ווגנר דבורה (ד"ר, סוציולוגית, עורכת ספרות, לקטורית ומגיהה, מחברת הספר "האברך יענקי וייסברג", dvorawagner@gmail.com)אצלי חברות היא עניין ארוך טווח. את החברה הקרובה הכי "חדשה" שלי לדוגמה, הכרתי כשנכנסנו לביתנו הנוכחי לפני 26 שנים.
במחקר משנת 2022 שבחן מהם הרכיבים העיקריים של חברוּת, חולקו שאלונים ל-236 גברים ונשים. הממצאים שפורסמו בכתב העת Evolutionary Psychological Science הפתיעו את החוקרים. ובכן, לא תחומי עניין משותפים, לא הומור ולא רקע דומה. התכונה שניבאה יותר מכל ובאופן המובהק ביותר את יציבות וחוזק הקשר הייתה "יושר".
משמעות הממצא המעניין והלא צפוי, היא שביחסים עם האנשים איתם נקיים מערכות יחסים ארוכות טווח, שוב ושוב נבחר במי שאפשר לסמוך עליהם, במי שאפשר לבטוח בהם שיגידו לנו את האמת, באלה שנוכל להפקיד אצלם את הסודות הכי שמורים שלנו, באלה שרוצים בטובתנו. במילים אחרות, במי שניתן לתת בהם אמון.
המחקר הזה מתקשר אצלי לימי בין המצרים, בהם אנחנו מציינים חורבן לאומי. משבר אמון בין אחים שהפכו לאויבים. 1,956 שנה אחרי אותו אסון, שנאת חינם היא בבחינת אנדרסטייטמנט. קרעים עמוקים במרקם שבין שמאל וימין, בין חרדים-דתיים-מסורתיים-חילונים וכולי, נוצרים כתוצאה מהגברת הווליום על ידי הרשתות החברתיות ומהפרדה מגזרית, כולל במקומות מגורים, מוסדות חינוך ומרחבים ציבוריים.
חוקר ההתנהגות צ'ייס היוז מצביע על תפיסות סטריאוטיפיות המעוררות לעג, פחד ושנאה כלפי דעות המנוגדות לעמדותינו, שבטיוּת המוֹנעת מאיתנו לתת אמון ב"אחר". כדי להיות נכונים כלפי הקבוצה שלנו, ניטה לצרוך תכנים, תדמית ודעות שאותם ישווקו לנו בהתאמה. האלגוריתם מזהה, בעלי העניין משתמשים. הצד "שלנו" מוצדק ומחוזק, הצד שכנגד הופך לרע מוחלט.
החדשות הן שהקרע הזה יכול להיתפר, ואפילו יפה. חשבו לרגע על רמת האמון שיש לכם בזרים מוחלטים ברחוב אם חלילה יש מצב חירום. כמה פעמים באו לעזרתכם א/נשים ממגזר שונה משלכם? בסופו של דבר, גם מי שבחר במפלגה שלעולם לא נצביע לה פוגש אותנו בסופר, באוטובוס או בתור לדואר.
יושר וכנות יוצרים אמון. מה שעובד ברמת הפרט, יכול להועיל גם ברמת המאקרו. חברה המבוססת על אמון היא חברה בריאה ומתפקדת. פשוט לי שזהו לקח חשוב שיש ללמוד על אפם וחמתם של פוליטיקאים ובעלי אינטרסים. חברוּת לטווח ארוך מבוססת על אמון הדדי. גם בין המגזרים יכולה וצריכה להתפתח חברות, הרי כולנו כאן כדי להישאר.
