נהוראי מאיר (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בפרשתנו אנו נחשפים לשינוי שמו של יהושע בן נון, וכך נאמר בפסוק: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ". שינוי זה מעורר תמיהה, שהרי שמו של יהושע מופיע כבר קודם לכן בתורה, כתלמידו הנאמן של משה במלחמת עמלק ובחטא העגל. בעל "העמק דבר" מיישב קושי זה ומחדש כי משה קרא לו יהושע כהוראת שעה כבר במלחמת עמלק, אך בחלוף הזמן נשתקע השם והוא חזר להיקרא הושע. רק כעת, כשמבין משה כי יהושע הוא אחד מהמרגלים, הוא מעניק לו את השם לדורות. חז"ל חושפים את כוונתו העמוקה של משה, שהוסיף לשמו של הושע את האות י': "י-ה יושיעך מעצת מרגלים". משה צפה את האתגר הרוחני הכבד, וביקש להעניק לתלמידו הגנה ותעצומות נפש כדי לעמוד איתן מול קולות המרד של המרגלים.
מדוע הוצרך משה להתפלל בדאגה כה עמוקה דווקא על יהושע, ולא על שאר חברי המשלחת? בעל "התורה תמימה" מסביר שמשה לא ידע מראש על עצתם הרעה של המרגלים, אלא שחששו ליהושע נבע משורשו המשפחתי:
"לכן נראה שבאמת לא ידע משה מעצתם ומחשבתם של המרגלים, ורק על יהושע התפלל מפני שחשש כי אחרי שכל תולדה הולכת אחר עיקרה ושרשה, ויהושע בא מיוסף, ומצינו ביוסף שהביא דיבת אחיו, חשש שמא נשתרשה גם בו מדה זו … לכן התפלל עליו…".
משה ירא שמא תכונת ה"דיבה הרעה" הטבועה ביוסף זקנו תתעורר ביהושע בעת שיחזור וידווח על הארץ, ועל כן ביקש להקדים תרופה למכה ולשנות את שמו.
שינוי השם מעצב מחדש את זהותו של האדם ומחולל בה מפנה. חז"ל העמיקו בכוחו של תהליך זה והמליצו עליו כסגולה להצלת האדם מגזירות קשות, כפי ששנינו במסכת ראש השנה (טז ע"ב): "ואמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה". עם קביעת השם החדש, הוא הופך למהותו האמיתית של האדם, עד שיש הנוהגים להקפיד שלא להזכיר עוד את שמו הקודם. מכאן השתרש פסק ההלכה של הרמ"א ביורה דעה (שלה, י): "כן נהגו לברך חולים בבהכ"נ, לקרוא להם שם חדש, כי שינוי השם קורע גזר דינו".
בהבנת עומקו של מנגנון רוחני זה, אנו מוצאים במחשבת ההלכה שתי גישות. הריטב"א רואה בשינוי השם סגולה שמיימית שבכוחה לשנות את מזלו של האדם. הרמב"ם, לעומת זאת, בהלכות תשובה (ב, ד) רואה בכך חלק בלתי נפרד מתהליך התשובה, וכך הוא כותב: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם… ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה…". לשיטת הרמב"ם, אין מדובר רק בסגולה חיצונית, אלא בכלי פסיכולוגי ונפשי המעורר לתשובה; באמצעות השם החדש קונה האדם זהות נקייה, ומצהיר קבל עם ועדה על חרטתו הגמורה ועל רצונו לפתוח דף חדש בחייו.
היוצא מכך, ששינוי השם משמש לעולם כפתח של ישועה, התחדשות ותקווה. אצל יהושע, היה זה כוח רוחני שהוענק לו לפני המשבר כדי לחזקו בעמידה מול הניסיון; אצל החולה, זהו כוח הניתן לו בעיצומו של המשבר כדי לשנות את הגזרה, להזרים שפע חיים מחודש ולעורר רחמי שמיים. התורה מלמדת אותנו מסר נצחי ומעודד: האדם אינו כבול לגורלו, לנסיבות חייו או למצבו הנוכחי. שינוי השם המעורר לשינוי מעשים הוא תזכורת חיה לכך שאף פעם לא אבדה תקווה, ותמיד קיימת דרך להיוולד מחדש. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא ישלח רפואה שלמה, בריאות איתנה, שינוי לטובה ותעצומות נפש לכל חולי עמו ישראל, בגוף ובנפש כאחד.
