ספוקויני יעקבבהפטרת השבת, הנביא ישעיהו מטיח ביקורת נוקבת בעם ישראל על שהידרדר לדרגה של סדום ועמורה. עם זאת, הוא מסביר מדוע לא יהא גורל ישראל כגורל רשעי סדום: "לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ". בזכות העובדה שהשאיר לנו שריד, יכולנו לחזור לחיים.
הרד"ק מסביר כי המילה 'צבאות' נכתבה במכוון: "על שם צבאות מעלה ועל צבאות מטה, שהם ישראל… והותיר לנו שריד למען שמו הנקרא עלינו… כי אנחנו עשינו כמעשיהם והיינו חייבים כליה כמוהם.. ולולי ה' ברחמיו הותיר לנו…" היה גורלנו חלילה, לכליה מוחלטת כסדום ועמורה.
לפי ההסבר הזה, אף שישעיהו מותח ביקורת על המעשים החמורים ביותר של עם ישראל, הוא משאיר מקום לתקווה. בזכות העובדה שעיני ה' עלינו, נשאר שריד לעם ישראל וממנו תיווצר האומה מחדש.
חזון החורבן והגאולה חזר על עצמו בימי הרג ואובדן בתקופת השואה. השבוע חל יום השנה למרד במחנה המוות טרבלינקה. הרצון הגרמני היה להכחיד את כל העם היהודי. מחנה נורא זה תוכנן כבית חרושת למוות. בימי השיא הופעל מחנה טרבלינקה כך, שקהילה יהודית הגיעה אליו בשעה 12:00 בצהריים, ועד השעה 18:00 בערב לא נותר ממנה שריד.
בכל מחנה כזה פרץ מרד כאשר התקיימו בו שני תנאים: א. ידיעה ודאית על מוות כללי; ב. היה זמן להתארגן. המרד הוכן תמיד בידי 'העובדים הקבועים' שבמחנה, שידעו את סדרי ההתנהלות הנאצית. אל טרבלינקה הובאו יהודי הסביבה, וביניהם כלל יהודי ורשה. בודדים שרדו, ומסיפוריהם ניתן ללמוד על מה שהתרחש במרד.
אחד מהם, סטאניסלב קון, כתב בזיכרונותיו: "רעיון הנקמה, אשר בער בנו, גמל מיום ליום והתחיל לובש צורות ממשיות, בייחוד כשהתחיל ד"ר חורונז'יצקי מוורשה לפעול. הד"ר עבד במחנה כ'יועץ רפואי' והיה מתהלך בסינר לבן, כשסרט של 'הצלב האדום' על זרועו… ארבעת יוזמי ההתקוממות היו נפגשים בלילה ודנים בתוכנית. הארבעה היו: חורונז'יצקי, זיאלו, שהיה קצין צבא בצ'כוסלובקיה, קולרנד מוורשה ולובלינג משלזיה".
לדבריו, הרופא קיבל על עצמו להשיג נשק, כסף וחומר נפץ בעזרת שומר אוקראיני, תמורת סכום כסף גדול. עיסוק זה עלה לרופא בחייו. אחד מאנשי הס"ס גילה זאת, חורונז'יצקי נאבק עימו, וכשלא הצליח להתגבר עליו, בלע כמוסת רעל. במקומו, הנהיג זיאלו את המרד ע"פ התוכנית שגיבשו.
התוכנית כללה ארבעה שלבים: א. הוצאת הנשק ממחסן הס"ס למוקדי המרד; ב. חיסול הגרמנים שבאו במגע שוטף עם היהודים, ע"י הזמנתם באמתלות שונות לבתי המלאכה; ג. תקיפת מפקדת הס"ס, ניתוק קווי הטלפון ופתיחה באש על הזקיפים במגדלי השמירה; ד. הצתת כל מתקני המחנה, מנוסה יחד עם היהודים במחנה ב', שהיו מיועדים למוות בגז, וחבירה לפרטיזנים ביערות.
המועד שנקבע: ר"ח אב, 2 באוגוסט 1943, בשעות הערב. תקלה שאירעה ממש סמוך להתחלה, שיבשה את התוכנית. אחד מאנשי הס"ס הופיע במפתיע בשטח המחנה ודיבר עם יהודי שנחשד כמלשין. אח"כ עצר אחד מהיהודים וגילה בכיסיו כסף. לאור זאת, החליטו המתקוממים לפתוח מייד במרד. הם הרגו את איש הס"ס, והצליחו להעלות באש את רוב המתקנים במחנה ולפגוע בכלי הרכב ובצריפי המגורים.
חילופי אש פרצו בין המורדים ובין השומרים, ובינתיים מאות היהודים ששהו במחנה פרצו את הגדרות והחלו במנוסה רבתי. מפקדי המרד חיפו על הבורחים והיו האחרונים לעזוב. משום כך, רובם נהרגו במהלך המרד.
קון מסכם: "להבות האש והדי היריות מזעיקים גרמנים מכל העברים. באים אנשי ס"ס וז'נדרמים מקוסוב, אנשי צבא משדה התעופה, ואפילו פלוגת ס"ס מיוחדת מוורשה… רוב לוחמינו נופלים, ואולם גם גרמנים נופלים. שרדו מאיתנו יהודים בודדים".
התוצאה הישירה: הגרמנים סגרו את המחנה וחרשו אותו, כדי למנוע עדות לרצח ושריד מתוך האש.
Yaakovspok1@gmail.com.
