אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)פרשת "שלח" היא אחת מפרשות המנהיגות החשובות בתורה. היא עוסקת בשאלה שמלווה כל מנהיג, כל ארגון וכל מדינה – כיצד מקבלים החלטות בתנאי אי-ודאות.
הקב"ה מצווה את משה – "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". החזון כבר קיים. הארץ היא היעד. המשימה היא להבין את הדרך אליו.
המרגלים חוזרים עם אותם נתונים. כולם ראו ארץ טובה, ערים בצורות ועמים חזקים. אך מכאן מתפצלות הדרכים. עשרת המרגלים מסכמים – "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". כלב בן יפונה ויהושע בן נון רואים את אותה מציאות ומגיעים למסקנה אחרת – "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".
זהו ההבדל בין מי שרואה רק סיכונים לבין מי שמסוגל לראות גם סיכויים. המרגלים לא טעו בעובדות. הם טעו בפרשנות. הם התמקדו במכשולים ושכחו את היעד. הם ראו את הסיכון, אך איבדו את החזון.
גם כיום זהו אחד המבחנים הגדולים של מנהיגות. בעולם של סיכונים ביטחוניים, גיאופוליטיים, אתגרי אקלים, מהפכות טכנולוגיות ותנודתיות כלכלית, קל מאוד להתמקד במה שעלול להשתבש. אך מנהיגות אינה נמדדת רק ביכולת לזהות סיכונים. היא נמדדת ביכולת לנהל אותם מבלי לוותר על העתיד.
ניהול סיכונים הוא חיוני. אך כאשר הוא הופך לשיקול היחיד, הוא עלול להפוך לחסם של צמיחה, חדשנות והתקדמות. מנגד, חזון שאינו מחובר למציאות עלול להפוך להרפתקה מסוכנת. מנהיגות איכותית משלבת בין השניים – מכירה במגבלות, פועלת לאורן, אך אינה נכנעת להן.
פרשת "שלח" מלמדת גם שיעור חשוב על אמון. כאשר העם שומע את דברי המרגלים, נאמר – "וַתִּשָּׂא כָל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם"; ובהמשך, מזהה הקב"ה את שורש המשבר – "וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי".
מכאן אנו למדים כי הבעיה איננה רק הפחד. הבעיה הינה אובדן האמון. הציבור אינו מצפה ממנהיגיו להבטיח עולם ללא סיכונים. הוא מצפה מהם לומר את האמת, לשתף במורכבות, להפגין שקיפות, לשמש דוגמה אישית ולהציג דרך פעולה ברורה למימוש הסיכויים והחזון, אגב ניהול הסיכונים.
בעיני, זהו הלקח המרכזי של פרשת שלח. מנהיגות אינה הבחירה בין חזון למציאות. היא היכולת לחבר ביניהם. לראות את הסיכונים, להיערך אליהם ולנהל אותם, אך במקביל לזהות את הסיכויים ולאזור אומץ לממשם.
כי בסופו של דבר, עתידם של אנשים, ארגונים ומדינות נקבע לא רק על ידי הסיכונים שהצליחו להימנע מהם, אלא גם על ידי ההזדמנויות שהיו להם התבונה לזהות והמנהיגות להגשים.
