שנוולד אליעזר חיים (רב, אל"מ במילואים, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)ראש השנה תשפ״ז בפתח והדריכות לקראתו גדולה. ראש השנה הוא היום שבו נידונים גורלותיהם של הפרט והכלל, והעולם כולו: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן" (משנה ר"ה א, ב).
"וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר, אֵיזוֹ לַחֶרֶב וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לָשָּׂבַע, וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת, מִי לֹא נִפְקַד כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר, מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ" (תפילת זיכרונות).
כבר עתה אנו מעריכים שבשנה הבאה עלינו לטובה עתידים להיות מספר אירועים גורליים לעתידה של מדינת ישראל. ביניהם הבחירות, שבהן עומדים על כפות המאזניים: עתידה של מדינת ישראל; דמותה; זהותה היהודית; ביטחונה; עתידה ההתיישבותי ומעמדה בעולם; הישגי המלחמה, שהושגו במחיר דמים; כמו גם מעמדו של הציבור הדתי־לאומי בחברה הישראלית, עתיד מפעליו החינוכיים התורניים וההתיישבותיים; מערכות התקשורת שלו, ועוד.
מנגד, יש מי שמנסים, באמצעות קמפיין מתוחכם, להרדים את הציבור מפני ההיבטים הגורליים של הבחירות.
תוצאות הבחירות תלויות בהירתמות של כל אחד מאיתנו, בעשייה בידי אדם ובפעולה לבחירתם של אלה המחויבים לחזון זהותה היהודית של המדינה ולביטחונה. אולם גורלנו תלוי לא פחות מכך בגזר דין משמים בראש השנה הבא עלינו לטובה. במה שתלוי בנו, עלינו לקחת אחריות על גורלנו ולהשתדל לפעול ככל יכולתנו – בתפילותינו, בתשובה ובקבלה על עצמנו להשתנות לטובה. "ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה (תפילה א.ש.), שינוי השם ושינוי מעשה (תשובה א.ש.)" (ר"ה טז, ב).
אולם גם כאשר אנו מבינים את גורליותו של המצב, אין די בהכרה שכלית. האדם עלול לדעת שהמצב גורלי – ובכל זאת להדחיק את משמעותו ולהמשיך בשגרת חייו. חכמים לימדונו על המורכבות הפרדוקסלית של נפש האדם ועל האופן שבו היא מגיבה למצבים שמחייבים אותה לעשות שינויים התנהגותיים ותפיסתיים, ועל הקושי לעשות שינויים גם כאשר הם עשויים להשפיע על גורלו ועל גורל הציבור: "ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא יישאר להם רווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להינחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי" (מסילת ישרים, פרק ב).
הקושי הזה מוביל לעיתים לנטייה להכחשה ולהתעלמות מהגורליות של המצב, ולהמעיט ממידת גורליותו ומהשלכותיו האפשריות; ובמקום להתגייס עם כל היכולות כדי לפעול לשינוי, להיכנס לשאננות ולתרדמת מנטלית. תופעה זו קיימת כל השנה, והיא מתגברת ביום הגורלי – ראש השנה.
אחד מטעמי מצוות התקיעה בשופר בראש השנה, על פי הרמב"ם, הוא לעורר את האדם משאננותו ומתרדמתו: "אעפ"י שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה" (רמב"ם, תשובה ג, ד).
לשופר יש קול הדומה לאזעקת חירום, כמאמר הנביא: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" (עמוס ג, ו). לא מדובר בחרדה של תבהלה, אלא בדריכות המעוררת את האדם להתעשת ולפעול בכל יכולתו כדי להשפיע על המצב הגורלי.
זהו גם אחד ההסברים לדברי הגמרא על כך שהחזרה על התקיעות נועדה לערבב את השטן: "… למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן" (ר"ה טז, א). "פירוש: להכניע את היצר, כדכתיב (עמוס ג): 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו', דשטן היינו יצר הרע, וכדריש לקיש דאמר (בב"ב טז, א): 'הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע'" (הר"ן על הרי"ף, ר"ה ג, א). התקיעה משבשת את המנגנון של היצר הרע שנועד להסיט את האדם מן האמת.
אחרי כל מקבץ של תקיעות דמעומד אנו מתעוררים להכרה בגורליותו של יום הדין ומזכירים: "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים, אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ אָיוֹם קָדוֹשׁ".
הסבר נוסף לערבוב השטן ע"י התקיעה, הנובע מגורליות יום הדין, הוא למנוע ממנו לקטרג ולהשפיע לרעה על גזר דיננו: "ראש השנה הוא יום הדין. הוא יום מלחמה, ובשעת מלחמה יש קטרוג, וחובתנו לתקוע לא רק על גורלו של האדם לבדו, אלא על מנת לערבב את השטן. השטן יודע היטב לפני מה העולם עומד, הוא יודע שדנים ביום ר"ה על המצב של כל העולם, לא רק על גורלו של האדם לבדו, אלא על כל מצבו וגורלו של כל העולם וכו'. בראש השנה הכוח הוא כפול, שכן בנוסף לתפילה מתווסף כוח השופר. גם שופר הוא תפילה, כפי שאנו חותמים בברכה 'שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים'" (מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל, "מגד ירחים" – תשרי תשע"ג).
המודעות לגורליות יום הדין על עתידנו אמורה להנחות אותנו להתכללות בכלל, כבר מליל ראש השנה: "על כן הדרך המוצלחת שהורונו חז"ל היא להתאחד עם הכלל, כדי שכשנבוא למחר בע"ה ונהיה מוכנים ליום הדין הגדול והקדוש, כבר תהיה זכות הרבים מסייעת אותנו וכו'. 'לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא' (ברכות ל.). וביחוד הוא מחויב בר"ה" (הרב קוק זצ"ל, "מדבר שור", דרשה ט).
כולנו תקוה שנממש את אחריותנו ונישא תפילה: "אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵֹא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ ד' אֱ-לֹהֵי יִשְֹרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל
