קול יהודה – מאז ולתמיד

הרב יהודה עמיטל העמיד תלמידים הרבה. הכריזמה הטבעית שלו, החזון והיכולת להגשימו, הלהט והמקוריות עשו את שלהם. במשך עשרות שנים העביר שיעורים ושיחות. בתחילה, בימיה הגדולים של ישיבת "הדרום" ברחובות, שבה כיהן כר"מ בתחילת דרכו, ולימים בישיבת "הר עציון" שאותה העמיד על רגליה ועמד בראשה לצד שותפו הנאמן הרב אהרן ליכטנשטיין.

רוב שיחותיו היו ספונטניות, קצרות. הבזקי רעיונות, מועט המחזיק את המרובה. למרות קיצורן (ושמא דווקא בשל כך…), מאזיניו הקשיבו להן בקשב רב, והדברים נחרתו בלבם. גם בחלוף שנות דור, מספרים חלק מהם בערגה עד כמה הם מתגעגעים לאותן שעות רצון.

בשל טיבן, במהלך השנים הועלו רק מקצת מהן עלי כתב. הרב יעקב פישר, מנאמני בית מדרשו, עשה את הבלתי יאומן ולאחר עמל רב (בסיוע בנו של הרב עמיטל, הרב יואל עמיטל, ר"מ בישיבת שעלבים) הצליח לצקת את הדברים שנאמרו על פה ולהעלותם עלי כתב בלי שיאבדו מחינם ומחיוניותם. לפני מספר שבועות, הופיע (בהוצאת "ידיעות אחרונות") פרי עמלו, הספר "קול יהודה – שיחות הרב יהודה עמיטל על פרשת השבוע".

"מה היה סוד כוחו של הרב?", שואל הרב פישר במבואו. "והרי מעולם לא למד את 'תורת הנאום', דיבורו לא היה רהוט וקולח במיוחד, ולעתים אף התחיל משפט ולא סיים. הניח בסיס לרעיון – ולא השלימו. מה היה זה בדבריו שכבש אותנו? מה הילך עלינו קסם?", ותשובתו בצדו: "אמת פשוטה וגדולה הייתה בדברים שאמר לנו, פקחות וחוכמת חיים. מפרשת השבוע יצאו הדברים, אך תמיד הם נגעו בחיינו, היו רלוונטיים ומאירים כתורת חיים, וכיסוי פנימי מלא היה בם. לעתים דומה היה כי כלל לא אל הציבור הוא פונה ולא אל אחרים הוא דובר כי אם אל עצמו".

בפרשת בראשית, עוסק הרב עמיטל (איך לא?) בדיבור המתחיל הראשון של רש"י, אותם דברים מפורסמים של "רבי יצחק" שלפיהם "לא היה צריך להתחיל אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה, ולמה פתח בבראשית? שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, ישיבו להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

מיד בסמוך מביא הרב עמיטל את גישת הרמב"ן שנוטה לדרך שונה, ומסיים דבריו בנימה הרבה פחות אופטימית מזו של רש"י: "כי בעבודתו (עבודת ה') ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם".

הרב עמיטל מדגיש את גישת הרמב"ן שלפיה ישיבתנו בארץ ישראל אינה רק זכות גדולה אלא בראש ובראשונה ניסיון גדול, ואם ח"ו נחטא – תקיא הארץ אותנו.

מכאן עובר הרב עמיטל לדון במשנת הזרם המרכזי בציונות הדתית שסבר מראשית דרכו כי בתקופתנו, כלל הזה אינו תקף ו"חורבן שלישי לא יהיה".

אכן, כמי שראה "עולם בנוי, וחרב ובנוי", וחווה על בשרו הן את נוראות השואה הן את מאורעות השעה הגדולה שבהקמת מדינת ישראל, ראה כל ימיו הרב עמיטל את ההיסטוריה היהודית כריצת מרתון ארוכת טווח ולא כריצת מאה מטר.

לאותם מקטרגים שהרבו להצביע על הפגעים והפיגועים, הכשלים והצרות, הציע הרב עמיטל להתבונן על ההיסטוריה היהודית מתוך פרספקטיבה רחבה, ולא להתמקד רק בהווה ובעבר הקרוב, קצר המועד.

כדרכו, קורא הרב עמיטל, ובקול גדול, צלול וברור, גם לפעולה ולא רק לבכי ונהי: "אני מוטרד מאד מן הייאוש והפחדים המוגזמים השוררים עתה בקרב חלקים גדולים מהציבור, כתוצאה מן המצב הנוכחי וכתגובה עליו. אני רואה בכך ביטוי לשחיקה  מדאיגה ובלתי מוצדקת בכושר העמידה שלנו, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ".

"חכם עדיף מנביא". הקורא את הדברים יחשוב לרגע שהם נאמרו תמול-שלשום, ולא לפני עשרות שנים. אכן, זה כוחם של דברי אמת, שהם רלוונטיים ויפים לא רק לשעה אלא לדורות.

ומסכם הרב עמיטל: "באמצעות המאורעות, הקב"ה מאותת ורומז לנו שעלינו להרבות חסד, צדקה ומשפט, לתקן את הפער החברתי ולפעול לקדש את שמו יתברך".

(בראשית תשפ"א)