הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)ותהיינן מורת רוח ליצחק ולרבקה – בשעה שאנו נאבקים ומתחברים בצדק לכל רגב בארץ ישראל ועוסקים בעיצוב דמותה היהודית של מדינת ישראל, אין אנו מפנים את עיקר מאמצנו לנושא העיקרי העומד כיום על סדר היום היהודי והוא האובדן העצמי של עם ישראל. מה שלא הצליחו לעשות לנו כל אויבנו לאורך הדורות, ואף לא בימי השואה הארורה, אנו עושים זאת לעצמנו – הכרתה עצמית של זרע ישראל על ידי התבוללות בהיקפים לא ישוערו. ניתן לצפות בעובדה זו באירוניה מרירה: אחוז שומרי המצוות והנאמנים לתורת ישראל שביהדות התפוצות עולה באופן מתמיד, אך מה שהיה יכול להוות מקור לשמחה גדולה, הוא למעשה תיאור של חורבן – האחוז עולה בשל העובדה שרבים אחרים נוטשים.
סיבות רבות יש להתפרצות ההתבוללות בשנים האחרונות. עצם העובדה שאנו חיים בתרבות כללית בה אין זה "פוליטיקלי קורקט" להתייחס לאדם כחלק מקבוצה, ולראות חשיבות בזהותו הלאומית, היא הסיבה העיקרית לרקע הנוח להתבוללות. מגבשי הזהות היהודית המסוגלים לעמוד כנגד חומות אלה או שאינם חזקים דיים או שאינם מקיפים דיים. תורת ישראל שהאוחזים בה בנאמנות מהווה את הגורם העיקרי לעצירת ההתבוללות ולא זו בלבד אלא שהיא מחזקת את החזון החיובי העמוק של צעירי הלומדים, אולם לצערנו הגדול אין היא מקיפה מספיק אנשים ואין היא מהווה את גורם הזהות העיקרי של עם ישראל בתפוצות. מדינת ישראל היוותה במאה השנים האחרונות מגבש זהות נוסף לאומה היהודית – היא אינה מצליחה לעמוד בתפקידה מסיבות שונות, ובעיקר בשל העובדה שאין היא מקור גאווה להשתייכות ולהזדהות אלא יוצרת לצערנו בעיות עמוקות מאוד של הזדהות מסיבות שונות. לא מעט אנשים יהודים בחוץ לארץ משקיעים את זמנם ואת הונם בצורה שלא תיאמן ותרים אחר מגבשי זהות נוספים\ וכל אלה בהצלחה מועטה.
האם הדבר צריך להטריד אותנו? בוודאי. הוא צריך להטריד אותנו ראשית מכוח החזון הדומה לענייני ארץ ישראל – כשם שנלחמים על כל גרגיר אדמה נאבקים להשאיר ואף לפתח ולגדל כל גרגיר של יהודי; הוא צריך להטריד אותנו בשל העובדה שאם תקרוס הזהות היהודית עם התפוצות תקרוס בעקבותיה גם הזהות היהודית בארץ, והזהות של הדור החדש הצומח בארץ ישראל תהיה זהות "ישראלית" אך לא זהות יהודית; הוא צריך להדאיג אותנו בשל העובדה שחלק מעוצמת קיומנו טמון במשקלם הפוליטי של אחינו בארצות הברית, והיעלמותם של אלה תציב שאלות קיום קשות בפני מדינת ישראל; הוא צריך להטריד אותנו בשל העובדה כי ההתבוללות בסגנונה היום אינה יוצרת חיץ חד ומובהק המגדיר מהי יהדות, כי אם משנה את גבולותיה של היהדות, ומבולל גם את אלה שהם לכאורה בעלי זהות יהודית עם עניינים שהם רחוקים מאוד מעולמה של היהדות; הוא צריך להטריד אותנו בשל המשימות הגדולות הניצבות בפנינו, ושלא נוכל להגשימן אם לא נהיה בעלי היקף משמעותי של קיום. סיבות אלה ועוד אחרות מחייבות אותנו להקדיש את עולמנו לסוגיה זו.
אין אנו יודעים מהיכן הנשמה נכנסת. בשל כך צריך לפעול בכל הצדדים ובכל הכיוונים. צריך להגביר את הזהות התורנית של אלה המוכנים לכך – אם בשליחויות דרך תנועות "משלנו" כמו "תורה מציון", "בני עקיבא העולמית" "המחלקה לחינוך יהודי בסוכנות" וכדו', ואם על ידי שיתוף פעולה אינטנסיבי עם המופלאה שבתנועות העוסקות בכך – חב"ד; צריך להאיר פנים לכל סטודנט שבא לארץ, ולסייע ביד "תגלית", "מסע" וכדו', ולא לראות בהם עול וטורח (ראה את היחס לבני חו"ל בחלק מהישיבות); גם מסיבה זו צריך להקדיש את חיינו להפוך את מדינת ישראל לאטרקטיבית יותר בכל התחומים כדי שתמשוך את הנוער ואת המבוגרים להזדהות עימה. לא פחות מכך להעצים דרכים נוספות לענייני הזהות היהודית, כי בנפשנו הדבר.
תשס"ז
