תלמידי חכמים בראש המחנה – גם בפוליטיקה

ככל שמערכת הבחירות תתקרב, כך ידרשו מנהיגי ציבור להביע את דעתם על נושאים עקרוניים הקשורים לבחירות וגם על דברים פרקטיים יותר. בכלל זה, גם רבנים מנהיגי ציבור. כבעבר, הדבר יעורר מן הסתם את הדיון האם נכון שגם רבנים יביעו עמדה פוליטית מפורשת, או נכון יותר שיסתפקו באמירות כלליות ועקרוניות.

קרוב לוודאי שהמתנגדים יטענו שרבנים צריכים להישאר ברמת ההצהרות העקרוניות האידאולוגיות ולא לרדת לרמה הפרקטית, וינמקו את דעתם בכך שהעולם הפוליטי הוא עולם מקוטב, רווי יצרים נמוכים ולא נכון שרבנים ייכנסו אליו ו"יתלכלכו", כי בכך הם פוגעים בערך הנעלה והנקי של התורה.

מנגד, הפוליטיקה במדינת ישראל היא אחד מהתחומים הציבוריים הגורליים והקיומיים ביותר. היא המערכת הציבורית-הייצוגית של מדינת ישראל ושל עם ישראל. במערכת זו מתקבלות החלטות גורליות, של חיים ומוות, על עתידו של עם ישראל בארצו, על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ועל ערכיה, על הבטחת ביטחונה ועצמאותה הביטחונית והכלכלית, על סדרי העדיפויות בחלוקת משאבי המדינה, על החוסן החברתי שלה ועוד.

האם כל אלה צריכים להתנהל רק על ידי אנשים שמתמחים בעולם הביצועי ובעולם המשא ומתן, ללא עכבות, והתברכו בכריזמה תקשורתית?! האם לא נכון שבהחלטות הגורליות הללו יהיו שותפים אנשים בעלי הבנה עמוקה, ערכית, ומשנה סדורה בסוגיות היסוד של הקיום הלאומי של מדינת ישראל: מהו עם ישראל, מהי זהותו הייחודית, ומה ערכה של מדינת ישראל? ובמיוחד, לקראת בחירות גורליות כל כך, שאנו ניצבים בפתחן.

אמנם, במדינה דמוקרטית ההחלטות מתקבלות, באופן מעשי, בדרך של רוב ופשרות בין מפלגות ותפיסות עולם שונות, וטוב שכך. לעיתים, כדי להשיג רוב בנושאים החשובים מאוד לתפיסת עולמה של מפלגה מסוימת, עליה לרקוח "דילים" של "תן וקח" עם מפלגות אחרות בנושאים החשובים לתפיסת עולמן.

כלומר, בתרגום של הערך הגדול של ניהול המערכת הציבורית של מדינת ישראל ועם ישראל לפרקטיקה, יש צורך בהתנהלות בדרכים שנראות על פניהן כסוג של תחבולות, ולעיתים יש להתמודד בהן בעורמה. וכן, יש סבירות גבוהה שמהלכים כאלה ואחרים לא יהיו מקובלים על בעלי הדעות המנוגדות, ובהתנגדותם לעיתים אף יתקפו את מוביליהם לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ואף יובילו נגדם קמפיין תקשורתי פוגעני. כי זה דרכו של עולם במעבר שבין אידיאל לעולם המעשה ובין רעיון להתממשותו בחיים. האם זה אמור להפתיענו?! האם מפני שכך הדברים מתיישמים, זה מוריד מערכיותם ומגורליותם?!

"המינות הפקירה את המשפט" ("ישראל ותחייתו", ג', ב'). הנצרות ביקשה להפריד בין העולם האידיאלי, "הנקי", לבין העיסוק במשפט, בעולם הירוד של הקלקול והפשע. לכן, אצלם אנשי הדת אינם אמורים לעסוק בשפיטה, כדי שלא ירדו ממעלתם אל עולמם של הנידונים.

לעומתם, להבדיל, המודל שלנו הוא משה רבנו, שיושב לשפוט את העם הבא אליו ו"לדרוש אלוקים" (שמות י"ח, ט"ו). משום שגם ענייני המשפט, הנמוכים ביותר שבעולם, הם "דרישת אלוקים", משום שהם יישומם של הערכים הנעלים בתוך העולם הירוד ביותר. ולא רק שאין בכך פחיתות כבוד, אלא יש בכך גם "קידוש השם" גדול.

ללא ספק, הייתה גם כלפי משה רבנו ביקורת מצד אלה שלא היו מרוצים מפסיקותיו. ואכן, משה רבנו נאלץ להתמודד עם סוגיות מנהיגות ועם משברים קשים. מורשתו לדורות לא הייתה להימנע מכך כדי לא ליפול למשברים, אלא שיש בכך שליחות, למרות המשברים.

כאשר יעקב אבינו מגיע לפאתי שכם, הוא אינו מסתפק בקריאה בשם ד', אלא יורד לעולם הפרקטיקה הציבורית: "אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ור' יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם" (שבת ל"ג, ב').

הרב קוק זצ"ל ביאר שבכך ביקש לתקן מלכתחילה את ההאשמה של ירבעם, משכם, שאיש של תורה וקדושה אינו מתאים לעסוק בפרקטיקה של ההנהגה הציבורית: "הוא מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה וחכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות, ובא יעקב איש יושב אהלים ונתן סימן שהוא מתקן גם מטבע, שווקים ומרחצאות" (איגרת תשמ"ג).

יעקב גם נדרש, בעת הצורך, להתנהג בעורמה עם לבן: "אחיו אני ברמאות וכו'", ככתוב (שמו"ב כ"ב, כ"ז): "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל" (ב"ב קכג א). האדמו"ר הזקן דרש: "יעקב הוא בחינת יו"ד -עק"ב" (תורה אור ויצא עמ' כ"א). החיבור שבין השמיימיות לפרקטיקה הנמוכה ביותר, שהיא העקב המחככת בקרקע.

בפרשתנו מצווה משה רבנו להעמיד את יהושע בן נון כמנהיג של עם ישראל: "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים ג, כח).

ציווי זה מקפל בתוכו את יסודות הנהגה: "וצו את יהושע – על הטרחות ועל המשאות ועל המריבות" (רש"י שם), ועל כך "וחזקהו ואמצהו", כלומר, הכן אותו לכך שלצד האידיאל הערכי של ההנהגת עם ישראל. הצד הפרקטי שלו מצריך התמודדות עם טרחנים מאתגרים, ועם המתנגדים שמעוררים מריבות ומדנים. משמיצים את המנהיג ומטילים בו רפש.

וכן למד אותו שאין מנהיגות בשלט רחוק: "כי הוא יעבור – אם יעבור לפניהם ינחלו ואם לאו לא ינחלו. וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב "ויכו מהם אנשי העי וגו'" וכיון שנפל על פניו אמר לו "קום לך". "קם לך" כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה למה זה אתה נופל על פניך?! לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר עוברין ואם לאו אין עוברין?!" (רש"י שם). כמנהיג עליך להיות בשטח ולעמוד בקדמת מלאכת המלחמה והעשייה הציבורית לפרטי פרטיה. עליך לתת דעתך גם לפרקטיקה של ההתנהלות, ולא רק לרעיונות הגדולים האידיאליים.

אמנם נכון שלא כל תלמיד חכם מתאים לעסוק בתחום זה, מאידך, ראוי מאוד שתלמידי חכמים, שיש להם משנה סדורה בעולם הערכי הגורלי של מדינת ישראל ועם ישראל, ושיש להם גם יכולת מעשית וידע להיכנס לפרטי הפרטים של הפרקטיקה הציבורית פוליטית – יעשו זאת. הם אינם נופלים בכך מאנשים שבאו מעולמות אחרים. ואם המתנגדים לדרכם יטילו בהם רפש, יהיה זה לכבודם ולא לגנותם, לכבודה של תורה ולא לגנותה.

מורנו ורבנו הרב דרוקמן זצ"ל היה גדול בתורה וברוח, וגם בעל הבנה מדויקת בפרקטיקה הציבורית ובפוליטיקה. רבות נועצנו בו, ורבים קיבלו את דעתו, ובשעה גורלית זו הוא חסר כל כך.

לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל