מערכת שבתוןמערת המכפלה – חיבור אבות, בנים ואחים
נעם ארנון, חברון
פרשת חיי שרה פותחת בנושא מערת המכפלה ומסיימת בו. הפרשה עוסקת בענין זה בפירוט רב, המעורר תמיהה בלב המעיין: לשם מה עלינו לדעת ולזכור את כל פרטי הקנין, תהליך המשא ומתן, מיקום השדה והמערה, והמחיר ששולם? מדוע התורה חוזרת ומפרטת את הדו-שיח בין אברהם לבני חת ועפרון? מדוע לא היה מספיק לציין משפט סתמי כמו "ותמת שרה … ויקן אברהם את מערת המכפלה בארבע מאות שקל מאת עפרון החיתי.. ויקבר את שרה", כמו שמסופר על קנין חלקת השדה ע"ע יעקב בשכם?. אם נרחיב את המבט לספר בראשית כולו, נמצא שלא רק הפרשה, אלא גם הספר כולו חותם במערת המכפלה, ולא זו בלבד – אלא ציוויו האחרון של האב האחרון, יעקב, חוזר משנן ומדגיש את הקשר בין הבנים, בני יעקב – ישראל, אל מערת המכפלה. יעקב בצוואתו אינו מסתפק בצווי לשאת אותו ולקבור אותו עם אבותיו במערה –"אני נאסף אל-עמי, קברו אתי אל-אבותי, אל-המערה אשׁר בשׂדה עפרון החתי"; אלא הוא חוזר ומשנן להם את תולדותיה –"במערה אשׁר בשׂדה המכפלה, אשׁר על-פני-ממרא בארץ כנען, אשׁר קנה אברהם את-השׂדה מאת עפרן החתי לאחזת-קבר; שׁמה קברו את-אברהם ואת שׂרה אשׁתו, שׁמה קברו את-יצחק ואת רבקה אשׁתו, ושׁמה קברתי את-לאה; מקנה השׂדה והמערה אשׁר-בו מאת בני-חת" (בראשית מ"ט). מכאן, שזו כוונת הכתוב: לדורות עולם, יחברו הורים את בניהם אל האבות – דרך מערת המכפלה. כאן שרשי הזהות הלאומית, החיבור אל אבות ואמהות האומה. וכשנעמיק, נראה שכאן גם שורש האחוה ואהבת ישראל:
לכולנו מוכרת מציאות שכיחה למדי, שאחים שגדלים יחד משחר ילדותם, וכשבאה העת – כל אחד עוזב את בית ההורים, פונה לדרכו, טרוד בענייניו ודאגותיו, ואט אט ניתקים הקשרים, מתרחקים הלבבות, ולא תמיד מפעם רגש האחוה כבעבר. קל וחומר, כאשר אחים בוחרים דרכים שונות, מנוגדות, ועיתים מגיעים אף לעוינות ומריבה, רח"ל. מתי שב ומתעורר רגש האהבה והאחוה בין אחים רחוקים? זה קורה, כאשר נזכרים הם בהורים, בבית אבא ואמא החם, וזה קורה ביתר שאת – כאשר הם שבים ממש לבית אבא ואמא. אז, כשהם חוזרים להתרפק על רגש האחוה והמקורי, לשמוע קול אם, ללמוד מחכמת האב, שבים אחים ומרגישים כי אכן אחים הם. מערת המכפלה מחברת את כולם- בנים, אבות ואחים, היא מזכירה לנו, פעם אחר פעם, כי כולנו אחים, לכולנו אבות ואמהות משותפים, עבר ועתיד משותף – גם אם בהווה נפרדות מעט הדרכים.
מלאכי, הנביא האחרון, מבשר בפסוקיו האחרונים את תהליך הגאולה העתידי: בתהליך זה תופס מקום מרכזי החיבור בין אבות ובנים: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". מערת המכפלה מחברת בין אבות ובנים, אחיות ואחים, אל השורש המשותף.
זוהי המשמעות של הרבבות הבאים בשבת זו, שבת חיי שרה, לחברון. נזכה שהאור הבוקע מעמקי מערת המכפלה יאיר על כל עם ישראל לדורותיו, בני אבות ואמהות, עד שזוכר חסדי אבות יביא גואל לבני בניהם, למען שמו, באהבה, במהרה.
תשס"ז
