פרשת בלק מסתיימת באחד המשברים הקשים בתולדות עם ישראל במדבר. לאחר שכל ניסיונותיהם של בלק ובלעם לפגוע בישראל מבחוץ כשלו, הגיעה הפגיעה מבפנים. משבר ערכי ומנהיגותי שהוביל למגפה קשה. לא האויב הכריע את העם, אלא אובדן המצפן הפנימי.
על רקע זה נפתחת פרשת פנחס. היא אינה עוסקת רק בעצירת המשבר, אלא בשאלה החשובה יותר: כיצד בונים עתיד לאחריו. תחילה אומר הקב"ה לפנחס: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם." דווקא לאחר אירוע של קנאות, היעד הוא שלום. התורה מזכירה שמטרתה של הנהגה אינה להנציח מאבקים, אלא להשיב יציבות, אמון ולכידות. שיעור מעניין וחשוב לכולם והמבחן הינו ביישום.
מייד לאחר מכן מגיע המפקד החדש. דור המדבר מפנה את מקומו לדור העתיד. אחריו באה חלוקת הארץ, ולאחריה סיפורן של בנות צלפחד, המבקשות צדק ולא חסד, כאמור: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ."
כמנהיג ראוי הנותן דוגמה אישית, משה אינו ממהר להשיב. הוא מקשיב, מתייעץ ומתקן את הדין. יש כאן שיעור חשוב, לפיו שלטון החוק אינו מצוי בקיפאון. הוא נשען על הקשבה למציאות ועל מחויבות לצדק. זה לא נשען ולא פועל מטעמי הישרדות.
שיאה של הפרשה מגיע כאשר משה "מתבשר" שלא ייכנס לארץ. במונחי התרבות השלטת כיום, אפשר היה לצפות שיעסוק בגורלו שלו, אך בקשתו היחידה היא: "יִפְקֹד ה'… אִישׁ עַל הָעֵדָה." בדוגמה אישית הראויה להערכה ולחיקוי, הוא מבקש להבטיח המשכיות.
הקב"ה מצווה למנות את יהושע, וכאן מתגלה אחד מרגעי המנהיגות המרשימים בתנ"ך: מעבר מסודר, פומבי ומכבד של אחריות. המנהיג היוצא מחזק את המנהיג הנכנס. אין מאבקי ירושה, אין היצמדות לכיסא, ואין ערעור על הלגיטימיות של המחליף. אכן, תרחיש שפחות מקובל בימינו, ימים שבהם האגו ומניעים זרים ובעיקר אישיים הם שמובילים.
גם האקטואליה הישראלית מזכירה לנו מדי יום שהאתגר אינו רק כיצד לצלוח את המשבר הנוכחי, עד כמה שזה מעיב ומעיק. השאלה החשובה יותר היא איזו מדינה תצמח אחריו. האם נדע לחזק את מוסדות המדינה, לשמור על שלטון החוק, לטפח אמון ציבורי, לפתח מנהיגות חדשה ולקבל החלטות מתוך ראייה ארוכת טווח ובין-דורית?
פרשת פנחס מלמדת וממחישה שמנהיגות אינה מסתכמת בכיבוי שריפות. היא נמדדת ביכולתה לבנות מוסדות חזקים, לקיים משפט הוגן, להקשיב למציאות, להבטיח העברת אחריות מסודרת וליצור תנאים שיאפשרו גם לדורות הבאים להתמודד טוב יותר עם אתגריהם.
מנהיגות אמיתית אינה מסתיימת בפתרון המשבר של היום, היא מתחילה בבניית המחר. מי ייתן ונלמד מכך, נשכיל ליישם ולהוביל במנהיגות ראויה.
