אלמקייס עוזיאל (טוען רבני, מגשר ובורר על פי ההלכה)הרב עוזיאל אלמקייס
פרשת ואתחנן נפתחת בתיאור תחנוניו של משה רבנו לקב"ה שיזכה אותו להיכנס לארץ ישראל: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר… אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה…" (דברים ג', כג-כה).
חז"ל מדגישים כי הלשון "ואתחנן" מלמדת שמשה ביקש מתנת חינם. למרות זכויותיו הרבות כמנהיג האומה, הוא לא נשען עליהן אלא פנה אל ה' בדרישה לחסד ורחמים פשוטים, שהרי שערי דמעה אינם ננעלים.
רבי חיים בן עטר זצוק"ל שואל: מדוע כתוב "בעת ההיא"? ומסביר כי משה זיהה שעת רצון ייחודית בשמיים. כאשר אדם מתפלל מתוך הכנעה מוחלטת ובאופן של "תחנונים" – כעני המבקש בפתח ולא כמי שמגיע לו בזכות – הוא מסוגל לפתוח גם את השערים הנעולים ביותר. משה רבנו התפלל 515 תפילות (כמניין "ואתחנן"), והקב"ה אמר לו "רב לך" רק משום שאילו היה משה מתפלל תפילה אחת נוספת, היה הדבר מחייב את שינוי גזירת שמיים, מכאן למדו חכמינו שאין תפילה השבה ריקם, וכל תפילה פועלת בשמיים.
הגאון רבי רפאל אנקאווא זצ"ל הסביר כי משה רבנו רצה להיכנס לארץ לא לשם הנאת עצמו, אלא כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ. לכן, תפילתו הייתה טהורה לחלוטין. כשאדם מתפלל עבור מטרה רוחנית להרבות כבוד שמיים, תפילתו מתקבלת כקורבן תמים לפני ה'.
כוחה של תפילת תחנונים התגלמה בדמותו של רבנו ישראל אבוחצירא, "הבבא סאלי" זצ"ל. מעשה שהיה באזור תאפילאלת שבמרוקו, בשנה שבה עצרו השמיים והממלכה המרוקאית כולה סבלה מבצורת קשה שאיימה על חיי התושבים, המוסלמים המקומיים. השלטונות ידעו את כוחם של חכמי היהודים ופנו אל הבבא סאלי בבקשה שיעתיר למטר.
הבבא סאלי אסף את קהילתו לבית הכנסת. הוא סירב להסתמך על קדושתו או על ייחוסו המשפחתי המפואר, ובמקום זאת, הוא נהג בדיוק על פי יסוד ה"ואתחנן" – בשפלות רוח מוחלטת. הוא עטף את עצמו בשק, פתח את היכל ספרי התורה, ופרץ בבכי תמרורים כעני המבקש מתנת חינם, ופנה בתחינה לקב"ה ואמר: "ריבונו של עולם, אל תעשה למעננו, עשה למען שמך הגדול, תן גשם לעולם כי בריותיך בצער".
עוד לפני שסיים את תפילת העמידה והתחנונים, השמיים התקדרו בעבים, וגשם שוטף ומבורך החל לרדת על האזור כולו. הנס הגדול עורר קידוש שם שמיים עצום, והמחיש לכל כיצד תפילה הנובעת מלב נשבר ומתוך תחנוני חינם בוקעת רקיעים.
אנו למדים יסוד נצחי: לעולם אל יתייאש אדם מן הרחמים, גם כאשר המצב נראה גזור וחתום. הגישה לקב"ה בשפלות רוח, בתמימות ובביטחון מלא – היא המפתח לפתיחת שערי שמיים.
