עישון ורפואה מונעת

שמירת הנפש היא שם כולל לכמה פסוקים: "רק השמר לך ושמר נפשך מאד…" (דברים ד, ט), "ונשמרתם מאד לנפשתיכם …" (שם ד, טו), "השמרו לכם פן תשכחו את ברית ד' א-לקיכם…" (שם ד, כג). חז"ל והפוסקים למדו מפסוקים אלו חיוב לשמירת הגוף מסכנה.

אגב עיסוקו של הרמב"ם בחובה לבנות מעקה, הוא מדגיש חובה הלכתית כללית של זהירות מפני סכנה: "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר 'השמר לך ושמור נפשך'" (רוצח ושמירת הנפש פי"א ה"ד).

במקום אחר מדגיש הרמב"ם גם את הערך מוסרי-רוחני שבשמירת הבריאות: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים" (דעות פ"ד ה"א).

ההבנה שעישון סיגריות מזיק ביותר לבריאות, השפיעה על ההתייחסות ההלכתית לעישון. מידע חלקי שהיה בזמנו בידי החפץ חיים, על השפעותיו המזיקות של העישון, הספיק לו כדי לקבוע שעישון סיגריות מזיק ל"חלושי כוח". החפץ חיים התריע בפני אותם אנשים, שאל להם להתחיל בעישון סיגריות, שכן העישון ממכר וקשה להיגמל ממנו (קונטרס ליקוטי-אמרים, י"ג).

בשנת תשכ"ד, לפני שהיה מידע מקיף וחד על הנזק הרפואי שבעישון, כתב הרב משה הרב פיינשטיין זצ"ל: "מכיון שדשו בה רבים, וכבר איתא בגמרא בכהאי גוונא, 'שומר פתאים ה'", והוסיף: "בפרט שכמה גדולי תורה מדורות שעברו ובדורנו מעשנים" (אגרות משה ח"ב מ"ט).

יחד עם זאת, הוסיף הרב פיינשטיין וכתב: "אבל ודאי ראוי לכל איש, ובפרט לבני תורה שלא לעשן, מאחר שהוא חשש סכנתא, ואין בזה שום תועלת וגם הנאה לאלה שלא הורגלו בזה, וממילא ודאי אין להתרגל בזה, וגם בלא ענין חשש הסכנה בזה, יש לאסור להתרגל בזה, דהא ודאי אין להמשיך עצמו לריבוי תאוות והנאות" (אגרות משה חו"מ ח"ב, ע"ו).

לעומתו, הרב אליעזר וולדינברג טען ש"שומר פתאים ד'" נאמר רק כאשר "המציאות לא הראתה על היפוכו של דבר, ואדרבא ראו שרבים וכן שלמים עברו ולא ניזוקו". אבל בעניין העישון, הלא, "לאור המחקרים המדעיים והרפואיים השונים, נתגלו בממדים מבהילים הזיקי הגוף המרובים והמסוכנים אשר העישון גורם בכנפיו". לשיטתו, כאשר עינינו רואות שרבים מהמעשנים אכן ניזוקים, לא נאמר על כך "שומר פתאים ד'".

הרב משה פיינשטיין נשאל בשנת תשל"ג על בחורי ישיבה שהשתמשו בסמים 'קלים', ובתשובתו שלל את עצם ההתמכרות ויצירת התלות בסמים (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' ל"ה): "הנה בדבר אשר התחילו איזה בחורים מהישיבה לעשן חשיש (מעראוואנא), פשוט שהוא דבר אסור מכמה עיקרי דינים שבתורה. חדא, שהוא מקלקל ומכלה את הגוף… ועוד, שהוא גורם תאוה גדולה אשר הוא יותר מתאוות אכילה וכדומה הצריכים להאדם לחיותו, ויש שלא יוכלו לצמצם ולהעביר תאוותם, והוא איסור החמור שנאמר בבן סורר ומורה על תאווה היותר גדולה שיש לו לאכילה אף שהוא לאכילת כשרות, וכ"ש שאסור להביא עצמו לתאווה גדולה עוד יותר ולדבר שליכא שום צורך להאדם בזה שהוא אסור. ואף שלמלקות נימא שאין עונשין מן הדין, מכל מקום לאיסורא ודאי עובר על לאו זה. ואיכא גם הטעם דאיכא בבן סורר ומורה, שסופו שילסטם את הבריות".

הרב שלמה זלמן אויערבאך כתב: "ודאי יש איסור מצד הדין לקחת סמים כו', דלקיחת סמים כמו שעושים ברחוב ודאי מזיק את גופו, ואסור משום חבלת גופו דאיסור גמור הוא כו'. הא דאסור בכל העולם והנתפס בזה נידון כעבריין הוא ודאי משום שדעת כל הרופאים דהוא דבר שמזיקו, ואסור" (מעדני שלמה עמ' קמ"ח).