1.
חודשים שנציגים של צה"ל, ולא זוטרים אלא בדרגת תת-אלוף, מופיעים חדשות לבקרים, כמעט מדי שבוע, בפני חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ומכריזים חזור ושנה כי מצוקת כוח האדם בצבא חמורה ביותר. חלק מהגדודים קורסים וחייבים אלפי לוחמים חדשים, כולל גיוס משמעותי של חרדים. גם הרמטכ"ל עצמו, רא"ל אייל זמיר, לא מפספס בחודשים האחרונים אף במה כדי לחזור על אותה אזהרה בדיוק. הוא עושה כן גם כשהוא יודע שהבוס הגדול, נתניהו, לא אוהב לשמוע זאת, בטח לא באירועים חגיגיים כמו סיום מסדר כנפיים של טייסים חדשים, לאוזני כל.
אבל הרמטכ"ל, שמודע לכובד האחריות שעל כתפיו בכל הקשור לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, נוטל את הסיכון האישי לעצבן את הבוס וחבורתו, ומניף דגל אדום פעם אחר פעם, פעם אחר פעם. אולי בסוף זה ייקלט. "מאה נורות אדומות", אמר פעם. והדברים לא עושים רושם על מי שמינו אותו – ראש הממשלה ושר הביטחון.
ביום שני, לאחר שוועדת חוץ וביטחון של הכנסת אישרה את חוק ההשתמטות, ובשמו המכובס 'חוק יסוד לימוד התורה', לקריאה שנייה ושלישית, וכאשר הנבחרים בכנסת, בשבוע האחרון לכנסת הזו ולרבים מהם לחברות בכנסת בכלל, נערכו לאישור החוק להפסקת מעצר עריקים חרדיים (את ה'שמאלן' ה'צפונבוני' העריק, יוכלו להמשיך לעצור. מאחוריו אין את גפני וגולדקנופף), למורת רוחו של הצבא, שלח הרמטכ"ל, שר צבא ישראל, מכתב לראש הממשלה, לשר הביטחון וליו"ר ועדת חוץ וביטחון, בו חזר על מצוקת כוח האדם בצבא, ובו הבהיר כי החוק לא רק שלא יוסיף חיילים בטווח המיידי, אלא יעניק תמריץ לאי התייצבות לשירות צבאי – זאת בניגוד לצורכי הצבא.
בקריאה מעמיקה יותר של מכתב הרמטכ"ל, ה'פנינה' שבו מצויה בקטע אחר שלו. הממשלה בהתחכמותה, אולי כדי לנסות להלבין עצמה קצת מכתם ההשתמטות לו היא נתנה את החותמת הרשמית שלה, הטילה הממשלה בהחלטתה על הצבא למנות ועדה של שלושה קצינים בכירים. ועדה זו היא שתהיה מוסמכת לבחון את מעמדם של תלמידי הישיבה ולאשר עבורם מעמד של 'בן ישיבה' לצורך החוק. יעני, מה שעשה משך שנים ועד הרבנים, יעשו מעתה שלושה קצינים. אכן, בדיחה ברמה שגם הרשל'ה אוסטרופולר לא יכול היה להגיע לרמה כזו של צחוק מהעבודה. באמת. הרב לנדא, הרב הרש, גולדקנופף, גפני, ראשי הישיבות די בכל אתר ואתר, יסכימו ששלושה קצינים ציוניים יקבעו מיהו 'בן ישיבה'. אפילו לא מצחיק.
אבל הרמטכ"ל נשאר רציני וכתב במכתבו לשלישייה, בין השאר: "לאחר שבחנו את ההצעה, ברצוני להביע את התנגדותי הנחרצת למנגנון זה בהצעת החוק, וזאת משלושה טעמים מרכזיים: פגיעה בלגיטימציה ובאמון המשרתים – צה"ל פועל בימים אלה בכל האמצעים העומדים לרשותו להרחבת שורותיו. זאת, באמצעות גיוס נרחב של אנשי מילואים, בעצם בחינת הארכת שירות הסדיר, ובמיצוי מרבי של כלל מקורות כוח האדם. לא ייתכן שהמערכת הצבאית בראשותי, אשר תובעת ממשרתיה הקרבה חסרת תקדים, תהיה חתומה בו-זמנית על מתן פטורים המוניים מהעמדה לדין. מהלך כזה ייצור שבר עמוק מול מערך המשרתים, הנושאים בנטל הלחימה זה כשנתיים וחצי, ויגדיל את אי השוויון".
"היעדר יתרון מקצועי – לצה"ל אין כל יתרון יחסי, כלים או מומחיות בבחינת הקריטריונים לפטור כפי שהם מוגדרים בחוק החדש, בייחוד כאשר מדובר בבחינה טכנית לחלוטין על בסיס תצהירים ואימותם, ולא בבחינה מהותית", הוסיף.
לסיום, כתב: "הסטת קשב ומשאבים בעיצומה של מלחמה – נוכח האתגרים העצומים המונחים לפתחו של צה"ל, ועל רקע הימשכות הלחימה, הטלת משימה מורכבת ורוויית מחלוקת זו על צה"ל בחודשים הקרובים תהווה נטל ארגוני כבד, ותסיט קשב פיקודי קריטי מהמשימות המבצעיות. לאור כל האמור, ככל שהחוק צפוי לעבור, אבקשכם לפעול ללא דיחוי להסרת מנגנון הוועדה כפי שמוצע בהצעת החוק".
אבל בעיניים של נתניהו, הפוליטיקה, ובעצם ההישרדות הפוליטית – מעל הכל. הקואליציה (למעט שני צדיקים – אדלשטיין ודלל) מעבירה בקריאה שנייה ושלישית את חוק ההשתמטות, בשמו המכובס 'חוק יסוד לימוד תורה'. ומי לא נכח בהצבעה? ניחשתם נכון, בנימין נתניהו. בחושיו המחודדים, הבין כי צילום שלו מצביע בעד חוק ההשתמטות לא יעשה לו טוב במערכת הבחירות הבעל"ט. נתניהו, שכל החוק הזה קודם כדי לשריין לו את הגוש החרדי והחרד"לי גם ליום שאחרי הבחירות, ברח – אין מילה אחרת מתאימה יותר – מההצבעה. אם תרצו, נטש את חבריו ברגע קריטי, גם אם לחלקם התמיכה בחוק הייתה כמו עצם בגרון, ובבחירות לכנסת הם צפויים לשלם על ההצבעה מחיר יקר. חברים במה שנקרא 'מפלגת הציונות הדתית', למשל.
ובליכוד, בעוד ראש הממשלה לפחות במשך יממה מהמכתב לא הגיב פומבית, חה"כ טלי גוטליב בציוץ וחה"כ אביחי בוארון קוראים לפטר את הרמטכ"ל (גוטליב: הרמטכ"ל אייל זמיר, אני מציעה לך: דע את מקומך!! דע את מקומך!!… העזת לרדת למגרש הפוליטי ולהחליש תוך כך את מורל חיילינו ואזרחי ישראל כאחרון חברי הכנסת מהאופוזיציה. אני הייתי מפטרת אותך ללא היסוס, ויפה שעה אחת קודם" (בעיניים שלי: ברגע זה קיבלת, טלי גוטליב, קידום נוסף בפריימריז. לתפארת הליכוד ומדינת ישראל). זו השיטה. ראש השב"כ לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, ראש המוסד לשעבר, ואחרים – הלכו. אולי בצדק. כעת הגיע, לטעמם, תורו של הרמטכ"ל, שהממשלה הזו מינתה אותו. ועל מה? על זה שהוא מזהיר ומזהיר ומזהיר מפני קטסטרופה, שהלוואי ולא תגיע.
האמת? לא אתפלא, אם הרעיון להתפטר עבר במוחו של הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר יותר מפעם אחת. את זה שתפקיד הרמטכ"ל תובעני וקשה במיוחד, הוא ידע גם בטרם נענה להזמנה לכהן בתפקיד. אבל סביר שגם הוא לא העלה בדעתו איזה סיוט זה לעבוד עם ובטח בכפיפות לחבורה הזו. ועניינית, הכתף הקרה שהם נותנים לדרישותיו ביחס למצבת כוח האדם של הצבא, היא סיבה מספיק ראויה כדי שיאמר להם שלום ולא להתראות. בעיניים שלי, אם הוא לא עושה זאת, זה רק מחשש שמא הם ימנו באותו רגע מישהו שהיתרון הגדול שלו יהיה שהוא 'משלהם', ויעבור לדום כל אימת שייקרא. כמה עצוב שזה המצב.
2.
הרב הראשי ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, הרב קלמן בר, מצא לנכון לשלוח בשבוע שעבר מכתב לרב יהושע בן מאיר, בו יצא נגד פסיקת הרבנות הצבאית בתחילת המלחמה הנוכחית שהתירה (רק בתחילתה) ללוחמים לשוב מהקרבות בשבת הביתה לגיחה קצרה. הרב בר הביא כמה אסמכתאות לביסוס עמדתו שהכרעות מעין אלו מחייבות זהירות מופלגת, בירור יסודי של המציאות לאישורה והכרעה אחראית של גדולי ההוראה, כדי שלא יטושטשו חלילה גבולותיה של הלכות שבת.
אחרי שכתב מה שכתב, הוסיף כבודו: "לפיכך, מן הראוי שמכאן ולהבא, כל הוראה הלכתית כללית ותקדימית היוצאת מטעם הרבנות הצבאית, ובפרט כאשר יש בה משום חידוש או הרחבה של חילול שבת, תובא תחילה לעיונם ולהכרעתם של גדולי התורה ופוסקי ההלכה המובהקים". אני מניח כי משום הצניעות, הרב בר לא נקב בשם המפורש: מועצת הרבנות הראשית והעומד בראשה…
לעובדות, וכמה שאלות מעבר לפשט הכתוב. את פסק ההלכה החדשני שעסק בחילולי שבת משיקולים מורליים במלחמה, ובגינו אישור בתחילת המלחמה ללוחמים שלא היו זמן רב יחסית בביתם לנסוע בשבת למשפחותיהם לשהות קצרה ולשוב, קיבלו ופרסמו ראשי הרבנות הצבאית, תא"ל הרב איל קרים, הרב הצבאי הראשי; סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף הלכה; (גילוי נאות; ל'שבתון' הזכות לארח טור שבועי של הרב מתחילת המלחמה בענייני הלכה הנוגעים ללוחמים) ורבנים נוספים. לא רק שהם מוכרים בעולם התורני כרבנים גדולי תורה והלכה (אין לא לי ולא לאחרים מדד לקבוע מי 'גדול' יותר. הרב בר או כל אחד מהם), ובעיקר – הם, להבדיל מהרב קלמן בר וחבריו במועצת הרבנות הראשית, גם הכירו היטב את המצב בשטח הלחימה וגם היו אחראים עליו הן מבחינה חוקית והן מבחינה הלכתית.
או אז תאמר: ובכל זאת, רב ראשי לישראל והכל (לכאורה) כפופים למרותו. אשיב דבר שגם אם קצת עצוב ומתמיה, הוא עובדה (לפחות בעשורים האחרונים)- הבחירה ברב ראשי היא פועל יוצא של מאבקים פוליטיים ולא בהכרח מצביעה על גדלות בתורה ובפסיקה של הנבחר (לא אישי, ובלי כוונה לפגוע), ועם כל הכבוד לרבנות הראשית לישראל, גם על פי חוק, הרבנות הצבאית היא גוף אוטונומי נפרד לחלוטין. הזיקה החוקית היחידה בין הרבנות הצבאית לרבנות הראשית לישראל היא שהחוק מקנה לרב הצבאי הראשי, בתנאים מסוימים, מושב במליאת מועצת הרבנות הראשית לישראל. אין בחוק סימן או אפילו רמז לעיגון כלשהו במעמדה של הרבנות הראשית לישראל ביחס לרבנות הצבאית. רוצים לשנות?
אזכיר, שבעבר הוגשו לכנסת הצעת חוק הרב הצבאי במטרה להכפיף את הרבצ"ר למועצת הרבנות הראשית, אך ב"ה (נכון לעכשיו) הצעת החוק הזו לא קודמה. כך, שגם בהיבט הזה, הרבנות הצבאית ממש לא צריכה להיוועץ הרבנות הראשית.
וכעת לכמה שאלות: מה מצא לנכון הרב הראשי בר לשלוח את מכתבו בעניין לרב בן מאיר, שתפקידו האחרון כרב צבאי היה במלחמת יום הכיפורים, לפני שנות דור? וחשוב יותר, אם היה לו לרב קלמן בר מה לומר, האם לא נכון וראוי היה לו היה מזמן אליו את הרב הצבאי הראשי ואת ראש מדור הלכה (לא היום, אז, מייד עם הפסק שהוציאו, לפני כשנתיים) ללימוד משותף וליבון הסוגיה? (היות שבמכתבו לא הזכיר פגישה שכזו, אני רשאי להבין שלא התקיימה).
ועוד: מה מצא לנכון הרב קלמן בר להביא את מכתבו לרב בן מאיר לפרסום ברבים דרך לשכת דובר הרבנות הראשית? אין לי אלא להסיק כי יש גם מטרה נסתרת. אולי 'לבוא חשבון' עם ראשי הרבצ"ר על שהעזו שלא להיוועץ ברב קלמן בר ובחבריו, אולי חשבו שכך ישנמכו אותם? מקווה שלא אחטוף בגין זה מה שמגיע למי שחושד בכשרים.
קראתי בעיון את מכתבו של הרב קלמן בר, ראיתי את האסמכתאות שהביא. לא ראיתי שום התייחסות שלו למאמר מקיף שפרסמו הרב סא"ל אודי שורץ, ראש מדור הלכה בצה"ל, וסרן הרב דודי גרינפלד ב'אסיא' (כתב עת הנחשב כחשוב ביותר בענייני פיקוח נפש והגדרותיו) כבר לפני שנתיים, מאמר הלכתי מרתק בן יותר מ-20 עמודים, ובו התייחסות מפורטת גם לכל הדברים שמעלה הרב קלמן בר במכתבו.
המאמר ב'אסיא' מסתיים במשפטים הבאים: "הרי לנו, שבעניין פיקוח נפש התירו חכמים היתרים גורפים בכדי למנוע נזק בזמן מן הזמנים לאדם אחד, ובכדי שלא יסתפקו בדבר ויבואו להחמיר שלא כדת ולסכן חיים – קבעו חכמים הגדרות קבועות וחד משמעיות. חוסר היכולת לדייק בצורך של כל אחד ואחד אינו סיבה להחמיר ולאסור על כולם, אלא אדרבה סיבה להקל, בכדי למנוע סכנה ממי שזקוק לכך באמת, קל וחומר כשיש לכך השפעה על ביטחון המדינה בכללה.
בד בבד, לא פעם ולא פעמיים הפסיקה משתנה מאדם לחברו, ובמצבים אלה נכון יותר להורות על בחינת כל מקרה לגופו. אחד הלקחים המרכזיים מן הדיון ההלכתי כולו הוא, שבשבתות הבאות – וככל שנדרש לכך – תידרש בחינה פרטנית ומדוקדקת יותר של המקרים השונים, בסיוע הרבנים הצבאיים בשטח, אשר כל אחד מהם בקי ומכיר את המצב ביחידתו. הכללים והעקרונות שאותם פירטנו – איתנים ומבוססים, ואת יישומם הלכה למעשה בשטח אנו נוסיף ונבחן באופן פרטני וממוקד כל העת, בתיאום מלא עם רבני היחידות בקבע ובמילואים".
ואכן, בחלוף תקופה, עוד תוך כדי לחימה, הורתה הרבנות הצבאית שאין להמשיך בהיתרים אלה. המציאות בשטח השתנתה, וכך ההלכה התאימה עצמה למציאות.
כפי שאפשר להניח, גם בקרב רבנים צבאיים בסדיר, בקבע ובמילואים, מכתבו של הרב הראשי לישראל הרב קלמן בר לא נתקבל באדישות. בחלק האחד – רבנים צבאיים מהמגזר החרד"לי בעיקר, שהרבצ"ר תא"ל הרב קרים 'לא בא להם בטוב' (באחרונה גם טוענים שאינו פעיל מספיק לבלום את שילוב הלוחמות בצבא), וכך טענות להם כרימון גם כלפי חלק מהמקורבים אליו (בעיקר אלה שחטאם הוא שהם 'גושניקים' – למדו בגוש עציון…), והחבר'ה האלה מן הסתם מחאו כפיים נוכח המכתב הזה, ולך תדע אם מישהו מהם לא היה זה שלחש באוזנו של הרב בר לכתוב ולשלוח את המכתב. בצד השני, רבנים צבאיים מהשטח הסומכים ידיהם על החלטת הרבצ"ר.
נוכח הרחש-בחש בקרב הרבנים הצבאיים, הוציא הרבצ"ר עצמו, תא"ל הרב קרים, איגרת בזו הלשון: "סגלי הרבנות הצבאית היקרים, לאורך הערב הופנו אליי שאלות רבות בנוגע למכתבו של כבוד הרב הראשי לישראל הרב קלמן בר שליט"א, בעניין חילול שבת משיקולים מורליים במלחמה. לדעתנו, יש הרבה מה לדון ולהעמיק בנושא החשוב שנידון במכתב.
בעניין העקרוני שעליו מצביע הרב הראשי, של היוועצות בדעותיהם של גדולי תורה ופוסקים מובהקים מכל קצות הקשת התורנית – את זאת כידוע לכם עשינו תמיד, ובעז"ה כך נמשיך ונעשה. כך ראוי וכך נכון! היות שלא ידענו מראש על פרסומו של המכתב, לא יכולנו להגיב עליו, ועל כן נדון בו כדרכה של תורה בפני כבוד הרב הראשי לישראל, במסגרת המתאימה לכך.
בימים אלה של בין המצרים, נברך ונתפלל שיהפכו הימים לששון ולשמחה ולמועדים טובים, 'והאמת והשלום אהבו'. שבת שלום לכם ולבני ביתכם! תא"ל הרב איל קרים, הרב הראשי לצה"ל".
יש לי הרגשה, שניתן (וראוי) היה לחסוך את כל אי הנעימות הזו. בטח כשמדובר ברבנים הנושאים תפקידים חשובים.
וזה מזכיר לי. לפני הרבה שנים, בתפקידי הציבורי אז בעיריית פ"ת, נקלענו למשימה של הבאת רב ראשי לעיר, אחרי פטירתו של הרב ברוך שמעון סלומון זצ"ל. ליישורת האחרונה הגיע, בין השאר, רב מוכר, ראש ישיבה מהנחשבות שיש בציונות הדתית, עם רקורד מרשים גם בשירותו הצבאי כלוחם ואח"כ בצמרת הרבצ"ר, ואת מועמדותו כרב אשכנזי הבאנו בפני מי שהיה אז 'המוציא ומביא' הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אלא, שהמועמדות נפלה באחת, כאשר אחד השמשים שם לחש על אוזנו של הרב, כאילו המועמד, בתפקידו הצבאי, בעת מלחמה, נסע בשבת בג'יפ שלא לצורך מבצעי. הבנתם? רב, ראש ישיבה, יסע במלחמה בשבת סתם כי 'בא לו'. זה היה הראש של אחד השמשים/עוזרים שם, שאני לא בטוח שחצה בחייו את שערי הבקו"ם. וזה היה מספיק לרב עובדיה יוסף זצ"ל כדי לטרפד לנו את הבחירה. שבת, שלום?
3.
כ-1,300 תלמידי מכינות וישיבות (עפ"י ספירת המארגנים) משלושים מוסדות של הציונות הדתית, המועמדים לגיוס לצה"ל השתתפו ביום ראשון בכנס חירום של ארגון חותם ומטה "עז בנמ"ר" נגד השירות המשותף והעירוב בין המינים בצה"ל. המסר המרכזי היה: "אנו במאבק היסטורי על דמותו של צה"ל. אנחנו ננהיג את המדינה, אנחנו ננהיג את צה"ל". ה'קטע' הוא שחלק מהרבנים שדיברו שם באמת משוכנעים שזה מה שרוב העם, אם לא כולו, רוצה. שהם- הרבנים החרד"ליים ינהיגו את המדינה. 'נגד השירות המשותף'-בהבנה שלי, שבצבא יהיו רק גברים (או רק נשים…), לא יחד – אפילו לא ביחידות נפרדות. נסתפק בשני ציטוטים חלקיים מהדברים שנאמרו שם. הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת אלון מורה אמר: "אנחנו ננהיג את המדינה, אנחנו ננהיג את צה"ל. לשם אנחנו חותרים ולשם אנחנו נגיע לטובת עם ישראל כולו". הרב דוד פנדל, ראש ישיבת שדרות: "אנחנו במאבק היסטורי על דמותו של צה"ל. אנחנו לא מחפשים פתרונות בשביל הציבור הדתי לאומי, אלא בשביל עם ישראל כולו. הצבא הוא מקום קדוש. שירות עם בנות הוא לא מסוכן, הוא אסור". ובעיניים שלי: אני בטוח שהכוונות שלכם, רבנים יקרים, טובות. המניעים- פטריוטים לעם ולמדינה. אבל, אתם חיים כנראה בעולם אוטופי, רחוקים מהבנת המציאות, ולהבנתי גורמים יותר נזק לצבא ולאחווה בעם, מאשר להיפך.
