שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – זהו אחד המשפטים השכיחים ביותר המבקשים להצדיק את העובדה שמה שנאמר באופוזיציה אינו רלוונטי עד שאתה מכהן בתפקיד בקואליציה; מה שנאמר כתלמיד אינו רלוונטי עד שאתה מכהן כמורה; מה שנאמר כחייל אינו רלוונטי עד שאדם מתפקד כמפקד וכדו'. הטענה היא שאין ביכולת האדם הנמצא במקום רחוק לראות את התמונה כולה, והיא מתגלית לאדם רק כשהוא מגיע ל"שם".
האם המשפט הזה נכון? צריך לחלק בין שני היבטים שלו. מבחינה עובדתית, סביר מאוד להניח כי אכן דברים נראים אחרת לחלוטין כאשר רואים אותם "מראש צורים". מטבע הדברים, נחשפים בפני האדם הנמצא בצומתי ההכרעות היבטים רבים ומגוונים שהוא לא ראה לפני שהוא הגיע לשם. הוא חשוף ליותר מודיעין, למערכת שיקולים יותר מורכבת, להיכרות עם השחקנים השונים הנמצאים בזירה שגם בהם צריך להתחשב, ולהבנה עמוקה יותר של המשמעויות השונות. כל מי שחווה את החוויה הזו מכיר אותה היטב.
אולם, דווקא משום כך אסור להתעלם מההיבט השני של המשפט הזה. המשפט הזה אינו מעניק את הזכות להתכחש למה שנאמר כאשר אדם נמצא "כאן". הוא לא מהווה תירוץ לנקיטת עמדות מסוימות כאשר נמצאים מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות, או בעמדות רחוקות מהמגע עם המציאות המורכבת והעשירה. הוא לא משפט המעניק זכות, כי אם תובע חובה!
בשל המודעות העמוקה לכך שהדברים נראים אחרת – מוטלת חובה על האדם ה"רחוק" לא לשכוח לרגע את מצבו כעת: הוא לא חשוף לכל המידע, לא עליו רובצת האחריות לקבלת ההחלטות הנכונות, ולא הוא משלם את מחיר עמדותיו. בשל כך, דבריו חייבים להיות הרבה פחות נחרצים, והרבה פחות תוקפניים.
למעלה מכך, האמת היא שגם כשנמצאים "כאן" יודעים שהתמונה יותר מורכבת, שהמידע בוודאי יותר עשיר, שקבלת ההחלטות הרבה יותר מסובכת, ושסביר להניח כי הוא אינו טוב בהרבה מאחרים, וגם כשהוא יהיה במקום הזה הוא ינהג באופן יותר מתון ויותר אחראי.
הדבר נכון גם לכיוון ההפוך. המבקש לטעון כי עכשיו התגלו לו הרבה יותר משמעויות מאשר הוא היה חשוף להן קודם – אינו כותב כתב הגנה על עצמו כי אם גם תביעה. מדוע אפוא התרת לעצמך להשתלח, להבטיח, לרמוס ולהשפיל מהמקום בו אתה נמצא. הלוא כל אחד יודע ש"דברים שנראים משם לא נראים מכאן", ואם אתה החלטת להתעלם מהם כשהיית רחוק – הרי שעשית מעשה מופקר. הטענה נגדך אינה העובדה שאתה מקבל עכשיו החלטות אחראיות יותר, כי אם כלפי הבטחות שמראש לא היית רשאי להתחייב בשמן, בין בשל העובדה שלא הכנסת למערכת השיקולים והחשיבה את המרחק שלך, ובין בשל העובדה שאתה ניצלת שפה קיצונית ומתלהמת, שמלכתחילה ידעת שאין לה כיסוי!
כיצד אפוא ראוי לנהוג אחרת? ראוי לומר את האמת, כשנמצאים הרחק. צריך לומר "כנראה איני חשוף לכל המידע, וכנראה איני יודע את כל המשמעויות של ההחלטה, ועל כן אתבטא בחדות אבל בעדינות: אני תובע כי תוצג בפניי, כחלק מהציבור, מרב המודיעין האפשרי ואת מערכת קבלת ההחלטות, בדרך ראויה ובהירה; אני גם יכול להבטיח כי בהיותי במקומות ההחלטה אנסה מאוד לשמור על עיקרון פלוני, ולדבור במדיניות אלמונית"; וכדו'.
הכל באמת. הכל ביושר. הכל בכנות. סגנון זה גם יותר מכוון, וגם מאפשר יותר לנהוג באחריות במקומות ההכרעה המרכזיים.
כאמור, דברים שרואים משם רואים לא רואים מכאן. רק צריך להיות הגון וישר, ולא להשתמש בביטוי הזה כתירוץ לחוסר נאמנות והפקרות שלטונית.
