הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)הרב יצחק ניסנבוים הי"ד, נשיא תנועת המזרחי בפולין, שבניגוד לראשי תנועות ציוניות אחרות לא מילט עצמו בזמן המלחמה, היה חובב ידוע של דרשות מגידים כבר מגיל צעיר, ואף שימש עצמו מגיד ודרשן במשך כמה שנים. באמצעות התבוננות בהתנהגותם של מגידים למד הרב ניסנבוים הרבה על מעלתם ועל דבקותם בשאיפות הרוחניות אליהן הטיפו. הרבה מההערכות הללו מצויות בספרו האוטוביוגרפי המרתק "עלי חלדי: תרכ"ט-תרפ"ט", שיצא לאור בוורשה בתרפ"ט. כך כתב הרב ניסנבוים (עמ' 91-90):
"מזמן לזמן היו באים לעירנו מגידים שהנו על דגל חבת ציון. בבואם היו פונים לחובבי ציון והם היו עוזרים להם בפתיחת שערי בתי מדרש, ובעמידה על 'קערתם'. פעם בא לעירנו המגיד מסקידל, רבי צבי אורלאנסקי. גם הוא היה דורש בשבח הישוב בארץ ישראל, ובתרגמו את דברי רבי יעקב עמדין על ארץ ישראל שבאו בהקדמתו אל סדורו, היו דבריו כאש בוערת, ועשו רושם חזק על כל השומעים. הלכתי לשמוע את דרשתו הראשונה. קהל השומעים היה רב מאד. הוא דרש דרשה ארוכה בהלכה ובאגדה […] אולם בדבריו נגע בסדרי הצבור והחברה שלנו, והכה בשבט פיו את הראשים והעסקנים הצבוריים, הפוסעים ברגל גאוה על ראשי עם קודש והפושטים את עור העניים מעל עצמותיהם".
בהזכירו את דברי ר' יעקב מעמדין כוונתו כנראה למובא בהקדמתו הארוכה לסידורו (פלטין בית אל, העומד על שבעה עמודי שמים, אלטונא תק"ה, כג, ב – כד, א):
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, דע והבן כי אע"פ ששכינה בכל מקום כנזכר לעיל, מכל מקום אין התפילה עולה בחוץ לארץ במסילה אחת דרך ישרה, כי צריכה לשלחה לארץ ישראל ולירושלים אל מקום בית המקדש, שכנגדו שם שער השמים, כמו שראה יעקב אבינו ע"ה מפורש בתורה, ושנוי בנביאים בתפילת שלמה המלך ע"ה, 'והתפללו אליך דרך ארצם', ומשולש בכתובים, בדניאל 'וכוין םתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם". ואפילו האומות מודות ומסכימות שאין התפילות עולות ומתקבלות אלא דרך שם. לכן אל יליזו הדברים מנגד עיניך, וצפה דרך העיר אשר בחר בה ה' לשכנו עם שוממותה, עומדת בקדושתה, וחשוב כאילו אתה עומד בבית א-להים לפני ארון ה' ".
ההמחשה של המשמעות הדתית של שממתה של ירושלים נדרשה בידי רצ"ה אורליאנסקי כהוראה מעשית לשוב ולדרוש את המקום, ולא להסתפק בדימוי ערטילאי שלו גרידא. הרב אורליאנסקי, המגיד מסקידל (עיירה במחוז הורודנה, מערב בלארוס של ימינו), היה מחשובי המגידים והדרשנים למען הארץ ובניינה (הרב שמעון פדרבוש מונה אותו ברשימת הדרשנים הציוניים החשובים, בספרו חזון תורה וציון, ירושלים תש"ך, עמ' תיג), ובשנותיו האחרונות פעל למען הציונות גם בקהילות אנגליה וארה"ב.
יצחק רפאל (אנצ' של הציונות הדתית, כרך א, ירושלים תשי"ח, עמ' 188) מספר שגדולי ליטא, כדוגמת ר' יצחק אלחנן ספקטור, הרב ריינס, ר' אליעזר גורדון ואחרים מחובבי ציון, היו באים לדרשותיו.
בשלהי המאה התשע עשרה עבר הרב אורליאנסקי לאנגליה, ושם, בהשתדלות הרב נתן מרקוס אדלר, רב האימפריה הבריטית וחובב ציון נלהב, שותף לדרך של משה מונטיפיורי, הרב קלישר והרב מוהליבר, הפך מגיד חשוב וקבוע בכל הקהילות ברחבי הממלכה, ובמקביל היה הרוח החיה של התנועה הציונית במדינה. בכינוס הציג את רוח ישראל סבא הנאמנה בדרך בהירה ומשכנעת. ביחס למתן תורה מציע הרב אורליאנסקי חידוש מרתק, שעומד על הערך הפרטיקולריסטי של המעמד, כמו גם על תרומתו האוניברסלית. כך לשונו (דרשות מהרצה"א, חלק א, ניו-יורק תרפ"ב, עמ' 62):
"קודם מתן תורה היינו מכונים 'בני נח', על אשר ממנו נבנה הארץ אחר המבול, אמנם מאז קבלנו התורה אבדו כחם, נפסק החבל, נמצא אשר קודם מתן תורה היו נקראים אבותינו גם ולמעלה עד נח, וגם העובדי עבודה זרה היו אבותינו, אולם מזמן תורה אין אנו חושבים האבות אלא מאברהם, ולא ממנו ולפנים, כי נפרדו הגוים האלה מאתנו. וזהו שאמר בעל ההגדה 'מתחלה, רוצה לומר קודם מתן תורה, עובדי ע"ז היו אבותינו […] ועכשיו, שקבלנו את התורה על הר סיני, קרבנו המקום 'לעבודתו', לעבוד לשם א-להים, להיות למורה לכל ישבי תבל לקרא להם בשם ה', ומאז נוטל הכבוד הזה מהם מהעובדי ע"ז מלהקרא עוד אבותינו".
הרי לפנינו תהליך דיאלקטי של יציאה מהחיבוק של אומות העולם, היפרדות והיבדלות, לטובת חזרה אליהם ממקום של שכנוע וקידמה מוסרית ורוחנית. לדעת הרב אורליאנסקי, ובהתאם למשנתו הציונית-דתית העמוקה, זהו המבוא לירושת הארץ. כך לשונו בהמשך (עמ' 63):
"וזהו שנאמר […] 'בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם', כלומר אותם אשר מעולם היו אליכם לאבות, והוא קודם מתן תורה, 'ישבו' במקומם 'תחתם' בעבר הנהר, כי מי היו אבותיכם קודם מתן תורה? תרח […] ומה היו מעשיהם? 'ויעבדו אלהים אחרים' […] על כן חלק להם הקב"ה את עבר הנהר וישבו שם במקומם, כדי שלא להשחית ולחבל את כל העולם כולו. וזה היה קודם מתן תורה. ואמר 'ואקח את אביכם', כלומר מאז לקחתי ובחרתי להיות לכם לאב את אברהם, הוא יהיה לכם לאב […] 'ואולך אותו בכל ארץ כנען' ".
הארץ איננה סובלת את עובדי העבודה זרה, לא מפאת המוצא האתני, חס ושלום, כי אם בשל רקבון המעשים והשחיתות הרוחנית. תכליתה של האמונה בא-ל אחד לרומם את עמו של הקב"ה, ולהביאו לבשלות רוחנית של ירושת הארץ, במלוא מובן המילה.
(יתרו תשעז)
