זה לא אותו דבר

איך מרגישים כשחוגגים לראשונה את ראש השנה מתוך עולם של מצוות ואמונה? בעלי תשובה מספרים על התפילות שקיבלו משמעות חדשה, על שולחן החג, על המנהגים המוכרים שנראו פתאום אחרת ועל האתגרים כשהמשפחה נשארת חילונית.

גם מי שגדל בבית חילוני או מסורתי מכיר את שולחן החג של ראש השנה, את הברכות ואת האווירה המשפחתית. אבל מה קורה כשבין ראש השנה אחד למשנהו החיים משתנים?

עבור בעלי תשובה, ראש השנה הראשון לאחר החזרה בתשובה הוא מפגש מחודש עם חג שהם אולי כבר מכירים מילדות, אבל הפעם דרך תפילה, מצוות ורצון להבין את המשמעות שמאחורי כל מנהג. יש מי שמגיעים לראשונה לבית כנסת ומרגישים שמצאו מקום ששייך להם, אחרים מגלים מחדש את המילים המוכרות של התפילה, ויש מי שמתחילים לשאול שאלות שלא שאלו בעבר: "מה באמת משמעותו של ראש השנה? מה אני מבקש בתפילה? ומה הופך את שולחן החג להרבה יותר מסעודה משפחתית?"

ולצד ההתרגשות וההתקרבות, יש גם אתגרים. לא תמיד המשפחה עוברת את אותו תהליך, ולעיתים האדם ששומר מצוות חוזר לשולחן בחדר שבו עדיין מדליקים טלוויזיה או מתקיימים מנהגים שאינם מתאימים לאורח חייו החדש. כך הופך החג גם למפגש בין העולם הישן לחדש, בין הרצון להתקרב לבין הרצון להישאר מחובר למשפחה.

שלושה בעלי תשובה שיתפו אותי בחוויית חג ראש השנה הראשון שלהם אחרי החזרה בתשובה: בתפילות, בשולחן החג, במשפחה ובתחושה שהחג המוכר קיבל משמעות אחרת.

יקיר יהודה (28) נשוי+2, מתגורר בפתח תקווה ועובד בחברת נס טכנולוגיות. בעבר למד בישיבת הסדר, אך הדרך שלו לעולם הדתי התחילה בכלל ממקום חברתי. הוא מספר שהכיר קבוצה של צעירים דתיים, ומהר מאוד נשאב לחברתם ולאורח החיים שלהם: "מאוד הושפעתי והוקסמתי מהעוצמות חיים שהיו להם, מהנתינה ללא רצון לקבל שום דבר בתמורה. רציתי מאוד להתדמות להם ולהיות כמוהם".

משם התחיל תהליך בו החל להתפלל שלוש פעמים ביום, בירך לפני ואחרי האוכל, אך עדיין לא הגדיר את עצמו כדתי ולא ראה עצמו כמי שחוזר בתשובה.

לאחר חמישה שבועות הגיע לשבת אצל החברים במסגרת בני עקיבא וחזר בהמשך לאחת נוספת, כשאחריה קיבל את ההחלטה: "אני רוצה ללכת על כל התהליך ולחזור בתשובה לגמרי".

ההחלטה לא הייתה פשוטה. המשפחה שלו תמכה וכיבדה את הבחירה שלו, אבל לא התכוונה לשנות את אורח החיים בבית. "הם אמרו לי 'אם אתה רוצה לעשות את זה, אין בעיה. תעשה מה שאתה רוצה לעשות, אבל אל תצפה מאיתנו להשתנות".

יקיר בחר להישאר בבית הספר החילוני, ובשנה הראשונה התמודד עם לא מעט שאלות, הצקות והתנגדויות מצד חבריו. גם הוא עצמו עדיין לא היה שלם לחלוטין עם התהליך. בהמשך, הדברים השתנו. בכיתה י"ב הוא כבר הרגיש שלם יותר עם הבחירה שלו, וגם הסביבה הגיבה אחרת. "במקום שהחברים יציקו בבית הספר, אפילו חלקם רצו להתקרב, התעניינו, רצו להתחזק".

מתוך התהליך הזה התקבלה ההחלטה ללכת לישיבת הסדר לפני הצבא. הפעם הראשונה שבה הגיע לישיבה הייתה דווקא בראש השנה. בן דוד של אביו רב והוא היה הדמות הראשונה שאליה פנה לאחר שהחליט להתחזק. כשסיפר לו על הרצון שלו להתקרב לדת, הוא שאל אותו אם הוא רוצה לחוות ראש השנה בישיבה. התשובה הייתה כן. הם נסעו יחד לישיבת ההסדר, ושם יקיר חווה את ראש השנה הראשון שלו בתוך עולם דתי.

איך אתה זוכר את ראש השנה הזה?

"קשה מאוד לתאר את החוויה הזאת. את ההתעלות והרוממות הגדולה שיש בראש השנה, בפרט בישיבה. צריך ללכת בשביל לחוות את זה, צריך להרגיש את זה שם. קשה להסביר את זה במילים. אני חושב שזה היה אולי ראש השנה הכי טוב שהיה לי בתהליך הזה".

החוויה הייתה עבור יקיר חיבור ראשוני, יותר רגשי ונפשי מאשר שכלי. הוא עדיין לא הבין את כל מה שהוא עתיד ללמוד, אבל הרגיש שהוא נמצא במקום שאליו הוא שייך. מה שהיה מיוחד עבורו באותו ראש השנה, היה השילוב בין הקדושה לבין תחושת הקהילה.

"ברמה האישית הרגשתי שאני בא לבית. כאילו מצאתי את המקום שלי".

הוא מספר שבישיבה הצליחו לשלב בין הרוממות של החג לבין יציאה אל הקהילה: תקיעות שופר, לימוד עם הציבור, שיעורים מיוחדים וריקודים. גם המשפחות והבוגרים שהגיעו לישיבה בראש השנה השפיעו עליו. "אני רואה בעלי משפחות שמגיעים עם הילדים, עם ההתעצמות ועם שמחת החיים ועם האורח חיים שיש שם. זה משהו שמאוד מאוד העצים אותי ומשך אותי".

בדיעבד, הוא אומר, ראש השנה הזה היה אחד הדברים שגרמו לו לרצות להיות תלמיד בישיבה.

אחד הדברים שנחרטו בזיכרונו מאותו ראש השנה היה הניגון. באותה תקופה הוא עדיין התלבט באיזה נוסח תפילה ומסורת לבחור. אחד הדברים שמשכו אותו בישיבה היה הלחן המרוקאי של 'אחות קטנה'. הוא משתף, "משהו במנגינה הזאת מאוד מאוד ריגש אותי. זה מאוד חיבר אותי לתפילה, חיבר אותי ליראת ה' האישית שלי".

הניגון הפך לחלק מהחוויה הרגשית של ראש השנה ולזיכרון שנשאר אתו גם שנים לאחר מכן.

עם השנים, החזרה בתשובה קיבלה עבורו משמעות עמוקה יותר. הוא מספר שהיו לו קשיים וסיפור חיים מורכב, אבל דווקא התהליך שעבר אפשר לו להגיע להשלמה עם עצמו ועם הדרך שלו.

"משהו בתהליך שלי גרם לי להפסיק לשאול 'למה' ולהתחיל לשאול למה". הוא תיאר כי האמונה הפכה עבורו לחיבור בין חלקים שונים בחייו. הוא רואה אותה כדבק שחיבר בין המון שברים והמון רסיסים. מתוך התהליך הזה הגיע להבנה שהמטרה שלו בחיים היא להקים משפחה, והיום, כשהוא כבר נשוי ואב לשניים, הוא מרגיש שהדבר הזה קיבל משמעות ממשית בחייו.

מה היית אומר ליקיר שלפני החזרה בתשובה?

"לא למהר, לקחת דברים לאט ותמיד להקשיב ללב. אני מסתכל לאחור ויודע שהיו דברים שהייתי יכול לעשות אחרת, גם כשנמצאים בתוך תהליך משמעותי, חשוב לא לאבד את היכולת ליהנות מהרגעים שבדרך".

מה ראש השנה מסמל עבורך היום?

"יום המלכת ה'", הוא אומר. "זה יום שמאפשר לעצור, להציב יעדים חדשים ולהתרומם מעל החיים היומיומיים. כמו שאם אני מחבר כבל למכשיר חשמלי והוא נטען מ־0 ל־100 באחת. זה מה שזה מסמל עבורי". ראש השנה מאפשר להסתכל מעבר לעבודה, לפעילות, לאתגרים ולמורכבויות של החיים ולשאול מה המטרה? הוא ממשיך: "להיטען אליה, להידרך אליה ולהחליט טוב. ביום שאחרי ראש השנה אני מתחיל עוד דרך".

יקיר הגיע אל ראש השנה הראשון שלו כשהוא עוד לא ידע בדיוק לאן הדרך מובילה. הוא עדיין לא הכיר את כל התפילות, לא הבין את כל העומק ולא ידע כיצד ייראו חייו בעתיד. אבל בתוך אותה ישיבה, בראש השנה הראשון שלו, הוא הרגיש בפעם הראשונה שהוא מצא מקום שהוא קצת בית, וזה הדבר שהפך את החג למשמעותי עבורו כל כך.

אלינור חיים (30) מירושלים, היא מאמנת כושר ועצמאית. הסיפור שלה עם היהדות לא התחיל דווקא במקום רחוק ממנה. היא גדלה בבית מסורתי שבו שמרו שבת, ולצדה אחים שהמשיכו כל אחד בדרך אחרת. שניים מהם חרדים ואחד דתי. אבל לקראת גיל 18 היא הפסיקה לשמור שבת, ובהמשך התרחקה בהדרגה מהדת.

"זה לא חזרה בתשובה הארדקור", היא אומרת. "יש לי רקע מסורתי ודתי. שמרנו בבית שבת, ותמיד האמונה הייתה לי בלב".

עם השנים, למרות ההתרחקות, נשאר בה משהו שלא נתן לה להתנתק לחלוטין. היא מספרת שתמיד הייתה בה צביטה בלב ורצון לחזור לשמור שבת, אבל בפועל התקשתה לוותר על הדברים הקטנים שהתרגלה אליהם, ובראשם הטלפון בשבת. בגיל 27 היא החליטה לנסות מחדש. היא התחילה מדברים קטנים כמו לא לחתוך נייר בשבת או להשתמש במברשת שיניים חשמלית. זמן קצר לאחר מכן החליטה: "יאללה, נתחיל לשמור שבת". היא הצליחה לשמור במשך כשבועיים, ואז הגיע אירוע שמחת תורה והמציאות השתנתה.

לדבריה, התקופה הזו דווקא חיזקה מאוד את האמונה שלה. מה שהיה קודם רצון פנימי ולא תמיד ממומש, הפך הפעם להחלטה עמוקה יותר. בהדרגה, החלה להיפרד מהלבוש שהיה חלק מחייה קודם לכן, והמסע שלה אל שמירת המצוות הלך והעמיק. "זה לא היה רק לשמור שבת. התחלתי להסתכל אחרת גם על הלבוש שלי. היו לי בגדים לא צנועים, ובשלב מסוים פשוט זרקתי אותם. הבנתי שאני רוצה שהחיים שלי ייראו אחרת." היא מוסיפה: "רציתי להבין למה אני פה".

מה השתנה מבחינתך בחגים אחרי החזרה בתשובה?

"אני חושבת שאת הרובד העמוק של הדברים, עד היום אני מנסה לפתוח ולפצח. שלא יהיה רק חג רגיל שיושבים כל המשפחה, אוכלים סימני החג, אלא ממש להבין את משמעות החג".

למרות שהכירה את החגים מילדות, החזרה בתשובה גרמה לה להסתכל עליהם מחדש. היא נותנת כדוגמה את פסח, בו מצאה את עצמה בתקופה האחרונה חוקרת לעומק את סיפור יציאת מצרים, את דברי חז"ל ואת הפרשנויות השונות.

"אני רוצה באמת להרגיש שאני יצאתי ממצרים", היא אומרת. "לא עוד איזה סיפור שסיפרו לנו בבית ספר ובגן וקוראים בהגדה". הדבר נכון מבחינתה גם לגבי ראש השנה: לחזור אל החג שהיא מכירה, אבל הפעם לשאול מה באמת עומד מאחוריו. "זה לא רק להגיד ברכה, להבין מה המשמעות שלה".

גם התפילה קיבלה אצלה משמעות מחודשת. כילדה, היא זוכרת שהייתה מתפללת בכוונה גדולה. כשהחלה להתרחק מהדת, היא הרגישה שהכוונה הזו נעלמת ושאלה את עצמה לאן היא הלכה. היום היא מרגישה שהיא מוצאת אותה מחדש, אך בצורה אחרת. "אני יותר מתעמקת במשמעות של הדברים, בהבנה של מה אני אומרת. זה לא רק להגיד ברכה, זה להבין מה המשמעות של הברכה".

איך היה עבורך ראש השנה הראשון אחרי החזרה בתשובה?

"החוויה שלי מעט שונה. אני לא מגיעה לחג ממקום שבו לא הכרתי אותו בכלל. חגגתי את ראש השנה גם בתקופה שבה לא שמרתי מצוות. זה לא זר לי. ובכל זאת, החזרה בתשובה שנתה את האופן שבו אני מסתכלת על החג".

איך נראית היום התחושה שלך סביב ראש השנה?

"תחושה של קירוב, של ביחד. ראש השנה הוא לא רק חזרה למסורת המוכרת מהבית, אלא הזדמנות להתקרב, להבין ולהעמיק". כשאני שואלת אותה מה ראש השנה מסמל עבורה, היא עוצרת וחושבת. "הוא יכול לשנות הרבה. יום של איחוד, של תפילות, ויום שבאמת מסוגל לשינוי, לשנות ממש את הגורל שלך בעזרת תפילות". הדרך שעברה גורמת לה להסתכל אחרת גם על מי שהייתה בעבר.

אם היית פוגשת את עצמך בראש השנה שלפני החזרה בתשובה, מה היית אומרת לעצמך?

"שאני לקראת תהליך מאוד עמוק, מאוד משמעותי, של הבנה. להתחיל להבין למה באנו לעולם ומה אנחנו עושים פה". אולי זו גם תמצית התהליך שלה, בו החזרה שלה לא נועדה כדי לשמור יותר – אותם חגים, אותן ברכות ואותן תפילות – אך עם רצון לעצור ולהבין את העומק שעומד מאחורי הדברים.

כאמור, לאלינור יש שני אחים חרדים ואח נוסף דתי, והחזרה שלה בתשובה חיזקה את הקשר שלה עם בני המשפחה. "מאז שהתקרבתי יותר לדת, אני התקרבתי לאחותי ולילדיה, נוצר בינינו יותר קשר וקרבה". היא מוסיפה: "תורה זה איחוד, זה אהבה, זה ביחד, כל מי שמראה את ההפך זו ממש לא דרכה של תורה".

ראש השנה, מבחינת אלינור, הוא יום שמדבר על התחלה חדשה, על שינוי ועל האפשרות לפתוח פרק אחר בחיים. אחרי שכבר עשתה את הדרך חזרה אל המקום שממנו התרחקה, היא מגיעה אל ראש השנה עם תפילה משלה שהשנה הקרובה תהיה השנה שבה תזכה גם לבנות את הבית שלה.

"פעם ראש השנה היה עוד תאריך בלוח. היום הוא הפך לקדושה של המשפחה ביחד", משתף אותי איתם.

איתם ישראלי (41), נשוי+4, נולד וגדל בקיבוץ חורשים. במשך שנים חי אורח חיים חילוני, היה ספורטאי תחרותי וייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות ואף זכה באליפויות. גם החגים והמסורת היו חלק מהם, אך לא בהכרח במרכזם. היום, לאחר תהליך של חזרה בתשובה, הוא מסתכל על החגים בצורה אחרת לגמרי, כאשר הדרך שלו לעולם הדתי התחילה דווקא בעקבות אשתו.

איך התחיל תהליך החזרה בתשובה?

"התחלתי אחרי אשתי. בדרך כלל הגבר הולך אחרי האישה, וזה מה שקרה פה. ההתחזקות הייתה הדרגתית. אנחנו התחלנו מלשמור שבת, הנחתי תפילין, לבשתי ציצית וכיפה, ובהמשך נכנס גם לימוד התורה לחיינו. בשלב מסוים אשתי רצתה להתקדם צעד נוסף, והחלנו שאנחנו נעשה את הדרך יחד".

הבחירה הזו שינתה את שגרת חייהם, ואיתם אף עזב את עבודתו והחל ללמוד בישיבה. אלא שהשינוי קיבל משמעות מיוחדת משום שהוא עדיין חי בקיבוץ חילוני ובנוסף מתמודד עם עיוורון. בקיבוץ בו איתם גר אין בית כנסת, ולכן כדי להגיע לתפילה עליו לנסוע ליישובים סמוכים ולמצוא אדם בו יוכל להיעזר כדי להגיע. "זה שאני רוצה זה אחלה, אבל לא תמיד אפשר".

למרות הקושי, הוא לא ויתר על התפילה. דווקא הדרך הארוכה אליה הפכה לחלק מהמסע שלו.

איך ראש השנה אחרי החזרה בתשובה זכור לך?

"ראש השנה קיבל עבורי משמעות חדשה. אני אמנם גדלתי בבית מסורתי והכרתי חלק ממנהגי החג, אבל תפילות החג, תקיעת השופר והתשליך לא היו חלק מרכזי בחוויה שהכרתי. פעם החג היה יותר אוכלים ארוחת ערב ומציינים את החג. היום החג הפך להיות יותר קדושה של המשפחה ביחד".

גם התפילה עצמה הפכה עבורו לחוויה חדשה. במיוחד זכורה לו תפילת ליל שבת:"זה היה לי מאוד מאוד חזק ומשמעותי. התפילה, השירים, המזמורים".

החזרה בתשובה לא שינתה רק את חייו האישיים. היא גם יצרה פער מול הסביבה שבה גדל. חברי הקיבוץ, שהכירו אותו מילדות, נאלצו להתרגל לכך שהוא כבר לא משתתף באירועים שמתקיימים בשבת. "זה חבר'ה שגדלו איתי בגן ביחד. אז זה מטורף ומטלטל שפתאום מישהו הולך ומתחזק", הוא משתף. לפעמים מדובר בהסברים פשוטים אך מורכבים: "צריך להסביר להם שאי אפשר, כי את ההפנינג עושים בשבת".

ובכל זאת, איתם לא רוצה שהחזרה בתשובה תרחיק אותו מהמשפחה. להפך. הוא מספר על שבתות שבהן הילדים מצטרפים אליו לבית הכנסת ועל הרצון ליצור בית בו המשפחה כולה תוכל להתכנס בחגים.

ומה היית מאחל לקראת ראש השנה?

"אנחנו מאוד רוצים לעבור לבית גדול, בית שאפשר להכניס את כולם. שהחגים יהיו אצלנו. ראש השנה כבר אינו רק תאריך בלוח השנה. הוא הפך להזדמנות לחיבור, לאמונה, למשפחה ולחיים החדשים שבחרתי לבנות".