איזקסון מירון ח. (סופר ומשורר)המשפט השירי הנהדר של אמיר גלבוע: "פתאום קם אדם בבקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת", מחובר מאוד למסורת שלנו.
במקומות רבים בתורה הדיבור האישי והדיבור הלאומי נשמעים יחד. הדבר בולט בפרשת "ניצבים" שפסוקים רבים בה יכולים להיקרא כפונים לפרט ולכלל באותה עת. ההזדהות בין איש ישראל לבין עם ישראל היא יסוד חיוני ומכונן מאז ומעולם.
אולם דומני שיש כאן היבט נוסף. כל אחד מעִמנו "חש" כעם שלם: יש ברבים מעִמנו הדהודים של דעות ועמדות אחרות. אנו חשים לא פעם קרובים לזה ורחוקים מזה, ולאחר זמן מה הרגש משתנה לכיוון אחר. השיקולים שלנו פעמים רבות הם לאומיים לא פחות מאשר אישיים. תשובת המשורר חיים גורי ז"ל עת נשאל לשלומו היתה: "שלומי כשלום עמי".
גם בכיוון ההפוך ישנו מהלך מפתיע למדי: העם (בעיקר בחלקו היושב בציון) מזכיר לא פעם ישות של אדם פרטי. מצבי הרוח הלאומיים מתאימים יותר לאיש ולאישה מאשר לציבור. הנטייה לתחושות קיצוניות בין שמחה לייאוש. השימוש הציבורי והכללי במילים ובמושגים השייכים יותר לחיים אישיים. למשל: "זה לא הזמן לפנות אל הציבור". או: "העם מותש. חייבים להניח לו לזמן מה".
בהקשר זה יש לענ"ד גם להרחיב את המונח "אתם ניצבים היום כלכם …". כל אחד ואחת מכם ניצב וניצבת בפני עצמם, וממילא הציבור כולו הוא צירוף של כולכם. אולם כבר בהתייצבות האישית של כל אחד משהו מהישות הלאומית הכוללת מתייצב! ואף כשהעם כולו מתייצב בכל זאת ישנו עדיין מעמד של איש ישראל כשלעצמו. העם נספר על גריו, חוטבי העצים, שואבי המים, הנשים, הילדים וכו'. ובאותה עת כל גר וכל ילד הוא מעין עָם ישראל בקרבו.
מילת ההתייצבות מובילה את הלוך הרוח הזה. מצד אחד כשאדם מתייצב למקום מסוים או למשימה מסוימת הוא מצוי שם בפעילות מלאה ובהתחייבות מלאה. מצד שני "ניצב" הוא גם מי שמסוגל להיות סטטיסט בלבד. מי שאינו פעיל ובוודאי אינו מוביל. אכן בעמידתנו לפני ה' אנו פעילים ודוממים בכל השלבים האלה כאחד. "מה אנו ומה חיינו". הרי אנו נתון זעיר ביותר בבריאה האדירה. אנו יוצאי דופן בהיותנו בעלי תודעה, ובשאיפה לעמוד לפני ה'. אִם אנו מתייצבים לקראת סיכוי זה ומשימה זאת אנו עשויים לחרוג מהעמדה הפסיבית והמופנמת. עִם זאת, ככל שהתייצבותנו מחויבת יותר, כך גם הבנתנו למגבלותינו הקיומיות. אנו ללא הרף אפוא גם פרט שהוא בודד וגם פרט שהוא כשלעצמו עם ובמקביל גם נתון כמעט סטטיסטי, אבל גם מי שאמור להתייצב בעוז נפשי ובענווה רבה עִם דרך האמונה והעשייה של מורשתנו.
