"תגידי, יש לך תמונה שרואים בה את כולך?" למרות שעולם הדייטינג בנוי על תחקירים ועל מאות שאלות כדי להכיר אחד את השני, זו השאלה שאני נשאלת הכי הרבה. למה? זה ברור. קודם כל כדי לוודא אם אני שמנה וכמה, כי מתברר שכבר שנים הגברים, מיודעינו, מנהלים בגלוי סוכנות דוגמניות, כל אחד משלו לפי הקריטריונים שהמציא וברא לעצמו, ומשום מה לאף אחד זה לא מפריע.
מסתבר שמידות טובות הן מזמן כבר לא רק תכונות אופי אלא שם קוד לפרופורציות וממדי גוף מושלמים, שלא ברור מי קבע אותם (יש מחמירים גם צבע שיער, עור ועיניים). הסטנדרטים האלה עומדים בקנה אחד עם פנטזיות מסרטים שגברים צפו בהם בימי התיכון העליזים, או מפרסומות במגזינים ובטלוויזיה שבהן משתמשים בנשים יפות כי למכור לנו, בין היתר, שיש למטבח.
אני שואלת את עצמי באמת: האם אנחנו, הבחורות והנשים ה"רגילות", שלא קמות מדי בוקר כמו נסיכות לאיפור שיער, בוטוקס וסטייליסט צמוד, יכולות לעמוד בסטנדרט הבלתי אפשרי שהציבה בפנינו החברה ובעיקר הגברים שבחברה?
בגלל שאני מאמינה שלי ולעוד הרבה נשים אין שום סיכוי להגיע להיראות ככה במציאות, אני מסרבת לשתף פעולה עם הדבר הזה. התשובה שלי לשאלות "האם יש לך תמונת גוף? / האם יש תמונה שרואים בה את כולך?", שלצערי נשאלות היום גם על ידי שדכנים, תמיד תהיה "לא" נחרץ. למה? בגלל שאני מסרבת לשחק את המשחק הגברי המגלומני, שבו אנחנו כביכול נמצאות לא פחות במבחן מול אחשוורוש אחרי חצי שנה משיחה בשמן המור.
מידות טובות הן מזמן כבר לא רק תכונות אופי אלא שם קוד לממדי גוף מושלמים, שלא ברור מי קבע אותם
אז אני רוצה לנצל את הבמה שניתנה לי כאן, ולבקש להפסיק עם הדבר המאוס הזה של בחינת הגוף הנשי כמדד וערובה להיותנו בחורות טובות או מוצלחות. נסו להסתכל ביום-יום על האיכויות שלנו, על מי אנחנו באמת, במקום לחפש פרזנטורית שתוכל לייצג אתכם חיצונית בלבד. והכי חשוב: הפנייה כאן היא לגברים, אבל גם לכל מי שרוצה לשדך ונכנעים לדבר הזה ומשתפים פעולה עם הגחמות המוזרות והבלתי אפשריות שלהם.
אפשר אחרת, ומגיע לנו שיהיה אחרת! הגיע זמן שינוי.