הן עם לבדד ישכון

חתימת מזכר ההבנות בין טראמפ לאיראן מהווה מהפך של 180 מעלות מהמדיניות שהוביל טראמפ לאורך כל ימי "שאגת הארי": מאמירות לוחמניות ונחרצות על הכנעת איראן וכניעתה המוחלטת לתכתיביו, מהתייצבות מוחלטת לצד ישראל וללחימה משותפת כתף אל כתף, ועד להפעלת לחצים על ישראל לקבל את מזכר ההבנות, לנצור את האש, לא להגיב בלבנון, ואף לסגת מהקו הצהוב ומרצועת הביטחון שצה"ל כבש בדרום לבנון.

בימים האחרונים מתרבים הדיווחים על עליית מדרגה בלחצים שמפעיל ממשל טראמפ על ישראל, ובכללם רמיזות לאפשרות של הגבלות, ואף אמברגו נשק, אם ישראל לא תיענה לדרישות האמריקאיות. התפתחויות אלה מזכירות לנו, בדרך הקשה, אמת יסודית שלעיתים אנו נוטים לשכוח: בין מדינות אין ידידות נצחית – יש רק אינטרסים. בזירה הבינלאומית, ידידות, בריתות ושיתופי פעולה הם נכס אסטרטגי חשוב, אך לעולם אינם יכולים להחליף את האחריות הבלעדית של מדינת ישראל לביטחונה.

עיקרון זה עמד בבסיס תפיסת הביטחון שגיבש דוד בן-גוריון בראשית ימי המדינה: "להגן על עצמה בכוחות עצמה". בסופו של דבר, רק אנחנו מופקדים על ביטחוננו. נוכל להסתייע במדינות ידידות, לרכוש מהן ציוד לחימה ולהיעזר בהן במרכיבים נוספים, ואף לבקש את סיוען בהדיפת לחצים בינלאומיים, אך הן אינן נושאות באחריות לגורל אזרחי ישראל. הן אינן חיות תחת איום הטילים, הטרור וההשמדה, ולכן גם אינן יכולות לקבל במקומנו את ההחלטות הקיומיות הנוגעות לעתידנו.

על רקע זה, יש להבין את "נאום ספרטה" של ראש הממשלה לפני שבעה חודשים. בנאום זה התריע כי ישראל עלולה לעמוד בפני בידוד מדיני, והכריז כי עליה להכין את עצמה ע"י פיתוח משק אוטרקי המסוגל לייצר בעצמו את הנשק והתחמושת הדרושים לו. עם החפץ בחיים חייב להיות מסוגל "להגן על עצמו בכוחות עצמו". כשם שאנשי ספרטה היו נחושים לעמוד על חירותם גם מול כוחות עדיפים מהם, כך גם ישראל אינה יכולה לוותר על חופש הפעולה הביטחוני שלה ועל זכותה לקבל החלטות בהתאם לאינטרסים הקיומיים שלה.

עיקרון זה כבר עמד למבחן ערב הכניסה לרפיח. אז איים ממשל ביידן כי אם ישראל תכבוש את רפיח, הוא יטיל אמברגו וימנע אספקת אמצעי לחימה. ראש הממשלה השיב כי אם יהיה צורך, ישראל תילחם גם "בציפורניים". צה"ל כבש את רפיח, וביידן אכן הטיל אמברגו.

מדינת ישראל אינה מזלזלת בחשיבות היחסים עם ארה"ב, ולכולנו יש הכרת טובה על הסיוע והתמיכה שניתנו עד היום. אולם, ישנם מצבים שבהם אין למדינה ברירה אלא להכריע על פי צורכי ביטחונה, גם במחיר של קשיים מדיניים וכלכליים.

נסיגה מלבנון עלולה לשקם מחדש את ציר הרשע האיראני ואת האיום הקיומי הנשקף ממנו, לאחר ששילמנו מחיר כבד כדי לפרקו. היא תסכן את ביטחון תושבי הצפון, תפגע בביטחון המדינה כולה, ותהפוך להפקר את דמם של בנינו שמסרו את נפשם למען מטרה זו. על כן, עלינו להתנגד ללחץ האמריקאי בכל כוחנו.

למדנו על בשרנו את מחירם הנורא של נסיגות והסכמים שנחתמו תחת לחץ בינלאומי, מבלי שניתנה תשובה אמיתית לאיומים הביטחוניים. אסור שהמציאות שקדמה למלחמה תחזור על עצמה. עלינו לצאת למהלך ציבורי רחב שיבהיר לטראמפ מסר חד וברור: זה אינו עניינו של ראש הממשלה בלבד. עם ישראל מאוחד ואינו מוכן לסגת מהישגיו הביטחוניים.

מכאן נגזר גם לקח חשוב לעתיד ביחסינו עם ארה"ב. עלינו להמשיך לטפח את הקשרים ההדדיים בזירה הבינלאומית ובמיוחד עם ארה"ב; הם חיוניים לעוצמת הביטחון הלאומי שלנו. אולם, במשך שנים רבות התרגלנו להסתמך במידה רבה על הסיוע שלה ועל מערכות שרכשנו ממנה. המציאות מלמדת כי יצירת תלות עלולה להפוך לנקודת תורפה, המאפשרת להפעיל עלינו לחצים לוותר על אינטרסים חיוניים. עלינו לשוב ולחזק את עצמאותנו החימושית, להרחיב את יכולות הייצור המקומיות, ולהבטיח שגם בשעת משבר נוכל להמשיך להגן על עצמנו ללא תלות בגורם חיצוני כלשהו.

עם זאת, יש להדגיש שכשם שאנו נעזרים בסיועה של ארה"ב, לא פחות מכך גם היא נעזרת בנו – במודיעין, בטכנולוגיה, בניסיון מבצעי, בפיתוחים ביטחוניים, כשדה ניסויים המקדם את מכירת הציוד הצבאי האמריקאי, ובתרומתנו ליציבות האזורית. מערכת יחסים בריאה צריכה להישען על שותפות ועל אינטרסים משותפים, ולא על תלות חד-צדדית.

דברים אלה מקבלים משמעות מיוחדת בפרשת בלק. בלעם, שביקש לקלל את ישראל, נאלץ לברכם ואמר: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט). יש שפירשו שאם עם ישראל יהיה "עם לבדד" – אז "ישכון" ויתקיים לעד (העמק דבר שם).

לאור זאת, ניתן לבאר את הפסוק באופן מיוחד: "עם לבדד" אינו בהכרח מלשון בדידות והיבדלות, אלא מלשון התבודדות והתאחדות כלפי פנים, על דרך הכתוב: "ד' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב, יב), וכפירוש האור החיים: "ד׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, צו ז) בַּפָּסוּק (הושע ד:יז) ״חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרַיִם הַנַּח לוֹ״, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אַחְדוּת אֲפִלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַנַּח לוֹ, וכו', וְהוּא אָמְרוֹ ״ד׳ בָּדָד״ פֵּרוּשׁ כְּשֶׁהָעָם בָּדָד לְשׁוֹן בַּד – ד׳ יַנְחֶנּוּ" (שם).

הכוונה היא שעם ישראל אינו מתבדל מן העולם ואינו מתעלם ממנו. לאורך ההיסטוריה קיימנו קשרים, בריתות ושיתופי פעולה עם עמים רבים. אלא שהוא מתאחד כלפי פנים בשיקוליו הרוחניים לאור ייעודו, ובשיקוליו הביטחוניים לאור האינטרסים הקיומיים והגורליים שלו, ומקבל את החלטותיו, ככל האפשר, כאשר "ובגויים לא יתחשב" – כלומר, אינו מפקיד אותן בידי עמים אחרים, אלא עומד על רגליו שלו, מקבל את החלטותיו בעצמו, נושא באחריות לגורלו ושם את מבטחו באלוקיו.

עם ישראל צריך לאמץ את הדוקטרינה של דוד המלך ע"ה: "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ; בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו. אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל ד' אֱלֹהָיו" (תהילים קמו, ג–ה).

בדרך זו יצליח, ויתקיים בו: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם; וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ; אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּד', מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג, כז–כט).

לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ – השבוע תמלא שנה לפטירתו