מה דעתכם על עולם המצוות?

הרב צבי יהודה זצ"ל בתגובה לביקורת על כך שבחורי 'מרכז הרב' אינם הולכים עם חליפות, היה אומר ש'ה'יוניפורם' שלנו היא הציצית'

"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" – בדרכים רבות ניתן להתבונן על עולם המצוות. לא זו בלבד, אלא שאפשר שאנחנו עצמנו איננו נמצאים באותו מקום בכל עת, אלא שלעתים מתבוננים כך ולעתים כך. לעתים אנו פוגשים בעצמנו את דברי חז"ל "אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר…", המבטאים את העובדה כי בזמן זה אנחנו רחוקים מהרמוניה ומהשתלבות בתוך עולם המצוות. אנו מקיימים אותן מתוך החובה המוטלת עלינו, בשל העובדה שריבונו של עולם, מלך מלכי המלכים, ציווה וגזר עליהן, ואנו נאמנים לברית שנכרתה בינינו ובין ריבונו של עולם, ומקיימים את דבריו. יסוד זה בא לידי ביטוי בנוסח כל ברכה שאנו מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", לאמור, השאלה האם הדבר מדברים אל לבנו אם לאוו, או האם אנו מזדהים עם מצווה מסוימת ומשתלבים בתוכה – אינה רלוונטית כלל ועיקר. משעה שיצאנו ממצרים ועמדנו סביב הר סיני, ואשררנו את הברית הזו בערבות מואב ובמקומות נוספים – אנו חיים בתוכה. לתנועה נפשית זו יש השלכות רבות – למן ההליכה המדויקת בדרכה של ההלכה מצד עצמה, ועד למערכת החינוכית שחלק ממנה מכוון לקבלת עול מלכות שמיים, ולהבנה עמוקה של עצם קיומו של המושג מצווה.

ולעתים – יש באפשרותנו לחולל תנועה נפשית שונה לחלוטין בתוך עצמנו. לחשוף את האורות הגדולים שבמצוות, שהם זרועים בכל מקום ובכל הקשר. מדרש תנחומא על פרשת השבוע, מכוון לכך בשעה שהוא פותח את פרשת ציצית: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים נז) ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מב) זרע להם הקב"ה את התורה ואת המצות לישראל כדי להנחילם חיי העוה"ב ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש – שנא' לא תחרוש בשור ובחמור, לזרוע – לא תזרע כרמך כלאים, לקצור – כי תקצור קצירך בשדך,… בנה בית – ועשית מעקה, במזוזה – וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, נתכסה בטלית – ועשו להם ציצית". במבט כזה המצוות אינן עול אלא זכות, ולא ממד הכפייה שבהן בא לידי ביטוי, כי אם הזכות הגדולה לחיות בעולמו של הקב"ה, ולהצמיח זרעי אורה בכל מקום ומקום שבו אנו נמצאים.

המציאות – מתהפכת. היא אינה עוד סתמית ואטומה, כוחות פיזיים וביולוגיים, כי אם כלי ומצע להשראת שכינה. הבגדים שאנו לובשים אינם רק כיסוי ערוותנו או דרכי כבוד הבריות, כי אם גם מצע למצוות, למן זרעי האורה שעטנז, דרך זרעי האורה שבצניעות, ועד זרעי האורה שבלבישת ציצית. מסופר על הרב צבי יהודה זצ"ל שבתגובה לביקורת על כך שבחורי 'מרכז הרב' אינם הולכים עם חליפות – היה אומר שה'יוניפורם' שלנו היא הציצית ולא החליפה, והוא טיפח בתלמידיו על ההליכה עם ציציות בחוץ. זהו חלק מאותו מבט על המצוות, על דרכן, על ייחודן, ועל הזרעים המתמידים של אורה הנמצאים בעולמנו.

(שלח תשפ"ב)