הרב בנימין מונק, מנהל ביה"ס לחזנות ירושלים"בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" – בנגינה ובנעימה
בנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות
אחת ההלכות המופיעות בשולחן ערוך ללא חולק היא: "'מזמור לתודה' יש לאומרה בנגינה – שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה" (שו"ע או"ח סימן נ"א ח.). מקור להלכה זו מובא מספר אורחות חיים. אין איש החולק על הלכה זו ובכל אופן לא זכינו לשמוע בבתי הכנסת את המזמור מושר בנגינה…
"מזמור לתודה" מיוחס למשה רבנו: "רבי תנחומא בשם ריש לקיש: בשעה שאמר לו הקב"ה למשה והתודה עליו וגו' התחיל ואמר מזמור לתודה" (ירוש' שבועות פ"א ח'), וכן מוזכר בסידור רש"י תי"ז. אולם בספר הרוקח כתב: "מזמור לתודה, זה המזמור יסד דוד על תודות כשהיה מביא, לפי שהיה הולך במקום סכנה וביערות והיה מביא תודות על זה ומודה לקב"ה על רוב ניסיו".
יש בהלכה דיונים לגבי זמן אמירת המזמור. הספרדים נוהגים לומר את המזמור הזה לפני "ברוך שאמר", כי לדעתם הוא חלק מה"קרבנות" הנאמרים קודם. "ואומרים אותו בסוף מפני שהוא מעולה מכל הקורבנות, ועתידים כל הקורבנות ליבטל וקורבן התודה קיימת לעולם, ולכן יאמר 'מזמור לתודה' בנעימה ובזימרה" (סדר היום תפילת השחר דף י' ע"ב), מנגד האשכנזים אומרים אותו לאחר "אשירה לה'" מאחר והמזמור הוא מעין ברכת הודאה לגומל חסדים. וכיוון שבכל יום נעשה לאדם נס, צריך להודות וסומך הודאה זו לאחר "אשירה לה".
דיונים רבים קיימים בהלכה גם בשאלה האם אומרים את המזמור רק ביום חול או גם: בשבת ויו"ט, בערב פסח, בחוה"מ, בר"ה וביוהכ"פ. בימים המוזכרים יש שנהגו לאומרו (אבודרהם), ולהרבה שיטות לא אומרים אותו. כמו כן האם אומרים אותו בעמידה או בישיבה ויש שיטות לכאן ולכאן.
רעיון יפה נמצא בדרשה מאת אדמו"ר מהר"ש מלובאביץ: "הנה הריעו לה' כל הארץ ר"ת "הלכה", וצריך להבין מה שייך ענין הלכה למזמור לתודה? אך הענין הוא, דהנה ארז"ל (במד"ר פ' צו פ"ט) כל הקרבנות בטלים לעתיד לבוא חוץ מן התודה, וגם אמרו הלכות אינם בטלים לעתיד לבוא – לכן הם שייכים זה לזה!
בספר קב הישר פרק י"ח כתב על מזמור זה, "שחז"ל תקנו לומר בכל יום מזמור ק' שהוא מזמור לתודה והכוונה שצריך האדם להודות בכל יום ויום ולהביא קרבן תודה, כי אין בעל הנס מכיר בניסיו שעושה לו הקב"ה. ובאמירת מזמור זה תהיה כוונתו בליבו כאילו מביא תודה, כמו שהיה מנהג הקדמונים ז"ל שבכל עניין ומאורע שאירע להם היו נותנים שבח והודיה והכירו מיד שהוא השגחת הבורא יתברך והיה קשור תמיד בלבם לבלתי לשכוח השגחת הקב"ה".
תשס"ח
