שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: במוצב צבאי מרוחק ישנו ספר תורה אחד בלבד, והחיילים מצאו שחסרה בו מילה. האם ניתן בשעת הדחק, וכאשר אין ספר תורה אחר, להשתמש בספר למרות שהוא פסול? ומה דין חיילים שלא ידעו שהספר פסול, וכבר קראו בתורה – האם עליהם לקרוא בתורה פעם נוספת?
תשובה: ברוב עדות ישראל נהגו, שכאשר מגביהים את ספר התורה אומרים הקהל את הפסוק מפרשת השבוע, פרשת ואתחנן: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". את התורה הזאת, כפי שהיא, קיבלנו מאת ה' תמימה וחתומה, ועל כן גם ספר תורה מוכרח להיות שלם ומושלם.
בגמרא במסכת בבא בתרא (דף ט"ו) מפורש שלא ניתן להחסיר מספר התורה אפילו אות אחת, וכך נפסקה ההלכה בפשטות ברמב"ם ובשולחן ערוך, שאפילו טעות באות אחת פוסלת את הספר כולו. כך כתב הרמב"ם (ספר תורה, ז' י"א): "אבל אם כתב המלא חסר או החסר מלא, או שכתב מלה שהיא קרי וכתב כקריאתה… הרי זה פסול, ואין בו קדושת ספר תורה כלל אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בה התינוקות".
למרות פסיקה נחרצת זו, הרמב"ם עצמו כתב בתשובותיו (שו"ת הרמב"ם, רצ"ד) שניתן לברך את ברכות התורה גם על קריאה בספר פסול. הרמב"ם מסביר באריכות רבה שבניגוד למצוות אחרות כמו סוכה ולולב, שבהן ה"חפצא" שבו מקיימים את המצווה הוא העיקר, ולכן אם הוא פסול – אי אפשר לברך; הרי שבספר תורה הברכה איננה על הספר, אלא על הקריאה. לפיכך, גם מי שקרא מספר פסול – נחשב כקורא בתורה, והוא יכול לברך. לדעת הרמב"ם, ברכה כזאת איננה שונה מברכות התורה שאנו מברכים מדי בוקר: הברכה היא על לימוד התורה, ולאו דווקא על הספר עצמו.
אמנם, הרמב"ם מוסיף ומצטט את פסיקתם של "רוב חכמי המזרח", שקבעו שברכה על ספר תורה פסול היא ברכה לבטלה, אבל כאמור, דעתו שלו – שונה, והוא סבור שאפשר לברך; והוא אף מדגיש שרבותיו שקדמו לו, ובראשם הרי"ף ורבי יוסף אבן מיגאש, נהגו הלכה למעשה לקרוא בתורה בברכה מספר תורה פסול כאשר לא היה ספר כשר.
בניגוד לדעתו הנחרצת של הרמב"ם, המתבססת על מנהגם של קדמוני הראשונים, פסקו רוב הראשונים שלא ניתן לברך על ספר תורה פסול. בעקבותיהם הכריע גם השולחן ערוך (אורח חיים, קמ"ג ג'): "אפילו בכפרים, שאין נמצא להם ספר תורה כשר, אין מברכין עליו". כלומר, לדעת השולחן ערוך אפילו בשעת הדחק וכאשר אין ברירה אחרת, לא ניתן לקרוא בתורה מספר פסול.
לעומת השולחן ערוך, הרמ"א שם (סעיף ד') מצטט את המחלוקת: "ובשעת הדחק, שאין לצבור רק ספר תורה פסול ואין שם מי שיכול לתקנו – יש אומרים דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו, ויש פוסלין". אמנם, הלכה למעשה כתב המשנה ברורה שם שהאחרונים הכריעו להחמיר, כדעת השולחן ערוך, שאין לברך על ספר תורה פסול.
הרמ"א בכל זאת מקל יותר במקרה אחד, והוא: כאשר ישנו בתוך אותו הספר לפחות חומש אחד שאין בו טעות. במצב כזה, לדעת הרמ"א ניתן לקרוא בתורה באותו חומש, אף שידוע שיש טעויות בחומשים האחרים. המשנה ברורה ב"ביאור הלכה" שם מציין שגם פסיקה זו שנויה במחלוקת, אך לדעתו המקל כדעת הרמ"א – אין מוחים בידו.
הלכה למעשה, כאשר הספר פסול קשה לדעת בוודאות שיש בו חומש שלם תקין. לפיכך, במצבים כאלה אין לקרוא בתורה בברכה, ואולם כתבו האחרונים (משנה ברורה, כף החיים ועוד) שראוי במצבים כאלה ששליח הציבור יקרא את הפרשה וההפטרה בקול רם בפני הציבור, אך בלי ברכות. קריאה זו יכולה להיות מחומש, וניתן גם להוציא את הספר הפסול ולקרוא בו, אך כאמור בלי ברכות.
אם החיילים קראו בתורה כרגיל ולא ידעו שספר התורה פסול, או אפילו אם ידעו שהוא פסול, אלא שהוציאוהו בלא שימת לב וקראו בו, ונזכרו רק לאחר שהשלימו את קריאתם, המנהג למעשה להקל שאין צריך לחזור על הקריאה מחדש. כך סיכם זאת המשנה ברורה (שם, ס"ק י"ג): "אך אם נמצא הטעות אחר שכבר קראו הסדרא, פסק הר"ר יעקב בי רב, דלענין דיעבד סומכין על דעת קצת פוסקים הנ"ל [=דעת הרמב"ם] שמכשירין לקרות בה, ועלתה להם הקריאה ואין צריך להוציא ספר תורה אחר; והסכימו עמו האחרונים בזה".
אמנם כתבו הפוסקים האחרונים (ראו פסקי תשובות שם, אות י'), שאם מדובר על פרשת "זכור" או פרשת "פרה", שחיובן מן התורה, ונזכרו במהלך השבת שקראו בספר תורה פסול, ראוי לחזור ולהוציא ספר תורה כשר ולקרוא בו פעם נוספת. אך אם אין בנמצא ספר תורה כשר, וכבר קראו בשוגג מן הספר הפסול – בוודאי יצאו ידי חובתם.
שאלה מצויה אחרת היא כיצד יש לנהוג אם נמצאה טעות בספר התורה בעיצומה של הקריאה, ועל כך נרחיב בעזרת ה' בשבוע הבא.
