מרמורשטיין מוטי (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)אם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו שואבת מדינת ישראל את כוחותיה לעמוד במלחמות הבלתי פוסקות המתרגשות עליה, אל יסוד המעלה, המושבה השנייה בגליל העליון, סור, אל "המקום של ארנון", בית הקפה המשתרע בצילם המבורך של עצי פרי ועצי נוי המיתמרים לגובה, שם תפגוש בורד, שהסיפור שתספר לך ירעיד את כל נימי לבבך. "אז יגדך ליבך כי רגלך על מפתן בית חיינו תדרוך, ועינך תראה אוצר נשמתנו".
ורד היא דור חמישי למייסדי יסוד המעלה, האחים שלמה ושאול מזרחי, בניו של רבה הספרדי של צפת, ואב בית הדין שלה, הרב נחום מזרחי שהוא זה שעודד את מייסדי יסוד המעלה בשנת 1883 לעזוב את צפת ולהקים את המושבה.
אנחנו יושבים בקפה "המקום של ארנון", השוכן בליבו של "גן ארנון" שאיננו אלא חצר ביתה.
ורד הייתה בת 7 בתקופת מלחמת יום הכיפורים כשקיבלה את הבשורה המרה על נפילת אביה, סגן אלוף יואב וספי, מג"ד שריון, מגיבורי המלחמה שבלמו את הצבא הסורי ברמת הגולן, שהיה כפסע מעמק החולה ומביתו של יואב ואשתו שרה ביסוד המעלה.
על עלילות גבורתו ניתן ללמוד מעיטור העוז שהוענק לו: "ביום 7 באוקטובר 1973 עלה סא"ל יואב וספי ז"ל בראש פלוגת טנקים, במעלה גמלא, והשמיד כוח טנקים סוריים, ובכך חסם את דרך ירידת הסורים לכיוון הירדן ואבטח את דרך הפריצה להתקפת הנגד של כוחותינו. בפעולה זו נפגע הטנק שלו, והוא המשיך לפקד מטנק אחר.
למחרת, תוך כדי התקדמות, נתקל במערך נ"ט, חי"ר וטנקים של האויב, הסתער בראש הגדוד, השמיד את המערך הסורי, השתלט על ציר 'הנפט' – ובכך חסם תגבורת האויב על ציר זה. ב-9 באוק' 1973 הסתער סא"ל יואב וספי ז"ל, בראש 5 טנקים, על תל-עכשה. למרות ההפגזה הכבדה של האויב, כבש את התל וחסם את דרך הנסיגה של האויב. ב-16 באוק' נהרג בקרב ברמת הגולן.
בכל מעשיו גילה אומץ לב רב, קור רוח, כושר מנהיגות ותושייה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז. אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי".
בן 33 בנופלו. הבשורה הכתה בפעם הראשונה.
ורד היא היום חב"דניקית, ראשה עטוף היטב במטפחת, ואילו אביה, יואב, התחנך בבית הספר התיכון החקלאי בנהלל. אני שואל אותה על כך, והיא, שמסרבת להשתמש במילה 'חילוני', מאשרת שאכן לא גדלה על ברכי התורה, אבל הגיעה לכפר חב"ד במסגרת חגיגת בת מצווה ליתומי צה"ל ומשהו בתוכה נדלק. היא חיפשה את האמת ומצאה.
באוגוסט 1982 התגייס לצה"ל אחיה של ורד, הגדול ממנה בשנתיים, ארנון. כבן משפחה שכולה לא יכול היה להתגייס ליחידה קרבית ללא חתימת אמו, אך הוא, כמי שמורשת אביו הייתה שלובה בעורקיו לא יכול היה להשלים עם כך, לא נתן מנוח לאמו, והיא, שלא יכלה לעמוד בהפצרותיו, חתמה. הוא התנדב לצנחנים.
ביום כ"ה באייר תשמ"ג (8.5.1983), פעלה יחידתו בהרי השוף שבלבנון. כוח היחידה של ארנון נע בטור של נגמ"שים, שהתקדם לאזור הלחימה. ארנון עמד בצריח הפיקוד של אחד הנגמ"שים, כאשר היחידה נתקלה במחסום אבנים. נהג הנגמ"ש, שבו נסע ארנון, ניסה לעקוף את המחסום ותוך כדי כך התהפך. ארנון הספיק לתת פקודה "היכון להתהפכות", ובכך הציל את חיי חייליו. ארנון נהרג ושבעה חיילים נוספים נפצעו. בן19 היה בנופלו. הבשורה הכתה בפעם השנייה.
לורד לא היה ספק: היא קראה לבנה ארנון על שמו של אחיה. לקראת גיוסו, נדרשה כמובן חתימתה של ורד לאישור גיוסו ליחידה קרבית. כשאני מנסה להבין את פשר חתימתה, היא אינה מתייצבת מאחורי ההסבר המקובל שלא יכלה לעמוד בהפצרותיו. היא זוקפת את פניה, מביטה בי בעיניים יוקדות, ואומרת שהיא חתמה מתוך רצון שלה, מתוך גאווה על שבנה רוצה ללכת בדרכי סבו ובדרכי דודו.
הוא התגייס לחטיבת גבעתי. עם פרוץ המלחמה הוא התגייס למילואים אך התייצב ביחידתו המקורית, סיירת גבעתי. ביום ז' בכסלו תשפ"ד (20.11.2023) נפל בג'בליה שבעזה. בן 26 בנופלו. הבשורה הכתה בפעם השלישית.
שלושה דורות של לוחמים: אב, בן, ונכד. ומנקודת ראותה של ורד: אבא, אח, ובן. שלושתם טמונים בבית הקברות הצבאי בראש פינה.
ורד, וזה ממש אינו מובן מאליו, לא שקעה ביגונה. היא הפכה את אבלה לייעוד. בית הקפה שהקימה אינו בית קפה במובן הקלאסי של המילה. את הגן היא רואה כגן קהילתי. המקום שוקק אירועים ומופעים, חוגים, סדנאות, לימוד בחברותא, הרצאות ומפגשים חברתיים. ורד נטלה על עצמה שליחות של הבאת "נחמה, שלום, וטוב לעם ישראל". שבע שבתות דנחמתא שאנו בעיצומן הן הזמן המתאים להגשמת שליחותה.
