדול לזהב. הנאצים ימ"ש לא סמכו על שום מטבע והחלו להבריח זהב לשוויץ. לצורך זה, סחרו המנוולים בבני-אדם, ליתר דיוק, ביהודים.
יהדות איטליה הייתה מחוץ לתמונת ההשמדה עד ספטמבר 1943. באוגוסט 1938 נמנו ברומא 12,799 יהודים. כל עוד הייתה איטליה בעלת-ברית של גרמניה, לא כפה היטלר על האיטלקים את מדיניות השמדת היהודים. ביולי 1943 פלשו האמריקאים לסיציליה והכול התהפך. סיציליה נכבשה ב-38 ימים, והאמריקאים התכוננו לכיבוש רומא. המועצה הפשיסטית האיטלקית הדיחה את מוסוליני ומינתה במקומו את המרשל בדוליו. האחרון השיג הסכם שביתת-נשק עם בעלות הברית, אך לא הספיק לממשו. הגרמנים התאוששו מהר וכבשו בעצמם את צפון איטליה. כשהתקרבו לרומא, נמלט בדוליו דרומה.
הכיבוש הגרמני גרם למפנה ביחס ליהודים. הימלר, מפקד ה- SS והגסטאפו פקד על קפלר המפקד המקומי של הגסטאפו להתחיל בביצוע 'הפתרון הסופי' של יהודי רומא. בנקודה זו נכנס לתמונה דנטה אלמנסי, יהודי, שכיהן כסגן מפכ"ל המשטרה. ב-1938, נכנסו לתוקף חוקי הגזע הנאצים גם באיטליה ואלמנסי נאלץ לפרוש מתפקידו. במקום זאת, כיהן כנשיא הקהילה היהודית מטעם השלטונות. תפקיד רשמי זה סייע בידו להמשיך ולשמור על קשר ישיר עם השלטון, ואף לטוות חוטים לגורמים אנטי-פשיסטיים במסדרונות השלטון. מיד כשנתמנה לתפקידו, לקח על עצמו לסייע לפליטים יהודים באמצעות סוכנות 'דלאסם'. יחד עם חברו, עו"ד ואלוברה, ניהלו רשת של מצילים, שהייתה גם רשת מודיעינית. הרשת סייעה ליהודים מיוגוסלביה למצוא מקלט באיטליה. הוראת הימלר לקפלר לרכז את כלל יהודי רומא ולשלוח אותם למחנות השמדה, גרמה לאלמנסי לפעול בדרך שונה. בזכות קשריו במשטרה ידע על הברחות הזהב הנאציות. הוא יזם פגישה עם קפלר וגישש אם יש מחיר שיכול לעכב את רצח היהודים. קפלר נתן אור ירוק ואלמנסי הצליח לאסוף מיהודים ולא יהודים 50 ק"ג זהב. הוא העביר את הזהב לקפלר והשיג הפוגה במאמצי הנאצים ללכוד יהודים.
קפלר הודיע למפקד ה-SS באיטליה, וולף, כי אין לו כוח אדם למשימה, כיוון 'שאי אפשר לסמוך על המשטרה המקומית'. בינתיים, הספיקו אלמנסי וחבריו להבריח אלפי יהודים למקומות מסתור. הימלר לא ויתר ושלח יחידה של אנשי SS שהצליחה ללכוד כאלפיים יהודים. אלמנסי הגביר את איסוף הזהב והכפיל את הכמות על מנת לשחד נאצים נוספים. כך הצליחו הוא וחבריו להציל כ- 10,000 מיהודי רומא, בזכות שימוש נכון בזהב טהור.
Yaakovspok1@gmail.com
