מערכת שבתוןמדוע לא נבנה בית המקדש בבית-אל?
ג. אברהם
אלון-שבות
המשנה (חגיגה א', ד') מדרגת תחומים שונים בהלכה על-פי זיקתם לכתוב. ובדרגה התחתונה: "התר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו". בפסוקים שדנים בהלכות נדרים אין אמנם התייחסות להתרת נדר על ידי חכם או בית-דין, אבל את האפשרות העקרונית להתרת נדרים ניתן לסמוך על "מעשה אבות" של יעקב אבינו בפרשתנו.
בברחו מפני עשיו חלם יעקב את חלום הסולם, וכשהקיץ הסב את שם המקום ל"בית א-ל", הקים שם מצבה ונדר: "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני…ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום…והיה ה' לי לאלוקים, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים…וגו'" (כ"ח, כ'-כ"ב). בפרשתנו שב יעקב בשלום, אחרי שכל תנאי נדרו התקיימו מעל ומעבר, והיינו מצפים שתחנתו הראשונה אחרי מעבר יבוק תהיה בית א-ל, לקיים שם את שנדר בעניין בית אלוקים שייבנה במקום המצבה.
מה קורה בפועל? "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו'" (ל"ג, י"ז). לפי חז"ל, התעכב יעקב בסוכות שנה וחצי (ראה רש"י שם) ולא אצה לו הדרך לבית א-ל. גם תחנתו הבאה לא הייתה בית א-ל, אלא שכם, ממנה עקר בעל כרחו בעקבות פרשת דינה. בשלב זה ה' מזרזו: "קום (!) עלה בית א-ל…וגו'" (ל"ה, א') ורק בעקבות זה הוא הולך לשם, אנוס על פי הדיבור. גם בשלב הזה לא נאמר שהלך לבית א-ל, אלא "ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען", כאילו לא הסב שמה לבית א-ל כבר לפני יותר מעשרים שנה. בלוז הוא מקים מזבח ושב להסב את שמה, הפעם ל"א-ל בית א-ל" (ל"ה, ז'), בהכפלת שם האלוקות, אבל את בית אלוקים שנדר הוא אינו מקים.
מה פשר הסתייגותו מבית א-ל בפרשתנו, לעומת התלהבותו בפרשה הקודמת? למה לא הקים שם יעקב את בית אלקים שנדר? ולמה לא הקים שם עם ישראל את בית המקדש למרות הצהרתו של יעקב: "אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים"?!(כ', י"ז). כפתרון לשאלה האחרונה דרשו חז"ל את המדרשים המוכרים לנו מרש"י לפרשת "ויצא". כזה הוא המדרש המתווה את מהלך הסולם – רגליו בבאר שבע, ראשו מעל בית א-ל והר המוריה מתחת לשיפועו (רש"י לכ"ח, י"ז). לפי זה ניתן לייחס את תגובת יעקב בעקבות חזון הסולם לשלושת המקומות; "מה נורא המקום הזה" מתייחס לבאר שבע שלרגלי הסולם, שמשם המלאכים עולים, "אין זה כי אם בית אלוקים" מתייחס להר המוריה שמתחת לשיפוע הסולם, ו"זה שכר השמים" מתייחס לבית א-ל שמתחת לראש הסולם, שמשם המלאכים יורדים.
גם המדרש לפיו קיפל הקב"ה מתחת ליעקב את כל הארץ (רש"י כ"ח, י"ג) מהווה פתרון לשאלה השנייה, כי לפי זה "אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמיים" מתייחס גם להר המוריה. כיוצא בזה המדרש לפיו נעקר הר המוריה ממקומו וקפץ לקראת יעקב לבית א-ל (רש"י שם י') מאפשר גם הוא לייחס את הצהרת יעקב כמתייחסת להר המוריה.
אין במדרשים שסקרנו הסבר להסתייגותו של יעקב מבית א-ל, המתבטאת בהתנהגותו מאז שב לארץ. עניין זה יובן על רקע פסוק, מוזר לכאורה, שבפרשת משפטים: "זובח לאלוקים יחרם בלתי לה' לבדו" (שמות כ"ב, י"ט). המסורה מנקדת "לאלוקים" בקמץ, כתשלום לה"א הידיעה, ואם כן הכוונה לקב"ה. מה פשר "זובח לאלקים יחרם…" לפי זה?. מובנה המקורי של המילה "אלהים" היא שופט, כמו בפסוק:"עד האלהים יבוא דבר שניהם, אשר חרשיעון אלהים ישלם שניים לרעהו"(שמות כ"ב, ח'). הזובח לקב"ה משום שהוא שופט כלהארץ, מנסה לשחד אותו ולכן "יחרם". מניעי הזובח צריכים להיות חפים מכל פנייה אישית, "בלתי לה' לבדו".
בהרחבת הרעיון נבחין בין "עובד אלקים", ל"עובד ה'"; הראשון הוא עבד המשמש את רבו שלא על מנת לקבל פרס והאחרון חף מעניין אישי בעבודתו. בברחו מעשיו היה יעקב עדיין במדרגת "עובד אלוקים" כמשתמע מתנאי נדרו: "אם יהיה ה' עמדי ושמרני…ונתן לי…והיה לי לאלקים…וגו'" ובשובו לארץ התעלה למדרגת עובד ה'. בתור שכזה מעדיף כעת יעקב שהמקדש ייבנה מתחת לשיפועו של הסולם, מקום שמלאכים אינם עולים ואינם יורדים – בין מלאכי חבלה המופקדים על העונש ובין מלאכי רחמים הממונים על השכר. במקדש שמתחת לשיפועו של הסולם יכולה להתפתח עבודת ה' נקייה מפניות, "בלתי לה' לבדו". בשינוי ערכים זה שהתחולל בו מצא יעקב פתח להתרת נדרו, ומעשה האב היה סימן לבנים.
מתי התחולל בו שינוי ערכים זה? ניתן לייחס זאת להתמודדותו עם המלאך שמייצג את כל המלאכים העולים בסולם ויורדים בו, בין מלאכי חבלה ובין מלאכי רחמים. בעקבות ההתמודדות הפנימית הזאת מוסב שמו ל"ישראל", כי שרה עם עובד האלקים שבו ויוכל, ומעתה כל עבודתו "בלתי לה' לבדו".
תשס"ז
