חינוך מבית אבוחצירא

העולם היהודי הזדעזע כולו לנכוח בשורת האיוב על הרצחו בדם קר של הרב הקדוש ר' אלעזר אבוחצירא זצ"ל לפני שבועות מספר. אי אפשר להכביר במלים על אודות המעשה הנורא, על נטילת חייו של אדם, יהודי, וקדוש כמו ר' אלעזר, שהושיע רבים בעצותיו ובהדרכותיו, במאור פנים ואהבת ישראל אמיתית וגדולה. ננסה בשורות אלה לאחוז בשיפולי גלימתו של הרב הקדוש, וללמוד קצת על סודה של משפחה מופלאה זו, שהצמיחה פרנסים רוחניים לעם ישראל במשך דורות, מלאים וגדושים בתורה וביראת שמיים, בעלי עין בדולח זכה לראות את עני עמם ולעמוד לימינם בכל עת.
בכדי לאתר את יסודות החינוך המופלא של משפחת אבוחצירא, מן הראוי לעמוד על סודו של אחד מאבות המשפחה, ר' יעקב אבוחצירא (ה"אביר יעקב"), שהיה המנהיג הגדול של יהדות מרוקו לפני למעלה ממאה שנים, ושביקש לעלות ארצה אך לא הסתייע הדבר בעדו.
ר' יעקב, סבו של ר' ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי, שהוא סבו של ר' אלעזר, חיבר כמה חיבורים מאלפים וחשובים על מגוון ענפי התורה. אחד מהם הוא ספרו "פתוחי חותם", שמגיש בפני הקוראים דרושים נעימים על פרשיות השבוע. ר' יעקב אמנם התמחה בדרשות, אך המבקש לעמוד על סודו על אמת מן הראוי לו לפנות לספריו הנשגבים עוד יותר, כדוגמת "מחשף הלבן", "מעגלי צדק", "שערי תשובה", ועוד. כאן לא באנו אלא להציג מעט משבחו, וללמוד מהדרכותיו.
ביאורו של ר' יעקב לפרשת שופטים נוגע בדרשת הזוהר המפורסמת (חלק ג, קעה, ב. ראה גם זוהר חלק א, קצא, א, ובזוהר חדש, פ, ב; מתורגם לעברית):
"אמר רבי יהודה, כמה עדים עשה הקב"ה להעיד בהם בבני האדם, וכולם בעצה ובעדות עומדים לפניו. קם בבוקר, מושיט רגליו לילך, העדים עומדים לנגדו, מכריזים ואומרים (שמואל א, ב, ט) 'רגלי חסידיו ישמור וגו' ', (קהלת ד, יז) 'שמור רגלך כאשר תלך', (משלי ד, כו) 'פלס מעגל רגלך'. פותח עיניו להסתכל בעולם, העדים אומרים (שם) 'עיניך לנכח יביטו'. קם לדבר, העדים אומרים (תהלים לד, יד) 'נצור לשונך מרע וגו' '. מושיט ידיו לענייני העולם, העדים אומרים (שם) 'סור מרע ועשה טוב'. אם הוא מקשיב להם – כך ראוי. ואם לא – כתוב (זכריה ג, א) 'והשטן עומד על ימינו לשטנו'."
כך פותח ר' יעקב את דבריו:
"והנה מי שיראת ה׳ נגד פניו מאמת ומקיים דברי חכמים וכשומעו דברי הזוה"ק הקדושים האלה יקשרם על לבו ויעשם עטרה על ראשו, וידע נאמנה בודאי גמור שהמלאכים הנזכרים הם עמו והם מזהירים אותו, וצריך לשמוע לאזהרתם".
והקשר לפרשת השבוע, פרשת שופטים צף ועולה. הפרשה מתחילה בציווי "שופטים ושוטרים תתן לך". על כך מקשה ר' יעקב, הלא ודאי הוא שאנו ניתן על עצמנו את השופטים ושוטרים, ומי יעשה זאת במקומנו? אולם, השופטים והשוטרים אינם אלא משל לכלים שמגוננים ושומרים על נפש האדם בכל עת ורגע. בזוהר מובא, כאמור, שהעדים שהקב"ה שולח לאדם מגוננים עליו, אולם בזוהר עצמו נאמר מפורשות שהאדם עלול, ח"ו, להוביל עצמו למצב בו השומרים נעדרים. הכל תלוי בהתנהגותו. אם כן, מלמדנו ר' יעקב, השופטים והשוטרים של הנפש אמנם נשלחו משמים, אבל על האדם חלה התביעה שישמרו עליו. "תתן לך בכל שעריך", בכל מוצאי האדם, עיניו, פיו, הוא חייב לעזור לשומרים שכבר הציב שם בורא עולם למלא את תפקידם נאמנה. תן לחכם ויחכם עוד, הזהר לזהיר ויזהר עוד.
הדבר נלמד גם מהמשך הפסוק, 'אשר ה' א-להיך נותן לך לשבטיך". השבט, מגלה לנו ר' יעקב, איננו אלא שבט מוסר, כלים שמייסרים את האדם ומונעים ממנו ליפול בשחת החטא הנורא. הכלים הללו, השוטרים ושופטים, מייסרים את האדם ומרסנים אותו. רק כך יכול האדם להצליח לעלות במסילה העולה בית א-ל.
מכאן פונה ר' יעקב לפרטי ההנהגה המעשית הזו. הכל כך מורכבת ותובענית. הכתוב נותן סדרת הוראות מיד אחרי הציווי למנות שופטים (דברים טז, יט): "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".
'לא תטה משפט', מלמדנו ר' יעקב, הוא ציווי לכל פרט מישראל: "המשפט שכתב הקב״ה בתורה לא תטה ממנו רק מה שאסור אסור ומה שמותר מותר". 'לא תכיר פנים' לעומת זאת, היא הוראה להמנע מלפנות ולעשות נחת רוח לסטרא אחרא, הצד האחר, הטומאה וזוהמה. שכן כל מעשה עבירה שאדם עושה הוא הפניית עורף לבורא עולם, ר"ל, ונשיאת חן לפני הסטרא אחרא.
'ולא תקח שוחד', דהיינו הזהר מעצת היצר הרע הלוחש באזנו של אם לקחת קצת מהנאות העולם הזה ואיסוריו, ולהטמיע אותם בהרבה מצוות ומעשים טובים כך שלא יורגשו. אולם שוחד זה, כמו כל שוחד, אסור הן מצד עצמו, והן מצד השלכותיו ('יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים').
לפיכך 'צדק צדק תרדוף'. ומדוע נכפל הציווי?
"להזהיר אזהרה אחר אזהרה כדי שתהיה זהיר לרדוף אחר האמת עד הקצה האחרון. דהיינו כל מה שתעשה ממעשים טובים לא תאמר כבר השלמתי חוקי בדבר זה, רק אמור עדיין לא הועלתי, וחזור ועשה."
ומסיים ר' יעקב את דרשתו ואומר: "וכל זה למען תחיה וירשת את הארץ, היא ארץ העליונה." דרשה מסוג זה, שממירה אתה ארץ ל"ארץ העליונה", מאפיינת פעמים רבות נטייה להשפיט את ארץ ישראל מהיות מושג גשמי וממשי, ולדבר על שאיפות רוחניות בגלות, שם גם ניתן, לכאורה, להשיג את ה"ארץ עליונה". אולם, ר"י אבוחצירא, כמיטב המסורת של משפחתו המפוארת, לא היה רק נאה דורש, כי אם גם נאה מקיים. פעמים מספר ביקש לעלות לארץ הקודש ולחון את עפרה, אך קהילתו סירבה לשחררו. רק במסעו האחרון לארץ המובטחת, אליו יצא בשנת תרל"ט, הצליח להשתחרר מכבלי מרוקו. עם זאת, למרבה הצער בהיותו במצרים תקפה אותו מחלתו האחרונה, וכמשה רבינו ע"ה, לא זכה לראות את הארץ המובטחת. אך מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, וצאצאיו הגדולים הקימו בארץ הקודש את עולה של תורה, בחסד וצדקה, ביראת שמיים וקדושה, בתורה ובמעשים טובים.
כאשר מתבוננים בחינוך הנשגב אותו מציע ר"י אבוחצירא בפני תופסי התורה מבינים כיצד השפעתם הרוחנית הכה גדולה היתה לאות בפני בני ישראל לדורות.
(כי תצא תשעא)