הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)בפרשתנו נמצאת רבקה מתאימה ליצחק לאחר שהיא עומדת במבחנים שהציב העבד ואחרי שהיא עונה לתיאוריו בתפילתו בדיוק מושלם. התורה מתארת כיצד רבקה נחלצת לעזרת העבד ומשקה אותו ואף את עשרת גמליו. המדרש מביע פליאה על השתאותו של העבד למראה רבקה השואבת את המים. המדרש אינו מתמקד בהתאמה המושלמת של רבקה למבחנו של העבד. השתאות העבד נובעת מדבר אחר נוסף על עצם המימוש של הבקשה והיענות הקב"ה לתפילתו:
"ותרד העינה ותמלא כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו – כיון שראו אותה מים, מיד עלו" (בראשית רבה, חיי שרה, ס).
המדרש אינו מסתפק בעצם מעשיה הטובים של רבקה. הוא מציג את רבקה כמחוללת נס היוצא מגדר הטבע. כמי שאינה זקוקה להפעלת כח פיזי על מנת לגרום למים לעלות אליה. מעין כח על טבעי. העניין של המדרש להדגיש את כוחה העל- טבעי של רבקה אינו ברור. האין די במעורבותו הישירה של הקב"ה שצריך לגייס לכאן כוחות מיוחדים? מדוע המדרש הופך את רבקה לדמות פועלת ישועות?
השאלה האם האדם יכול לחקות את אלוקיו, ולברוא דבר יש מאין, מצויה ביסוד הדיון בעולם הרעיונות האם ניתן לחדש ולהציע רעיונות שלא נאמרו בעבר. הדיון במקורותינו מתקיים סביב השאלה אם ניתן לחדש דבר על פני הדברים שנאמרו למשה בסיני:
"ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע א-להים ועליהם ככל הדברים… הדברים מצוה מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר (קהלת א) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא חבירו משיב עליו כבר היה לעולמים" (ויקרא רבה אחרי מות, כב).
כמובן, בקביעה ש"כולן נאמרו למשה בסיני" אין הכוונה שמשה רבינו למד מפי הגבורה את מחלוקת אביי ורבא או את הפתרון לשאלת החשמל בשבת. כוונת המדרש לומר שבדבר ה' היו גלומים כבר סך הרעיונות כולם, בצורה גולמית ככמוסה. שאין חידוש הנוצר "יש מאין", יש רק חשיפה של מה שלא נאמר.
כשבלשנים מתארים את יכולות השפה והשיח הם מבארים שלאדם יש כשרון להציג באמצעות המילים צירוף מילים שלא נאמר לפניו ובזה יהיה בבחינת חידוש. גם כאן, ההנחה היא שאין חידושים "יש מאין". הרעיונות נמצאים וכל שנותר לאדם הוא ליצור צירופים, לחדש נקודת מבט, לנסח ולתת שם לתופעות.
אנשי מדע רבים ניסו לאורך הדורות, לפצח את סוד היצירה "יש מאין". פיצוח הסוד יאפשר ליצור את המכונה הנכספת שתוכל לנוע ללא הרף בלי השקעה של אנרגיה נוספת. מכונה כזו – "פרפטום מובילה" (מכונת נצח הפועלת מעצמה, ללא אנרגיה חיצונית כלשהי) נותנת לאדם כלים לגעת ב"נצח". במובן מסוים, הרצון לבנות מכונה כזו מונע מן הרצון להידמות לאלוקים. כמובן, בנוסף על העובדה שמכונה כזו תהווה פתרון קל למקורות האנרגיה ותבטיח עתיד טוב לאנושות. תולדות ההמצאות והניסיונות ליצירת "פרפטום מובילה" הם מרתקים. ל"פרפטום מובילה" מצטרפים חלומות נוספים של האדם, כמו החלום להפוך חומר לזהב באמצעים אלכימיים או הניסיון להביא את האדם לידי חיי נצח. בבסיס החלומות עומד רעיון רב משמעות על מעמדו של האדם ביחס לבריאה ולבורא.
ניתן לטעון כי לשונו האגדית של המדרש המתארת את רבקה כמי שהצליחה לשאוב את המים ללא כל השקעה, רומזת לכך שרבקה "פיצחה" את שאלת הנצח, את היכולת לברוא יש מאין, ולדמות למלאך אלוקים. ייתכן שהמדרש הקובע כי גילה של רבקה הוא שלוש שנים באותה עת, חותר לאותה מסקנה. להראות שלא כח פיזי מניע את המים ומעלה אותם מן הבאר אל העבד וגמליו אלא רעיון, ומחשבה. ובזה החידוש של רבקה: תכונותיה מעוררות את הטבע לקראתה. תכונת אצילות הנפש וקבלת האחר, טוב הלב והרצון להעניק הם מפעלי האנרגיה שעליהם מונח מפעלה של רבקה. בזה מציע הקב"ה תשובה לעבד. לא די בעצם המעשים הטובים, הם אמורים לנבוע ממעיין הנצח, מן הטוב המוחלט. מפעלים דומים ניתן לזהות במציאות שבה אנשים מסוימים מהווים "אבן שואבת" מכוח אישיותם, ומצליחים לפעול בעולם ולשנותו, למשוך בכח מגנטי בלתי נראה אל סביבתם אחרים הצמאים לקבל את השפע. אנו רגילים להביט על הכוחות הללו ככוחות טבעיים ומוכרים. אך הם מכריעים שהכח המניע העצמי קיים בעולם. המידות והאישיות הם ה"פרפטום מובילה", הכח שניתן להפיק ממנו מעשים ומפעלים השוברים את מרחב הזמן ומהדהדים בעולם לנצח.
(חיי שרה תשעז)
