מדי הרפואה ומצוות ציצית

בסיומה של פרשת שלח לך אנו נפגשים עם מצוות ציצית, כחתימה לקבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע. חז"ל התקשו מדוע הוסיפו פרשה זו לקריאת שמע שעניינה קבלת עול מלכות שמיים. "פרשת ציצית מפני מה קבעוה? ותירצו כי יש בה חמישה דברים, מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצוות, דעת מינים, הרהור עבירה ועבודה זרה". לכל אחד מהחמישה מביאה הגמרא ראיה. השניים הראשונים מפורשים. והאחרים? הגמרא מוכיחה שגם הם מוזכרים בפרשת ציצית (ברכות י"ב, ע"ב).

פרשנים הבחינו בקווי הדמיון שבין פרשת שילוח המרגלים ומצוות הציצית. השורש ת-ו-ר, שהוא נדיר במקרא, מופיע הן בסיפור המרגלים והן בפרשת הציצית. גם השורש ר-א-ה מופיע בשניהם, המרגלים לקו בראייתם והוליכו שולל את העם, "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (שם, י"ג, ל"ג) ובפרשת ציצית נאמר "וראיתם" (שם, ט"ו, ל"ט), וברור שראיית הציצית באה לתקן את הראייה הלא נכונה של הארץ. כך מתואר העונש הנגזר על דור המדבר "כל מנאצי לא יראוה" (במדבר כ"ט-ל').

הבגד הוא עניין מרכזי בשני הסיפורים. קריעת הבגדים על ידי אוהבי הארץ נראה שהביאה לציווי על בגד חלופי שכוחות תיקון לו "על כנפי בגדיהם". לבגד ארבע כנפות, "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (דברים כ"ב, י"ב). בעל הכתב והקבלה כותב שעצם ההסתכלות בציצית בעת קריאת שמע מצילה מעוון, "ולעניות דעתי מצוות ציצית באה גם לתקן את חטא המרגלים הנורא שבעקבותיו בא ל"ע חורבן בית המקדש…שהרי המרגלים היו צריכים לתור אחרי דברים חיוביים בארץ ישראל, לראות טוב בארץ…ולכן באה מצות ציצית לראות בכל נקודה, אף שהיא נראית גשמית, לראות בארץ ישראל ובכל נקודה מארצנו שהיא דומה לכסא הכבוד".

מצוות הציצית היא להטיל בבגד בן ארבע כנפות, ארבע קבוצות פתילים, קבוצה אחת בכל פינה מארבע פינות הבגד. ההלכה קבעה קריטריונים. רובו פתוח. בתלמוד מובאת שאלה, האם בגד העשוי משילוב של בד ועור חייב או פטור מלהטיל בו ציצית "…היא של בגד וכנפיה של עור – חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד – פטורה, מאי טעמא? עיקר בגד בעינן" (מנחות, מ' ע"ב). הנימוק, "עיקר בגד בעינן" היות ובפסוק נאמר "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", משמע שעיקר חיוב הציצית הבגד ולא הכנף, על כן בגד העשוי מבד וכנפיו מעור, חייב בציצית, ואילו בגד העשוי מעור וכנפיו עשויות בד פטור מציצית. להלכה "טלית של בגד וכנפיה של עור, חייבת. היא של עור  וכנפיה של בגד, פטורה" (או"ח, י', ד'), מכאן שבגד כזה שרובו סתום מן הצדדים ורק מיעוט ממנו פתוח פטור מלהטיל בו ציצית היות ועיקר הבגד אינו מחולק לארבע כנפות (הגה' מימוניות ציצית פ"ג, ג' בשם רבינו שמחה).

קריטריון נוסף, ההלכה קובעת שאין להטיל ציצית בחלוק "…אשר תכסה בה"– פרט לחלוקים (דברים כ"ב, י"ב), כלומר, בגד שהוא סתום מהצדדים (רש"י, מובא בהג' מימוניות שם). מכאן שיש לפטור מציצית בגד שאינו פתוח לחלוטין מצדדיו. נשאל הרשב"א על בגד "שחותכין אותו מלפניו ומאחריו ודומה שיש לו ארבע כנפים אם חייבין בציצית אם לאו. תשובה. אין נקרא בגד של ארבע כנפים אלא בטליתות שכולן פתוחין…ואותן שאמרת שמחמירין להטיל בהם ציציות אין אלו אלא מן המתמיהין" (שו"ת ח"א, תל"ד). הרב וולדינברג הסיק מדברי הרשב"א שאין להטיל ציצית במעילים שלנו, שאינו ניכר כלל שיש להם ארבע כנפות והכנפיים שמלמעלה איבדו צורתם מאופי מבנה התפירה וביותר מחיבור השרוולים, משום שלבד שאינם עשויים בצורה שאפשר להתכסות בהם כפי מה שהם, גם אינם מהווים כסות של ארבע כנפות (שו"ת ציץ אליעזר ח"ו, א').

להלכה נפסק, "מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה, ויש להם ד' כנפות לצד מטה, ולמעלה הם סתומים, אם רובו סתום, פטור. ואם רובו פתוח, חייב ואם חציו סתום וחציו פתוח, מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית…" (או"ח, י', ז').

ובמשנה ברורה "רובו פתוח חייב – היינו דוקא רוב מכל הבגד ולא כמו שעושין החייטין טלית קטן שתופרין אותו מן הצדדין ומניחין בו נקב שמכניסין בו הידים ותופרין למטה מהנקב ומניחין רוב פתוח ומודדין רק מתחת הידים וזה טעות גמור כי אז לא נקרא בת ד' כנפות וקרוב הדבר שהמברך מברך לבטלה…" (שם, ס"ק כ"ה), לפיכך, מדים אלו אינם חייבים בציצית.