'אהבלים'. זה שם התואר הכי עדין שאני יכול לפאר בו את אותם לובשי שחורים שעטו על ביתו של השופט נעם סולברג באלון שבות וניסו לזרוע בו הרס. הצלחתם בהיבט זה הייתה חלקית בלבד, אבל המראות, שהזכירו ימים אפלים בתולדות העם היהודי, ובעיקר הצלקות שמתקפתם הותירה על משפחת השופט ועל רבים שעתיד המדינה הזו יקר להם – לצלקות האלה ייקח זמן להגליד. מעט מזור יוכל לצמוח רק אם רשויות החוק יטפלו בפורעים שנתפסו ביד קשה, קשה מאוד.
ולמה פתחתי ב'אהבלים'? כי השופט סולברג הוא בדיוק ההפך ממה שמנסים לטפול לו. הוא נחשב במלייה השיפוטית כשופט שמרן. שבכל מקום בעניין ציבורי שניתן לשופטים שלא להכריע אלא להותיר את ההכרעה בידי בעלי הדין, ובטח כשמדובר בענייני חקיקה, הוא מבכר את האפשרות הזו ולוחץ על הצדדים להסתדר. בהתבטאויותיו באולם הדיונים ובפסקי הדין שלו, מבטא השופט סולברג הערכה רבה ללומדי התורה (האמיתיים) ולחשיבות לימוד התורה למען חיזוקה וביצורה של מדינת ישראל. ובכלל.
בעוד שנים מעטות ייצא לגמלאות נשיא בית משפט העליון, יצחק עמית, ואת מקומו כנשיא צפוי לירש השופט סולברג. בעיניים שלי, אם יש דמות שיכולה לתרום להפגת לחצים בחברה הישראלית, על שלל המחלוקות המאפיינות אותה, כולל עם החרדים, זה השופט סולברג. כמובן, הכל עפ"י דין, אבל גם עם לפנים משורת הדין ובעיקר עם הרבה שום שכל ורגישות. מיותר להוסיף, שלמרות שלקח את המתקפה על ביתו בצורה קשה, בעת שישב על מידין, מה שחווה שם לא ישפיע על הכרעותיו.
2.
על הרבה דברים שראש הממשלה נתניהו נהג להציג כהצלחה כבירה (חיסול חמאס, פגיעה אנושה בחיזבאללה, וכדומה) היו רבים שערערו על קביעתו שמדובר בהצלחה בכלל, וכבירה בפרט. אבל על היחסים המיוחדים שפיתח עם נשיא ארה"ב טראמפ, לא ניתן היה להתכחש. לפחות אם מדברים על אנשים כנים ודוברי אמת. ויחסים קרובים אלה הניבו למדינת ישראל לא מעט דברים חשובים, והתנהלות ארה"ב במלחמה הנוכחית תוכיח: לחימה מהאוויר באיראן כתף לצד כתף עם צה"ל, מטוסי תדלוק למכביר, היקפים אדירים של תחמושת וסיוע צבאי – מה לא.
והנה, דווקא כשמתקרבים למה שנראה כנקודת סיום של המלחמה (תשכחו מזה), חוזר טראמפ להיות נשיא ארה"ב, ולאו דווקא "החבר של ביבי" ופועל על פי מה שנראה לו כאן ועכשיו כאינטרס של ארה"ב, גם אם נתניהו לא יאהב את זה. לנתניהו יש את גולדקנופף, לטראמפ יש בוושינגטון את הגולדקנופפים והבבצ'יקים שלו. מקובל אצלנו לראות מה 'השורה התחתונה'. מי יודע?
ובכל זאת, ככל שמדובר בעיקר – בהסכם המתגבש בין ארה"ב לאיראן, הכוכבים לא מסתדרים לפי מה שנראה ומקובל כאינטרס ישראלי החשוב ביותר. אחרי שבשבועות האחרונים חזר טראמפ במענה לשאלות עיתונאים ואמר: "אני קובע, ביבי לא קובע. אנחנו ידידים, והוא יעשה מה שאני אומר לו", ואחרי שטראמפ הכריז כי הוא הורה לישראל להחזיר מטוסים בדרכם להתקפה על איראן, ואחרי שהוא אסר על נתניהו לתקוף באיראן, ואחרי שהבהיר לנתניהו כי אם ישראל תתקוף באיראן היא תישאר לבד במלחמה מול איראן – אחרי כל אלה, אומר סגן נשיא ארה"ב ג'יי. די. ואנס ל'פוקס ניוז': "יכולים להגיע להסדר ארוך טווח בנושא הגרעין האיראני. ישראל עשויה לאהוב את זה או לא לאהוב".
ובעברית: אם ישראל לא תאהב את ההסכם שארה"ב תחתום מול איראן, זו בעיה של ישראל. אנחנו דואגים לאמריקה. גרעין, ויש גם אלף טילים בליסטיים באיראן, ויש את הסיוע שלה לפרוקסים – לא חסרים נושאים שצריך להציב להם סוף. אבל נראה כי טראמפ רק מחפש את הדרך לצאת משדה המוקשים, שלטענת אמריקנים רבים ישראל גררה אותה לשם תוך מצג שווא של הסיכוי למהפכה באיראן.
ובחזרה לטראמפ: נתניהו בנה על ביקור צפוף של הנשיא האמריקני בירושלים. הסיבה הרשמית: לקבל פרס ישראל על עזרתו למדינת ישראל. בעיניים שלי, מגיע לו, ובגדול. אלא שלביקור הזה, בעיניים של ביבי, צפויה הייתה להיות בעיקר מטרה לטנטית, נסתרת. שטראמפ יהיה קמפיינר של נתניהו לקראת הבחירות. שיזכיר 7,409 פעמים בביקורו כאן את זה שנתניהו מלך ישראל, שבלי נתניהו בראשות הממשלה ישראל כבר לא הייתה קיימת, שלא היה מנהיג כמוהו ולא יהיה כזה (חוץ מטראמפ עצמו, כמובן) ועוד כהנה וכהנה.
אני לא בטוח שיועציו של נתניהו לא צריכים לחשוב פעמיים אם זה נכון לו, שטראמפ של היום, כפי שהתבטא השבוע, אכן יהיה הקמפיינר שלו. טראמפ, להבדיל מנתניהו, אוהב להתחכך בעיתונאים ולהשיב לשאלות שלהם, ופעמים הרבה הוא שולף מהשרוול משפטים, עם קשר ובלי. לענ"ד, מצבו של נתניהו לא מי יודע מה, בטח אם יהיה הסכם אמריקני-איראני שמסכן את קיומה של מדינת ישראל, ששווה לו הסיכון שהפה הגדול של טראמפ יזיק לו. אף שלא במתכוון.
3.
אני לא יודע אם בדגל התורה בונים על הזיכרון הקצר שיש לציבור, אבל כל אותם דיבורים של 'פרישה מהגוש הימני', ובכלל זה מכתבו של המנהיג הרוחני שלהם הרב לנדוי, בכתב ידו ובחתימתו, 'אין יותר גוש כזה', מתבררים (שלא בפעם הראשונה) כתרגיל 'תחזיקו אותי", או נכון יותר: קנו אותי, רפדו אותי. ובזה, נתניהו והחבורה הסובבת אותו טובים ומורגלים, כידוע.
איך יודעים שחזרו לגוש? עפ"י ההצבעות בכנסת, למשל. למבקר המדינה החרדים בחרו במועמדו ועורך דינו של נתניהו. בקואליציה בונים עליהם (אחרי שיחות איתם) גם בחוק התקשורת, גם בפיצול היועמ"שית, גם בחוק המח"ש של ח"כ סעדה – חוקים שהושקע מאמץ לקדמם במעט זמן שעוד נותר לכנסת הזו. וכידוע, "אין מתנות חינם", אז מה יקבלו החרדים בתמורה, אחרי שאת חוק הגיוס הם לא הצליחו להביא לבוחריהם? עתה הם מקבלים התחייבות לחוק יסוד לימוד התורה, המכריז על לימוד התורה כערך מהותי וחשוב במדינת ישראל. המטרה: שבג"ץ לא יוכל לקבוע כי מי שלומד תורה ולא מתגייס הוא משתמט, שהרי גם לימוד תורה, בזכות חוק זה, הוא עניין שבחוק יסוד. את החוק הגישה ש"ס, ובחלוף שעות ספורות הגישה גם 'דגל', כשהוא מועתק מילה במילה, אפילו עם שגיאת דפוס באחת הפסקאות.
אגב, בנוסח הראשון היה כתוב גם כי לימוד התורה שווה לשירות בצה"ל. אך בלחצו של סמוטריץ' הסכימו שם להוריד (אחרי ההצבעה בטרומית, יום רביעי) את המשפט ממנו אפשר היה להבין השוואה בין לומדי תורה למשרתים בצה"ל.
לעצם העניין, אף אחד לא חותם על כך שבג"ץ יקבל את הפרשנות הזו. אבל לו בשביל יח"צ בציבור החרדי ערב בחירות, זה שווה. עוד 'תמורה' שיקבלו החרדים את חוק המעונות בגרסתו החדשה. כידוע, מאז פסיקת בג"ץ שמשתמטים משירות בצה"ל לא יהיו זכאים להנחה במעונות, גדל מספר הצעירים החרדים שמתגייסים לצבא ולו בגלל הטעם הזה, המתבטא בעשרות אלפי שקלים בשנה למשפחה.
עתה באו חברי הכנסת החרדים לשנות את החוק, בהסכמת נתניהו, כמובן, שחישוב ההכנסה המזכה בהנחה ייעשה ככה שייתן עדיפות למשפחות בהן רק האישה עובדת וידחק מהמעונות המסובסדים משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים (ושלא במקרה, אלה הן גם המשפחות שהבעלים משרתים אינספור ימים במילואים. למי אכפת). באוצר אומדים את עלות חוק המעונות בכ-300 מיליון שקלים בשנה. נחמא פורתא: המשנה ליועמ"שית, עו"ד גיל לימון, הבהיר השבוע בוועדת הכנסת: "גם אחרי שחוק המעונות יעבור, בכל מה שקשור לחובת הגיוס, לא יהיה ניתן לעקוף את ההוראה של בג"ץ". בתקווה שהוא צודק.
אגב, ככל שמצוקת משפחות המשתמטים גוברת, כך לחץ הדם של חברי הכנסת החרדים עולה, והדבר מוצא ביטויו בוועדות הכנסת השונות. הנה, ביום שלישי, בדיון בוועדת הכנסת, כמה מהם כינו את היועצת המשפטית גלי מיארה בשם התואר: מטורללת. חברי הכנסת יוסי טייב ומשה אבוטבול מש"ס הטיחו בה "תפסיקי לרדוף את לומדי התורה, תפסיקי לפגוע באימהות ולהרעיב ילדים". בעקבות מהומה שקמה, בחרה מיארה לצאת מהחדר. וגולדקנופף? החבר מדושן העונג הפטיר לעבר ח"כ נעמה לזימי: "מטומטם כל מי שמדבר איתך". איש מלא בדרך ארץ (קדמה לתורה?). בקיצור, אני מסופק אם אותם חברי כנסת חרדים עברו פעם על פרקי אבות ו/או עיינו בספרי מוסר שונים, באשר למידות בהן אמור להיות מבורך מי שרואה עצמו מנהיג.
4.
שוב, כמה וכמה רבנים חשובים במגזר הדתי לאומי, אלה המתכנסים תחת הגוף שנקרא 'תורת הארץ הטובה' יצאו ב'גילוי דעת'. הפעם נגד התערבות בית המשפט ב'ענייני ביטחון, הלכה, חברה וניהול המדינה', שהתערבות זו לטעמם, היא "חריגה מסמכות ופגיעה בסטטוס קוו". ביטחון – לא, חברה וניהול מדינה – לא. הרבנים לא כתבו במה כן יכול בית המשפט להתערב. אולי בענייני סכסוך שכנים יתירו.
מה ש'הדליק' אותם היה פסיקת בג"ץ שהורתה לרבנות הראשית לאפשר לנשים להיבחן בבחינות הסמכה. רבני 'הארץ הטובה' יצאו להגן על הרבנות הראשית לישראל, שהיא לטעמם, "הסמכות ההלכתית עליונה בישראל על פי חוק ועל פי קבלת העם", והוסיפו: "אין למערכת המשפט סמכות להתערב בהחלטותיה, וחל איסור הלכתי לציית לפסקים הסותרים את החלטותיה". אז, עם כל הכבוד והצניעות, עפר אני לרגליהם, ובכל זאת.
"הרבנות הראשית היא הסמכות ההלכתית עליונה בישראל על פי חוק ועל פי קבלת העם", כתבו כבודם. באמת סמכות הלכתית עליונה? עם כל הכבוד, לא רק ההנהגה הרוחנית של החרדים, גם לא זו של החרדים הספרדים, רואה ברבנות הראשית סמכות הלכתית עליונה (למעט אם יושב בה הרב עובדיה יוסף זצ"ל), גם חלק מהחותמים על המכתב הזה עצמם. למשל, הרב דב ליאור שקורא לעלות על הר הבית, חרף הנחיה חוזרת ונשנית של הרבנות הראשית שלא לעשות כן, שכן לתפיסתה מדובר באיסור כרת. וכמותו, הרב שמואל אליהו, בעצמו חבר מועצת הרבנות הראשית, שאף קרא באחרונה להקים בית כנסת על הר הבית.
אז אני לא מבין, הרבנות היא סמכות הלכתית עליונה? מחייבת את כולם או אולי רבנים פטורים? ואתם יודעים מה? עפ"י מה שאמר לא מזמן הרב יעקב אריאל שליט"א, זקן רבני הציונות הדתית, שהיה נוכח בהתכנסות האחרונה של הרבנים, גם הרבנות הראשית עצמה לא חושבת עצמה כפוסקת הלכתית עליונה. הרבנות הראשית היא מכוח החוק גוף ארגוני רגולטורי, מכוון ומפקח בענייני כשרות, נישואין וגירושין, וכדומה. לא הרבה מעבר לכך. גם המועמדים לרבנות הראשית לא נבחרים לפי היקף למדנותם, כישוריהם, מידותיהם, אלא הכל פוליטיקה. סחר-מכר פוליטי. אז מה כל כך קדוש בה, שלבג"ץ אסור להתערב במה שנראה לו כמחייב התערבות?
"עפ"י קבלת העם", כתבו הרבנים. עושים צחוק? מי בדיוק קיבל את הרבנות? מי בדיוק מקבל? החרדים – לא בדיוק סופרים את הרבנות הראשית, למעט בעניין של ג'ובים. החילונים – תופסים מרחק ככל שיכולים. וגם רבים בקרב הדתיים ה'סרוגים' כבר לא ממש מתחברים לרבנות כפי שהיא נראית בעשרות השנים האחרונות. אז מי נותר? אולי חלק מהחרד"לים, חברי הרבנות החרדים בעיקר ובני משפחותיהם. הא ותו לא.
ועוד עניין: בית המשפט, אם הוא כבר מתערב בענייני הרבנות, ב-99 אחוז מהמקרים זה בענייני ניהול, שקיפות, שוויוניות וכדומה. לא ענייני הלכה פרופר. והרבנות ב"ה מספקת מספיק דברים שטוב שבג"ץ יתערב בהם. טוב, ומזל שכך.
ועוד דבר: כל כוחה של הרבנות הראשית לישראל הוא מכוח החוק. משכך, גם היא מחויבת לחוק, בדיוק כמו כל גוף ממלכתי אחר בישראל. וכמובן, למערכת המשפט סמכות מלאה לאכוף עליה התנהלות הסוטה מן החוק. מי שלא מתאים לו – שלא יהיה חלק מהרבנות הראשית. כל כך פשוט.
בסיום 'גילוי הדעת' מתייחסים הרבנים לאיסור השילוב המגדרי בצבא, בדגש על חיל השריון. כאן אני מזדהה עם טענתם וקריאתם לצבא לפעול נכון ובתבונה כדי שחיילים דתיים לא יימנעו מלשרת ביחידות קרביות. יש לי הרגשה שחלק מהחתומים לא ראו כלל על מה הם "חתמו" לכאורה. ואם אינני טועה, כבר היו דברים מעולם.
5.
האם לקראת הבחירות הבעל"ט, אנו צפויים לעימות טלוויזיוני בין המועמד המיתולוגי בנימין נתניהו לאחד או יותר מהטוענים לכתר? גדי איזנקוט, ראש מפלגת 'ישר', לא ממתין. הוא כבר הזמין את נתניהו לעימות בטלוויזיה. "בוא לעימות פומבי. נענה לשאלות הציבור. מנהיג אמיתי מדבר עם הציבור", קרא איזנקוט בציוץ ששחרר ביום שלישי. מן הסתם, קריאתו בעיתוי הזה הייתה מחושבת. ראש הממשלה נתניהו מתנזר מהתקשורת הישראלית ומדי פעם מסתפק באיזה סרטון קצר, כמובן בלא שניתנת אפשרות לשאול, להקשות.
איזנקוט גם רואה, כמו שרבים רואים, שנתניהו כיום לא נראה פיזית ולא מדבר רהוט ובנמרצות כפי שהיינו רגילים לראותו. משהו מהכריזמה האינסופית שלו התפוגג. עייפות החומר? ענייני בריאות? העומס העצום, כמעט בלתי אנושי שעל כתפיו? אולי זה שגם הוא רואה שהמצב לא מי יודע מה, כפי שהבטיח שיהיה? אולי חושש ממשפטו? תהא אשר תהא הסיבה, על פניו נתניהו של היום לא נראה 'יריב מסוכן' לעימות טלוויזיוני. יתרה מכך, יש די והותר, ויותר מדי, נקודות חולשה שלו ושל סביבתו, מחדלים או מעשים, שבקלות ניתן לעמת אותו מולן. משחק כמעט מכור מראש. אז למה לא להציע עימות? ודאי שכן, וזו מן הסתם תהיה בדיוק הסיבה למה נתניהו לא ימהר להשיב בחיוב (הימור שלי). ומעוד סיבה.
איזנקוט נוסק בסקרים האחרונים זה מספר שבועות ומצמצם את הפער מול בנט כמנהיג הגוש. בהתאמה לתפקיד רה"מ, הוא אף יצא מתאים אפילו מנתניהו. איזנקוט ער למומנטום החיובי מבחינתו, ובהחלט סביר שאוטוטו הוא יוביל בסקרים על פני כל חלקי הגוש האחרים. מפלגתו עולה, זו של בנט-לפיד יורדת. בדיוק על הרקע הזה, איזנקוט מציע עימות מול נתניהו. הוא, ולא בנט. בכך מציב עצמו פסיכולוגית בתודעה של האנשים כמי שאמור להתמודד מול נתניהו. עניין של תדמית שמוסיף לדימוי ואמור להוסיף גם תמיכה. בסקרים ואח"כ גם בקלפי האמיתית. זאת, למרות שאיזנקוט חסר ברק בעיניים, נראה ומדבר כמו סבא טוב, אבל לא עם סכין בשיניים. גולנצ'יק? ובכל זאת, היריב לא מפחיד.
גם במפלגת הליכוד מבינים שהמניה 'איזנקוט' ומפלגתו 'ישר' במגמת עלייה. וכדי שלא תהפוך ל'קונים בלבד', מסיטים חלק מהתעמולה, שלא לומר הסתה, לכיוונו. הרשתות החברתיות הן פלטפורמה אידיאלית לכך. ואיזנקוט, שדרכו תמיד הייתה ממלכתית, חייב להתחיל גם להפשיל שרוולים. והוא עושה זאת בעדינות. למשל, "נתניהו, מספיק עם סרטוני הסתה ולהתחבא מאחורי חשוד שמואשם בפגיעה מכוונת בביטחון המדינה. אתה יותר היסטרי מאיך שראיתי אותך ב-11.10.23. עזוב סרטים, קבע תאריך ומקום. בוא לעימות פומבי. נענה לשאלות הציבור. מנהיג אמיתי מדבר עם ציבור".
