שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: חייל שמשרתים לצידו באותה מחלקה חיילים שאינם יהודים – האם חובה עליו לנסות ולהחליף איתם את משמרות השבת כדי 'לחסוך' בחילול שבת? האם ישנם מצבים שבהם פעולה הנחוצה לצורך מבצעי תותר רק על ידי 'גוי של שבת'?
תשובה: הגמרא במסכת יומא (דף פ"ד) מצטטת את התוספתא, שקובעת מפורשות: "ואין עושין דברים הללו לא על ידי נכרים, אלא על ידי גדולי ישראל". לדעת רוב הראשונים, כוונת התוספתא היא שמלאכות לפיקוח נפש לא יתבצעו על ידי ילד קטן, והן מותרות גם למבוגרים. עם זאת, הרמב"ם (שבת, ב' ג') הוסיף וכתב "גדולי ישראל וחכמיהם", ולדעת רבים מן המפרשים, הוא מבקש להדגיש שנדרש לחלל שבת לצורך פיקוח נפש לא רק על ידי גדול ובן דעת, אלא על ידי גדולי ישראל וראשי העדה, הנדרשים לתת דוגמה אישית ולהזדרז בהצלת נפשות.
יש שהסבירו הלכה זו, שלא לבצע מלאכה על ידי נכרי, בכך ששבת "הותרה" במקום פיקוח נפש (פסקי הרי"ד, שבת דף ק"ל, וראו שו"ת דברי מלכיאל ד' ט"ו). אמנם, גם אם לא נקבל הגדרה מרחיבה זו, וננקוט ששבת רק "דחויה" במקום פיקוח נפש, הסבירו המפרשים שקיים חשש שמא החיפוש אחר אינו יהודי יגרום לעצלות, לעיכוב או לתקלה (תוספות ותוספות רא"ש יומא שם), והרי במקום פיקוח נפש חובה להושיט עזרה ולהציל חיים במהירות האפשרית.
ביאור נוסף הוא שאין לעשות מלאכה על ידי אינו יהודי, משום שהדבר עלול להוביל למסקנה המוטעית שפיקוח נפש בשבת הוא היתר דחוק, שמוטב להימנע או להתחמק ממנו. כדי להוציא מטעות זו, נדרש לבצע את הפעולה על ידי גדולי ישראל וחכמיהם (ר"ן על הרי"ף יומא, ד' באלפס).
לאור ההלכה המפורשת בגמרא, פסק השולחן ערוך (אורח חיים, שכ"ח י"ב): "כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות על ידי אינו יהודי וקטנים, אלא על ידי ישראלים גדולים ובני דעת". אמנם, הרמ"א במקום מביא את דעתם של ראשוני אשכנז שהחמירו בזה במקום שבו לא נגרם כל עיכוב, וכך כתב: "ואם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי בלא איחור כלל, עושין על ידי אינו יהודי, וכן נוהגים".
כמה מגדולי הפוסקים האחרונים תמהו תמיהה רבה על פסק זה של הרמ"א. כבר הט"ז במקום הגדיר פסיקה זו כ"דבר תימה", ועל מה שכתב הרמ"א "וכן נוהגים" כתב הט"ז ש"אין זה מנהג ותיקין". הט"ז מדגיש שאף אם מאן דהו נוהג כרמ"א ומסתייע באינו יהודי לצורך פיקוח נפש, עליו להכריז ולהבהיר, שעיקר הדין הוא שמותר לחלל שבת לצורכי פיקוח נפש גם על ידי ישראל, כדי להוציא מליבם של טועים. ערוך השולחן שם פסק גם הוא כדעת הט"ז, וקבע כי "יש להתפלא" על פסק הרמ"א.
לעומת הט"ז וערוך השולחן, המשנה ברורה (שכ"ח ס"ק ל"ה, של"א ס"ק כ"ד ובשער הציון שם) קיבל את פסק הרמ"א, ואף כאשר ציטט את דברי הט"ז (שכ"ח ס"ק ל"ז) נטה להחמיר רק אם אמנם קיים חשש – ואפילו חשש רחוק – שביצוע המלאכה על ידי נכרי יוביל לעיכוב כלשהו. בשולחן ערוך הרב (שכ"ח י"ג) סיכם את המחלוקת בהרחבה, ומסקנתו היא שאכן מנהג העולם כדעת הרמ"א, ואולם עדיף היה לנהוג דווקא כדעת הט"ז.
אמנם, יש מן הפוסקים שהסבירו שלמרות ההתנגדות העקרונית לפסק הרמ"א, יש להבחין בין מצבים שונים ורמות שונות בפיקוח נפש. כך, למשל, בחלק מבתי החולים מעסיקים בשבת "כתבנים", כלומר גויים של שבת, שמלווים את הרופאים בביקורים במחלקות וכותבים את הנתונים הנדרשים. כתבנים אלה עושים את מלאכתם גם כאשר מדובר בחולים שיש בהם סכנה, ואף על פי כן, היות שהרישומים המדוברים הם שגרתיים וקבועים, ואין בהם דחיפות או בהילות, יש מקום להחמיר ולבצע את המלאכות על ידי אינם יהודים (שמירת שבת כהלכתה, ל"ח ב').
מצב אחר שבו מסתייעים באינם יהודים הוא כאשר אין צורך מובהק של פיקוח נפש. מצד אחד, כלל גדול בידינו שמחללים את השבת גם על ספק פיקוח נפש, ואולם מצד שני, היות שהצורך איננו מובהק וחד משמעי, יש שהעדיפו להתבסס על מלאכת אינו יהודי (שו"ת שבט הלוי, ו' כ"ה).
הלכה למעשה, בכל הקשור לפעילות המבצעית בצה"ל, אין מעסיקים "גוי של שבת" כלל ועיקר, ובאופן כללי לא מחלקים במשימות מבצעיות בין חייל יהודי או שאינו יהודי, וקל וחומר שלא בין חייל יהודי שומר שבת לחייל שאינו שומר שבת; המותר מותר לכולם, והאסור אסור לכולם.
יחד עם זאת, ישנם מצבים הקשורים למעטפת המנהלתית, כלומר לפעולות שאין בהן הצלת חיים או תועלת מבצעית ישירה, ואף על פי כן הן חיוניות במיוחד, ולגביהן יש מקום לעיתים להסתייע במלאכת אינו יהודי. למשל, מפקד המבקש לשוב לביתו בסיום משימה בשבת – במצבים רבים יותר לו לחזור עם נהג שאינו יהודי (ולעיתים גם בנסיעה ברכב בעצמו – הרחבנו על כך כאן בהזדמנויות אחרות). דוגמה נוספת: כאשר קיים חשש להפסד ממוני משמעותי, כמו מערכת מקררים שקרסה בשבת, ואם לא תתוקן תושחת כמות מזון גדולה – אין להתיר חילול שבת בפעולות האסורות מן התורה, אך בהחלט ניתן להסתייע באינו-יהודי.
