קליין שירה, lochamotnefesh@gmail.comאחד הדברים הכי קשים ברווקות, זה רווק או רווקה מבוגרים שיודעים מה הם מחפשים. כשזוג מתחתן מוקדם, אין להם הרבה זמן לעשות חקר פנימי, לקלף עוד שכבה ולהבין עוד דיוק של מה הם מחפשים. בין אם כי לא יצאו עם הרבה בשל גילם הצעיר, ובין אם כי זה פשוט קרה לפני שהיה להם זמן להרהר על כך.
אבל רווקה מבוגרת יותר, שצברה ניסיון חיים ושאיפות, וגם פז"ם בדייטים, הסיכויים שיהיו דברים שהיא יודעת שהיא מוכרחה שיהיו בבחור – גדולים בהרבה. יהיו לה יותר קריטריונים בחיפוש. וזה מתחלק לשניים: דברים שהיא ידעה תמיד, ודברים שהיא למדה עם הזמן. למה זה קשה? כי היא נחשבת בררנית בעיני החברה.
אבל אם בחורה צעירה מחפשת קריטריון מסוים, ואכן מתחתנת בתוך שנים בודדות עם בחור שממלא את זה – היא לא נחשבת בררנית, לאנשים לא היה מספיק "זמן" למתוח ביקורת על הסנן הזה. הם פשוט רואים שזה אכן מתרחש, והיא באמת מצאה את התכונה שהייתה לה מהותית מהר.
לי למשל חשוב בחור לא ישראלי. לא תמיד ידעתי את זה. עד גיל 24 יצאתי עם ישראלים, ולא כ"כ הבנתי למה כלום לא מתקדם. ואז התחלתי לפגוש חוצניקים ( אנשים שנולדו בחוץ לארץ) וראיתי שהחוויה הרבה יותר מתאימה לי. הצורך בחוצניק הוא ידיעה שיש לי ממש בכל כולי. ואם כל כולי לא מספיק, אז הלכתי לרב, שאמר לי: "את כמו יצחק אבינו, במובן שצריך להביא לך חתן מחו"ל".
למרות הצורך הפנימי בחוצניק והתמיכה של הרב, חטפתי המון ביקורות בגלל זה וחוויתי הרבה ניסיונות לערער אותי מהחלטתי. זה ממש פוגע לפעמים, כי הלב שלי מספר לי משהו, מכוון אותי אל עבר מי שיהיה נכון עבורי בע"ה, ואנשים – שמכירים אותי ושלא – מרשים לעצמם לזלזל במצפן הפנימי שלי. החיפוש הארוך שלי מספק להם מרווח זמן מאוד גדול לעשות את זה ולהמשיך לצקצק ולטעון שאני בררנית. ברור שמישהי יכולה לטעות, אבל אם יש משהו שמאוד מאוד מהותי לאדם, אני מאמינה שזה מסיבה מסוימת, אפילו משהו שטחי ממש! אני מאמינה בלכבד את הרצון של האדם.
ההקדמה הזאת נכתבה כדי גם לבשר לכם שאני מתגוררת בניו יורק באופן זמני. באתי לחפש חתן. תאחלו לי בהצלחה.
