אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)בשנים האחרונות הפך המושג חוסן (Resilience)לאחד ממושגי היסוד בעולם הניהול, הביטחון והמדיניות הציבורית. חוסן אינו רק היכולת לשרוד משבר. הוא היכולת להסתגל למציאות משתנה, ללמוד ממנה, להשתקם ולהמשיך ליצור ערך גם בתנאי אי-ודאות. אך ישנו ממד נוסף, חשוב לא פחות, והוא היכולת לשמור על שיקול הדעת דווקא לאחר ההצלחה.
פרשת עקב מתארת למעשה תהליך של בניית חוסן לאומי. 40 שנות המדבר לא היו רק מסע גיאוגרפי ופיזי, אלא מסע של עיצוב אופי העם. משה מסביר זאת במילים: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ… לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ". במבט עכשווי, הקושי אינו מוצג כתכלית אלא כתהליך של למידה על מנת להיטיב. ההתמודדות עם מחסור, אי-ודאות ואתגרים בונה משמעת, אחריות, יכולת הסתגלות, שיתוף פעולה וענווה, כאשר אלה מהווים את אבני היסוד של חוסן אישי ולאומי.
אלא שמשה אינו עוצר שם. דווקא ערב הכניסה לארץ, כאשר הקושי עתיד להתחלף בשפע, הוא מזהיר באומרו "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח", ובהמשך "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". אפשר לקרוא את הדברים גם כאזהרה כפולה – האחת מהשכחה של העבר, והשנייה מפני אחת ההטיות האנושיות המוכרות ביותר, שהיא הנטייה לייחס את ההצלחה לעצמנו בלבד.
הצלחה עלולה להצמיח ביטחון עצמי מופרז, להפוך ליהירות ואף להיבריס, תחושה המטשטשת את מגבלות הכוח, מחלישה את ההקשבה, מצמצמת את הלמידה ופוגעת בשיקול הדעת, ומכאן המדרון עלול להיות חלקלק.
גם בעולם ניהול הסיכונים, מוכרת התופעה. כאשר ארגון, מנהיג או מדינה משתכנעים שהצלחות העבר מבטיחות גם את העתיד, הם עלולים להמעיט בערכה של ביקורת מקצועית, להתעלם מאזהרות ולחדול מלבחון את עצמם. זהו עלול להביא למצב של "עיוורון", התעלמות והתכחשות למציאות.
ישראל של היום רשאית להתגאות בהישגיה הביטחוניים, המדעיים, הטכנולוגיים והכלכליים. אולם, עוצמה היא גם מבחן לאחריות. ככל שכוחה של מדינה גדל, כך גדלה גם אחריותם של מנהיגיה לשמור על צניעות, על שיקול דעת, להקשיב לקולות מקצועיים ולביקורת עניינית, על נכונות ללמוד ועל בחינה עצמית מתמדת.
גם הפטרת השבוע, השנייה מבין שבע הפטרות הנחמה (ישעיהו מט, יד–נא, ג), משלימה את המסר הזה. הנביא מבשר לירושלים כי לאחר החורבן ישובו בניה לבנותה מחדש, ואילו מחריביה יסתלקו ממנה באומרו "מִהֲרוּ בָנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ". לצד משמעותו המקורית של הפסוק, אפשר למצוא בו גם אזהרה לכך שלעיתים, תהליכי שחיקה מסוכנים ביותר מתחילים דווקא מבפנים.
עוצמה מעניקה ביטחון, אך רק ענווה ואחריות מאפשרות לשמר אותה לאורך זמן.
